בית המשפט לתביעות קטנות חייב את בנק אוצר החייל בפיצוי לאחר שסירב לאשר אדם בן 67 כערב להלוואת בתו רק בשל גילו. נקבע כי התנהלות זו עומדת בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים ושירותים: "ספק בעיניי אם הבנק היה מסרב לקבל כערב טייקון כלכלי מוכר בגילו של התובע רק מחמת גילו"
בתו של התובע הופנתה על ידי אגף השיקום במשרד הביטחון לבנק "אוצר החייל" על מנת לקבל הלוואה בסך של כ-167 אלף שקל לצורך רכישת דירה. לצורך כך, הציעה הבת את התובע ואשתו כערבים להחזר ההלוואה, אך הבנק דחה את התובע, בן 67 שנים, בנימוק שהוא מבוגר מדי על מנת לשמש כערב. בעקבות פניה מצד התובע, חזר הבנק בכתב על הקביעה שאינו מקבל ערבים מעל גיל 55. התובע פנה למחלקה לפניות הציבור של הבנק וטען כי בקשתו שלו ושל אשתו להיות ערבים סורבה על ידי הבנק בטענה כי הם מבוגרים מדי. הוא ציין בפנייתו כי הינו בן 67 בעל שכר גבוה וחיסכון פנסיוני גבוה וכי אשתו בת 66 בעלת פנסיה גבוהה.
נוכח האמור, הגיש התובע תביעה כספית נגד הבנק לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה. לטענתו, החלטת הבנק שלא לקבל ערב מפאת גילו וללא בדיקה מקדימה של מצבו הכלכלי והבריאותי - היא בגדר הפליה ובניגוד לסעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הבנק מנגד, טען כי לפי נהליו, בהלוואות העולות על עשר שנים ניתן לקבל ערבים עד גיל 55 ואילו בהלוואות שאינן עולות על תקופה זו ניתן לקבל ערבים עד גיל 65. עוד נטען כי בהתאם לחוק איסור הפליה, אין רואים הפליה כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר וכי ההבחנה מבחינת הגיל במקרה זה היא הבחנה מותרת משום שמדובר במתן אשראי לתקופה של 15 שנים. מאחר שגילו של התובע הוא 67, טען הבנק, הרי שבתום תקופת ההלוואה יעמוד גילו על 82. עוד טען הבנק כי הוא בוחן את סיכוייו להיפרע מן הלווה ומן הבטוחות המוצעות לו וכי במידת הצורך ייאלץ לנקוט בהליכים משפטיים כנגד אדם קשיש, דבר העשוי לגרום להוצאות ועוגמת נפש. משכך, לפי הנטען, קביעת הגיל נועדה להגן על אוכלוסייה חלשה ועל מנת שאדם בגיל כזה לא יימצא בערוב ימיו בסיכון של ניהול הליכים משפטיים. כן נטען כי עם התקדמות הגיל גוברים הסיכונים לאירועים העשויים לפגוע בכשירות התובע או חס וחלילה להביא לפטירתו, והסטטיסטיקה, כך לטענת הבנק, ידועה.
הרשם הבכיר צחי אלמוג קיבל את התביעה וקבע כי הפעולה של קבלת ערבים והטיפול בהם ובכל הכרוך בכך על ידי הבנק נכנסת לגדר שירותי בנקאות, שהם בסופו של דבר שירות ציבורי. במקרה זה, נקבע, טען התובע כי סורב רק מחמת גילו ואכן גם הבנק לא טוען כי היו טעמים אחרים זולת הגיל. משכך, הנטל להוכיח כי מדובר באבחנה עניינית מוטל על הבנק, שעליו להראות שההפליה מחמת גיל מתחייבת מאופיו או מהותו של השירות.
בעניין זה, סבר הרשם כי החריג לחוק אינו חל. "איני רואה כל קשר הכרחי בין גילו של מי שמבקש להיות ערב לבין ההחלטה לקבל את ערבותו", כתב הרשם. "איני רואה קשר הכרחי בין הגיל לבין סיכוייו של הבנק להפרע אם החייב העיקרי לא יעמוד בהתחייבותו. הדבר אף אינו מתחייב ממהותו של השירות הבנקאי. אין במהותו או באופיו של השירות הבנקאי, ככלל, ובענייני ערבות בפרט דבר המחייב לערוך לגביהם הבחנה בין גילאים שונים".
עוד הוסיף הרשם כי החריג עוסק במקרים בהם ההבחנה מתחייבת מאופיו או ממהותו של השירות, ויחול מקום בו טיבו של השירות הוא כזה שלאורו אין לראות בהבחנה משום הפליה. עם זאת, לשיטתו, הסעיף אינו רלוונטי כאשר הטענה היא שאכן קיימת הפליה, אלא שהיא מוצדקת נוכח התועלות הצומחות ממנה. משכך, הטענה מצד הבנק לפיה הפגיעה מוצדקת בשל כך שהיא מידתית ולתכלית ראויה אינה יכולה להיחשב כטענת הגנה, ועל כן יש לדחות את הטענה לפיה מדובר בהבחנה מותרת.
"הפליה פוגעת ומעליבה"
זאת ועוד, הבנק לא הוכיח ברמה האמפירית כי קיים קשר סיבתי בין גילו של הערב לבין סיכויי הפירעון ממנו, ולא הוכיח ולו ברמה סטטיסטית כי סיכויי הגביה מערב בגיל מסוים הם נמוכים לעומת גיל אחר. בנוסף, הבנק לא הוכיח כי קיימת מדיניות דומה ביתר הבנקים המסחריים שלא לקבל ערבים מעל גיל מסוים. לדעת הרשת, הבנק מבקש אמנם לסמוך על ניסיון החיים, אולם טענה שכזו אינה מסוג הדברים המצויים בידיעה השיפוטית ולא הובאה לגביה כל ראיה, ולכן אף אם ישנו גרעין כלשהו בטענה זו, לא ניתן לומר כי הוא מייצג את הכלל ומשכך גם אינו יכול להצדיק הדבקת סטיגמה לכלל המבקשים להיות ערבים בגילאים הרלבנטיים והפלייתם לרעה.
עוד הוסיף הרשם כי אף ניתן להעלות טיעון נגדי לפיו דווקא עם הגיעו של אדם לגיל מבוגר הסיכוי שהוא צבר נכסים וכספים גבוה יותר משל אדם צעיר ולכן כושר הפירעון שלו איתן יותר. במילים אחרות, קבע הרשם, הבחנה בין גילאים שונים כפי שעושה הבנק אינה מתחייבת מאופיו של השירות, כפי שקובע החוק.
בנוסף, סבר הרשם כי הפלייה כזו אף פוגעת ומעליבה, שכן היא משדרת לאנשים בני גילו של התובע כי הם "בעיתיים" או "לא שווים מספיק" לבנק. לשיטתו, מדיניות כזו מדירה פלח אוכלוסייה שלם רק בגלל גילם של המשתייכים לפלח זה, בלא שהבנק הוכיח כי קיים מתאם או קשר סיבתי ברמת כזו או אחרת, בין הגיל לבין יכולת עתידית לעמוד מאחורי הערבות. בהקשר זה הוסיף הרשם כי ספק בעיניו אם הבנק היה מסרב לקבל כערב טייקון כלכלי מוכר בגילו של התובע, רק מחמת גילו.
לסיכום נקודה זו, קבע הרשם כי עצם קביעת הגיל כקריטריון שדי בו כדי לדחות מועמד לערבות, ללא שנערכת בדיקה עניינית הינה הפלייה בלתי עניינית אשר אינה עומדת בדרישות החוק. בנוסף, הבנק לא הניח כל תשתית ראייתית לטענה כי ההסכם עם משרד הביטחון מגביל את גילם של הערבים ומה מדיניות הביטחונות שלו.
לבסוף ציין הרשם כי המטרה של שמירה על יציבות הבנקים היא אכן חשובה מאד ועל הבנק לבחון את בקשת האשראי בהתאם לנתוני הלקוח ומצבת הביטחונות שהוא מציע להעמיד לטובת הבנק להבטחת האשראי. לפיכך, באופן דומה, ההחלטה אם לקבל ערב אם לאו צריכה להתבסס על שיקולים ענייניים וגיל לבדו אינו יכול להיות, לדעת הרשם, קריטריון המתחייב מאופיו של השירות הבנקאי. ייתכן והוא קריטריון נוסף אפשרי אולם זאת, בהצטרף לשיקולים ענייניים אחרים. עוד הוסיף הרשם כי הפלייה זו מקבלת משנה תוקף מקום שבו, לדוגמה, לווה מסוים יכול להציע רק את הוריו כערבים להלוואה שייטול מהבנק, ובהעדר אפשרות מצדו לספק ביטחונות אחרים הרי שהוא ייאלץ לכתת רגליו לבנק אחר, אשר ייתכן ותנאי ההלוואה בו נוחים פחות או שהיא יקרה יותר, ובמקרה הרע, ייאלץ אולי לפנות לגופים הנותנים הלוואות חוץ בנקאיות שהן בדרך כלל יקרות הרבה יותר.
לאור האמור, שוכנע הרשם כי הבנק פעל בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. הבנק יפצה ללא הוכחת נזק בסכום של 15 אלף שקלים בתוספת אגרת משפט בסך 330 שקל והוצאות משפט בסך 1,000 שקל.
