חדשות

שופטי העליון הפכו את קביעת המחוזי לפיה על הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין לפרסם את המחוון המנוקד במטלת הכתיבה בבחינת ההסמכה וליתן הנמקה בכל מקרה של סטייה בניקוד מהמחוון. עוד בוטלה הקביעה כי פסק הדין יחול על כלל הנבחנים: "הנחייה המהווה הארכת מועד דרסטית להגשת ערר שאינה מוצדקת בנסיבות העניין"

ביולי 2018 נערכה בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין. הייתה זו הפעם השניה שבה נערכה הבחינה במתכונתה החדשה, הכוללת שלושה חלקים: שני חלקים הערוכים כשאלון רב-ברירה וכן מטלת כתיבה אשר מהווה 15% מהציון הכולל של הבחינה, שההערכה לגביה ניתנת על פי שלושה מֵמַדִים: תוכן, ארגון, לשון.

בעקבות הבחינה, שהניבה אחוז נכשלים גבוה במיוחד, הוגשו למעלה מ-4,000 עררים ע"י הנבחנים, מהם 709 עררים על הציון במטלת הכתיבה. בעקבות הגשת העררים, קיבלה הוועדה הבוחנת השגות ביחס לשתי שאלות נוספות שאותן החליטה לפסול, ולאחר כל אלה עלה אחוז המעבר של כלל הנבחנים ל-38%. בהמשך, הוגשו שש עתירות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כל אחת מהן נסבה על מספר שאלות מהבחינה, לצד טענות כלליות שהופנו נגד מתכונת הבחינה ואופן הבדיקה וההנמקה. כל הטענות הנוגעות לשאלות בבחינה נדחו על ידי בית המשפט.

לצד זאת, קיבל בית המשפט מספר טענות עקרוניות הנוגעות למטלת הכתיבה. נקבע, כי על הוועדה הבוחנת לפרסם את המחוון המנוקד כחלק מההנמקה הנדרשת; לפרסם את הפתרון לדוגמה וליתן הנמקה בכל מקרה של סטייה בניקוד מהמחוון המנוקד. עוד נקבע בפסק הדין, כי סעד זה עומד גם לנבחנים שלא עתרו לבית המשפט. על כך הגישה הלשכה ערעור לבית המשפט העליון.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

היום (ג') קיבלו השופטים עמית, סולברג ומזוז את הערעור וביטלו את קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס למטלת הכתיבה. לדעת השופט עמית, אין מקום לחייב את הוועדה הבוחנת לערוך פתרון לדוגמה ולשיטתו הדבר אף אינו משתמע מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לדברי עמית, הפתרון לדוגמה הוא אך כלי עזר שנועד להקל על חבר הבוחנים שבודקים את המטלה בכתב, אך אין מקום ליצור חובה כאמור. עם זאת, משמצאה הוועדה הבוחנת לערוך פתרון לדוגמה, דבר שלדעת השופט עמית הוא רצוי עד מאוד על מנת להנחות את הבוחנים, אין לשיטתו סיבה של ממש מדוע להימנע מפרסומו.

"מובן כי הנבחנים צריכים להבין כי הפתרון לדוגמה, כשמו כן הוא, אינו מחייב ואינו "פתרון בית הספר" היחיד האפשרי", כתב עמית. "מדובר אך במעין המלצה או עזר טכני שהבוחן יכול להיעזר בו בהתאם לשיקול דעתו. אף יתכן כי פרסום הפתרון לדוגמה יסייע להגשת ערר מושכל ויביא דווקא להפחתה במספר העררים, שכן נבחנים שקיבלו ציון נמוך ייווכחו בקיומו של פער בין המטלה שכתבו לבין הפתרון לדוגמה".

מנגד, לגבי המחוון המנוקד השלם, סבר עמית כי בהינתן שהנבחן מודע לחלוקת הניקוד בין שלושת ממדי המטלה, בהינתן שבפני הנבחן יעמוד הפתרון לדוגמה, ובהינתן שיקול הדעת שיש ממילא לבוחן במתן הניקוד - אין בהנחיות הפנימיות של הוועדה הבוחנת לבוחנים לגבי אופן חלוקת הניקוד, כדי לסייע לנבחן בהחלטה אם להגיש ערר אם לאו. נקבע, כי המחוון והפתרון לדוגמה מהווים בסיס מספיק להגשת ערר ולהערכת מצב עצמית של כל נבחן. מנגד, פרסום המחוון המנוקד עלול לגרור הגשת עררים "ממוקדים" לגבי ניקוד שניתן לנבחן במישור מסוים לגבי נקודה מסוימת, וכך יהפוך הערר להליך של ערעור, חלף הליך בדיקה מחדש (de-novo) כאמור בתקנות.

עוד ציין עמית כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עשוי להשתמע כי פרסום המחוון המנוקד המלא עשוי לסייע לנבחן לתקיפת הניקוד במחוון עצמו, בלי קשר למטלה ספציפית. גם כאן מצא השופט ממש בטענת הלשכה כי לא יהיה מקום להתערב בניקוד עצמו, וזאת משני טעמים: ראשית, מדובר בעניין מובהק המסור לשיקול דעתה של הוועדה הבוחנת; שנית, במצב הדברים הרגיל קשה להלום כי בית המשפט יפחית, לדוגמה, ניקוד ברכיב מסוים, מה שידרוש בדיקה חוזרת של כל מטלות הכתיבה של כל הנבחנים בניסיון לאתר את הניקוד שניתן באותו רכיב ולנקדו מחדש.

גם בנושא חובת ההנמקה בכתב סבר השופט עמית כי יש לקבל את ערעור הלשכה. לדבריו, בהתאם לתקנות על הוועדה הבוחנת לפרסם החלטתה בעררים על מטלת הכתיבה בתוך 30 ימים מהמועד האחרון להגשת ערר, שהוא 14 ימים ממועד קבלת ההודעה על הציון. לשיטתו, חובת הנמקה בלוח זמנים כה קצר היא ללא ספק מכבידה בהינתן מספר מטלות הכתיבה שיש לבדוק ובהינתן מספר העררים (שעמד כאמור על כ-700 בבחינה הנוכחית). בנוסף, חובת ההנמקה מאריכה מטבע הדברים את משך זמן הבדיקה של כל מטלת כתיבה וכל ערר, שמא דורשת גם הקצאת משאבים נוספים בדמות הכשרה וגיוס של בוחנים נוספים. כן הוסיף עמית כי ההנמקה כשלעצמה לא תסייע לנבחן השוקל הגשת ערר, מאחר שממילא הבוחן שבודק את הערר לא נחשף לנכונות ההנמקה של הבודק הראשון אלא בוחן את המטלה "דה נובו". אשר על כן, יש לדבריו לבטל חובה זו שנקבעה ע"י בית המשפט המחוזי.

לבסוף קיבל עמית גם את הערעור על הקביעה כי פסק הדין יחול על כלל הנבחנים. לדבריו, בניגוד לקביעה הנוגעת לשאלה משאלון הרב-ברירה, אותה יש להחיל על כלל הנבחנים, מטלת הכתיבה היא פרטנית מטבעה, מה שמקשה להחיל את השינוי למפרע. "הנחיית בית משפט קמא כאמור לעיל מהווה הארכת מועד דרסטית להגשת ערר שאינה מוצדקת בנסיבות העניין", כתב השופט. "ובכלל, חזקה על מי שהציון הסופי שלו היה גבולי כי מיצה את זכות הערר גם ללא פרסום המחוון המנוקד המלא או הפתרון לדוגמה".

אשר על כן, ערעור הלשכה התקבל חלקית בכל הנוגע לפרסום המחוון המנוקד, מתן הנמקה והחלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כלל הנבחנים. הערעורים על השאלות הספציפיות נדחו, למעט הערעור לגבי שאלה 39 בדין המהותי.

עע"מ 8281/18