במסגרת התיק הפלילי בפרשת "מי אביבים", התייחס בית המשפט המחוזי בת"א לשאלת חובתה של הפרקליטות לתעד באמצעות הקלטה ראיונות הנערכים עם עדים לפני העדתם במשפט. השופטת: "ללא הקלטה של הראיונות לא ניתן יהיה לבחון האם הם בוצעו בהתאם לכללים"
במהלך שנת 2017 המליץ נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, השופט (בדימ') דוד רוזן, על תיעוד ראיונות עדים באופן דיגיטלי על דרך של הקלטה. זאת, בעקבות תלונות שהוגשו בעניין אופן קיום הראיונות. הפרקליטות התנגדה להקלטת הראיונות, בעיקר בשל החשש לפגיעה בהליך ועיכובו, תוך מתן משקל יתר להליכים צדדיים ולא להליך העיקרי. עם זאת, הסכימה הפרקליטות לכלול בהנחיה שתפורסם בעניין, הוראה לפיה תיערך תרשומת שתשקף את הדברים שנאמרו, בהתאם למידת הפירוט הנדרשת לפי הקשר הדברים, ולעתים אף פירוט השאלות שנשאלו ושהביאו למידע חדש.
על אף התנגדות הפרקליטות, המליץ הנציב רוזן כי ראיונות העדים יוקלטו, כדי לטייב את הראיונות ולאפשר בחינה של התנהלות הריאיון. בעקבות האמור, פרסם פרקליט המדינה הנחיה בדבר ראיון עד, שהסתפקה בהוראה על עריכת תרשומת ולא אימצה את המלצת הנציב בדבר תיעוד הראיונות בהקלטה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ההחלטה הנוכחית ניתנה במסגרת התיק הפלילי בפרשת "מי אביבים", העוסק בחשד לעבירות שוחד, הפרת אמונים, מרמה וגניבה בנוגע לתאגיד המים של תל אביב-יפו. בין הנאשמים עובדי עירייה, עובדי תאגיד המים, חברות שהיו קבלניות מבצעות עבור התאגיד ובעליהן.
לאחר הגשת כתב האישום, הודה אחד הנאשמים, שעמד בראשה של אחת החברות הנאשמות, בביצוע עבירות של מתן שוחד, הלבנת הון, גניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות מס שונות. בהמשך, הגיע המדינה להסדר טיעון עם נאשם זה, והוא הסכים לשמש כעד מדינה. בעקבות האמור, עתרו שלושה מהנאשמים שלא להעידו, בטענה לפגמים שנפלו בראיון שקיימו עמו נציגי הפרקליטות. הנאשמים המבקשים הם אחיו של העד וחברה בראשה עמד שאף היא מועמדת לדין, וכן מי שהיה בזמנים הרלוונטיים עובד מי אביבים ומנהל מרכז השליטה והבקרה בו.
לטענת ב"כ הנאשמים, בראיונות שקוימו עם העד בסמוך למועד ההוכחות בו היה אמור להעיד, ביצעה הפרקליטות מעין "השלמת חקירה" או "סגירת חורים", כך שבראיון הובנה זכרונו של העד ולא רוענן. נטען, כי במסגרת זו הוצגו לעד מסמכים שלא התבקש להתייחס אליהם בחקירותיו במשטרה ונשאל שאלות שלא נשאל במשטרה, הכל כדי ליישב סתירות שנפלו בין הודעות העד במשטרה לבין ראיות אחרות בתיק החקירה. כך, לטענת הנאשמים, עדות העד "זוהמה" באופן כזה שאינו מאפשר את העדתו כלל ועיקר, ולכן הבקשה מעוררת במלוא עוצמתה את השאלה של המותר והאסור בראיון עד, כמו את השאלה האם וכיצד ראוי לתעד ראיון כזה.
השופטת מיכל אגמון גונן דנה בהרחבה במוסד ראיון העד, בצורך בקיומו, במטרותיו, ובכללים שגובשו לעניין זה בפסיקה במשך עשרות שנים, לפיהם מטרתו העיקרית של ראיון הוא ריענון זכרונו של העד, ואין במסגרת זו להשלים את חקירתו של העד ולגבות ממנו פרטים חדשים. "אין מחלוקת על הצורך בראיון עד ומטרתו המרכזית – ריענון זכרונו של העד", כתבה השופטת. "ריענון הנדרש, בין היתר, בשל הפער בין מועד האירוע או גביית העדות במשטרה לבין מתן העדות במסגרת ההליך בבית המשפט.... לא מצאתי מזור לחשש כי הריאיון עלול לגלוש, ולו מבלי משים, לריענון זיכרון סלקטיבי או מגמתי, בבחינת יצירת או הבניית זיכרון יותר מאשר ריענון זיכרון. זאת, משום שמוסד הריאיון נעדר מנגנוני איזון ובקרה הקיימים הן כשמדובר בשלבי החקירה ברשות החוקרת, הן בשלב החקירה בבית המשפט ונועדו להבטיח את הליך בירור האמת לצד שמירה על זכות הנאשם להליך הוגן".
עוד הדגישה השופטת כי החשש המרכזי הוא שהריאיון יהווה מעין השלמת חקירה או "חקירה פרק ב'", קרי שבמסגרת הריאיון ישאל העד שאלות שלא נשאל במשטרה, כך שלא בית המשפט הוא שיתרשם מתגובתו לשאלות אלו, אלא הפרקליט או הפרקליטה המראיינים אותו. לדברי השופטת, החשש הוא מהבניית זיכרון להבדיל מריענון זיכרון ומ"זיהום" העדות. זאת, גם אם מדובר בראיון המתקיים לשם השגת אותן המטרות שלשמו נועד, היינו אם הדבר נעשה מבלי משים.
השופטת הבהירה עוד כי אין מחלוקת בין התביעה לסניגוריה על הכללים החלים על ריאיון עד, אלא בשאלה האם הריאיון בוצע בפועל בהתאם לכללים, אך קבעה כי ללא הקלטה של הראיונות לא ניתן יהיה לבחון זאת. בכך, אימצה השופטת את המלצת הנציב רוזן לפיה ראיונות עם עדים יוקלטו, לאור מספר רב של תלונות שהוגשו לעניין אופן ניהול הראיונות. אשר להנחיית פרקליט המדינה, שכאמור אינה כוללת כיום הנחיה כי הראיונות יוקלטו, קבעה השופטת כי זו אינה מפיגה את החשש כי ראיונות אלו יגלשו למעין השלמות חקירה, גם אם בתום לב ומבלי משים, וכי רק הקלטת הראיונות תבטיח אפשרות לבחינה אובייקטיבית של התנהלות הריאיון.
לסיכום קבעה השופטת כי לצורך שמירה על זכות הנאשמים להליך הוגן, אין מנוס מלקבוע כי על הפרקליטות להקליט את כל הראיונות שהיא עורכת לעדים מטעמה, ערב מתן עדותם. אשר למקרה הספציפי, התירה השופטת אגמון גונן לחקור את העד אך ציינה כי הסניגורים יוכלו לטעון לעניין משקל העדות בסיום ההליך. כן ציינה כי ראיונות שיערכו לעדים נוספים בתיק זה יוקלטו.
