בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת עונשו של צעיר אריתראי שהורשע בביצוע אונס קבוצתי, על אף שלא קיים בעצמו יחסי מין עם המתלוננת. השופט מינץ: "נוכח העובדה שהמשיב ידע שחבריו אונסים את המתלוננת, כמו גם בכך ששמר על הדלת על מנת לאפשר למעשה האונס להימשך ופעל באופן אקטיבי על מנת להרחיק את מַכָּרהּ של המתלוננת מהמקום - הוא נחשב למבצע בצוותא של עבירת אינוס לכל דבר ועניין"
המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת חטיפה ובשתי עבירות אינוס בצוותא. על פי עובדות כתב האישום, ביוני 2015 שהו המשיב וארבעת חבריו, כולם נתיני אריתריאה, במסעדת שווארמה בראשון לציון. באותה עת שהתה במסעדה המתלוננת, ילידת 1984, יחד עם מַכָּר, לאחר ששתתה משקאות אלכוהוליים בכמות ניכרת. החבורה הבחינה במתלוננת ובשכרותה, וישבה אתה מחוץ למסעדה.
לאחר זמן מה, גררו המשיב וחבריו את המתלוננת בניגוד לרצונה לחדר מעל המסעדה, השכיבו אותה על מיטה ויצאו מהחדר. שניים מהם נכנסו כל אחד "בתורו" לחדר ואנסו את המתלוננת תוך שהיא צועקת וזועקת לעזרה. בזמן הזה המשיב עמד מחוץ לדלת, כשהוא יודע כי חבריו אונסים את המתלוננת ואף גירש מהמקום ידיד של המתלוננת שהגיע לחפשה כששמע את צעקותיה. לאחר שני חבריו נכנס המשיב לחדר, אך משסירבה המתלוננת לקיים איתו יחסי מין, יצא משם לאחר כמה דקות. שעה וארבעים דקות לאחר כליאתה של המתלוננת, הגיע שוב הידיד שלה למקום לאחר ששמע את צעקותיה והמשיב שוב דחף אותו מהמקום, אך הידיד סרב והמתלוננת שוחררה ועזבה את המקום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בבית המשפט המחוזי הודה המשיב ברוב העובדות שיוחסו לו בכתב האישום, אך חלק על היותו מבצע בצוותא שכן לא קיים עם המתלוננת יחסי מין. בית המשפט הרשיע את המשיב כאמור בעבירות חטיפה ובשתי עבירות של אינוס בצוותא, והטיל עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 80,000 שקל. ארבעת שותפיו של המשיב ניהלו הוכחות ועניינם טרם הוכרע.
בעקבות האמור, הגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ערעור על קולת העונש, בו נטען כי בית המשפט המחוזי הקל עמו יתר על המידה והשית עליו עונש שאינו הולם את חומרת המעשים שביצע, גם בהינתן שלא בעל את המתלוננת בפועל.
השופטים מינץ, הנדל ושטיין קיבלו את ערעור המדינה וקבעו כי המשיב ירצה 14 שנות מאסר חלף העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי. השופט מינץ קבע כי המשיב היה שותף פעיל בביצוע אונס קבוצתי ברוטאלי במתלוננת, אשר התאפיין בהתנהגות אכזרית חסרת אנושיות כלפיה, תוך שהיא שיכורה וחסרת יכולת ממשית להתנגד. עוד הוסיף מינץ כי חלקו של המשיב בביצוע העבירות משמעותי ביותר, שכן כבר בתחילת האירוע, עת שהתה החבורה במסעדה, המשיב הוא זה שהתיישב על ברכיה של המתלוננת ולאחר מכן, ותוך ניצול חוסר תשומת ליבו של המַכָּר, הוא זה שנטל חלק מרכזי ודומיננטי ביותר בחטיפתה: בתחילה החזיק אותה בידה וגרר אותה לכיוון החדר תוך שהיא מנסה להתחמק מאחיזתו, ובהמשך סחב אותה באחזו בפלג גופה העליון.
זאת ועוד, לאחר שהכניס את המתלוננת לחדר ויצא, עמד המשיב בסמוך לדלת והאזין לעיתים למתרחש בחדר תוך שהוא עומד כזקיף השומר מחוץ לחדר על מנת לאפשר לנאשמים האחרים לבצע בה את זממם ללא הפרעות והמתין לתורו להיכנס. בתוך כך, ציין השופט, הוא הדף את המַכָּר, שהגיע בשמעו את קריאות המתלוננת לעזרה, אל מחוץ לאזור כדי למנוע ממנו להגיע לחדר ולחלץ את המתלוננת. כל זאת, על מנת שהאונס הקבוצתי יוכל להמשיך להתבצע כמתוכנן. "על אף כל האמור", כתב מינץ, "המשיב מחזיק בתפישה שגויה לפיה הוא לא אנס את המתלוננת משום שלא קיים עמה יחסי מין בעצמו, ואינו מפנים את אחריותו לאינוס המתלוננת בידי חבריו. נסיבות אלה צריכות לקבל משקל משמעותי בעת קביעת עונשו של המשיב".
עוד ציין מינץ כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, אין לדעתו לייחס משקל מקל לעובדה שהמשיב יצא מהחדר כאשר המתלוננת סירבה לקיים איתו יחסי מין. "נוכח העובדה שהמשיב ידע שחבריו אונסים את המתלוננת, כמו גם בכך ששמר על הדלת על מנת לאפשר למעשה האונס להימשך ושפעל באופן אקטיבי על מנת להרחיק את מַכָּרהּ של המתלוננת מהמקום, הוא נחשב למבצע בצוותא של עבירת אינוס לכל דבר ועניין. בנסיבות אלה, הגם שיש להבחין בין המשיב לבין הנאשמים האחרים, אין ליתן להבחנה משקל כה משמעותי בעת קביעת עונשו", נכתב.
לבסוף ציין מינץ כי בגזירת עונשו של המשיב היה מקום ליתן את הדעת גם לשיקולים נוספים המכריעים לחומרה, ובכלל זאת התמונות ממצלמות האבטחה בהן נראית המתלוננת מובלת באפיסת כוחות לעבר החדר שבו ביצעה החבורה את זממה, עיון שלדברי מינץ הוא מצמרר ומעורר תחושות קשות ביותר. בנוסף, לדבריו, יש ליתן משקל ממשי גם לשיקולי הרתעה וגמול. לשיטתו, דומה שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לשיקולים אלה, בפרט כאשר עולה מדבריו של המשיב בדיון שהוא אינו מפנים את אחריותו למעשים. בנסיבות אלה, נוכח טיבן של העבירות, נוכח האכזריות שבה הן בוצעו ונוכח התייחסותו של המשיב כלפיהן – קבעו השופטים כי יש מקום להשית על המשיב עונש חמור יותר שיעמוד על 14 שנות מאסר. המדינה יוצגה בהליך ע"י עו"ד איתמר גלבפיש. המשיב יוצג ע"י עו"ד ניל סיימון.
