חדשות

בית משפט השלום דחה את תביעתה של חברת "סופרגז" נגד מהנדס שהתראיין לכתבה בערוץ 2 והתריע על סכנות הטמונות בהובלת גז טבעי דחוס במיכליות בכבישי ישראל. נקבע, כי הדברים נאמרו בתום לב וכי מדובר למעשה בתביעה שהוגשה מלכתחילה כ"תביעת השתקה" תוך ניצול האמצעים המשפטיים והפיננסים העומדים לרשות החברה

הנתבע הוא בכיר במשרד התשתיות, בעל רישיון של מהנדס גפ"מ (גז פחמימני מעובה - גז בישול), שנבחר ע"י חברת "סופרגז", התובעת, לניהול פרויקט מטעמה של מערך חדש לאחסון גפמ באתר אחסון קיים. בשלב מסוים ביטלה סופרגז את ההסכם עם הנתבע והיא העדיפה להוליך את הגז הטבעי כגז טבעי דחוס בלחץ  אטמוספרי של 250 אטמ על פני הקרקע באמצעות משאיות.

בפברואר 2014 פורסמה בערוץ 2 כתבה, אליה, לטענת סופרגז, התראיין הנתבע כגורם "מקצועי" אחד ויחיד. בין היתר, לפי הנטען, אמר הנתבע בכתבה כי "כל שרשרת האספקה - החל מטעינת המיכלית, דרך נסיעתה בכבישי הארץ וכלה בפריקת הגז, הוא מתכון לאסון בטוח שיהיו בו נפגעים רבים לרכוש ובנפש". עוד אמר כי "משאית שנוסעת עם מיכלים בלחץ הזה - כל תאונה, התהפכות, התנגדות, אירוע חבלני, זיק של סיגריה, ניצוץ של טלפון סלולרי של הנהג, יובילו לתוצאות הרסניות ביותר של כדור אש בלתי נשלט".

לטענת סופרגז, מדובר בטיעונים רדודים ודמגוגיים, אולם מאחר שהנתבע הוא הסמכות המקצועית לכאורה היחידה שהוצגה בכתבה, דבריו גרמו לה לנזקים תדמיתיים ממשיים נכבדים. עוד טוענת סופרגז כי דברי הנתבע בכתבה גרמו לה בין היתר לעיכוב נוסף בקבלת האישורים להם המתינה מהרגולטורים השונים לצורך הפעלת מערך הובלת גז טבעי דחוס. נוכח האמור, הגישה החברה תביעה נגד הנתבע, לפיצוי בסך של 100 אלף שקל בעילה של לשון הרע ושקר מפגיע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנתבע בהגנתו, הבהיר כי הכתבה שבמוקד התביעה ארכה למעלה מ-5 דקות ואילו חלקו שלו בכתבה זו ארך 31 שניות בלבד. עוד טען שהכתבה עברה עריכה על ידי ערוץ 2, ושהריאיון עמו נערך לאחר שהבהיר לכתבת כי הוא בסכסוך עם סופרגז. לפיכך, לטענתו, דבריו הוצאו מהקשרם. עוד הוסיף כי במהלך הריאיון נשאל על ידי הכתבת שתי שאלות שלא היוו חלק מהכתבה והשיב כי לדעתו מסוכן להוביל גז באמצעות משאיות על כבישים. עוד הדגיש הנתבע כי לא הזכיר כלל את חברת סופרגז בדבריו אלא התייחס לשיטה של הובלת גז במשאיות.

השופטת כוכבה לוי דחתה את התביעה וקבעה כי מדובר בתביעת השתקה שהוגשה תוך ניצול האמצעים המשפטיים והפיננסים העומדים לרשות החברה וניצול המערכת המשפטית. לאחר ששקלה את ראיות החברה, את דברי הנתבע בכתבה, את העובדה שהוא לא היה אחראי לאופן פרסום דבריו בכתבה במנותק מהשאלות שנשאל, ובשים לב לכך שבמועד פרסום הדברים טרם ניתן לחברה רישיון לייצור דחיסה ושינוע גט"ד – הגיעה השופטת למסקנה כי בדברי הנתבע, מומחה בעל ניסיון מוכח בתחום הגז בעצמו, אין בבחינת לשון הרע.

לדבריה, הנתבע, כמומחה בתחומו, התריע בהסתמך על השכלתו, מומחיותו, הידע המקצועי שלו, ניסיונו המקצועי ובדיקות שערך בקשר עם מיכליות שרכשה סופרגז לצורך שינוע הגט"ד, על הסיכון הרב של שינוע הגז בכבישי ישראל באמצעות מיכליות בהשוואה להובלת גז תת קרקעית. במובן זה, נקבע, הביע הנתבע את דעתו ואף דאגתו המקצועית כבעל ידע בתחום, כל זאת כאמור עוד בטרם עמדה סופרגז בדרישות הרגולטור ובטרם ניתן לה רישיון השינוע שניתן 3 חודשים לאחר פרסום הכתבה.

נוכח האמור, נקבע, עומדת לנתבע הגנת תום הלב שכן חלה עליו "חובה חוקית מוסרית וחברתית לעשות אותו פרסום", והפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע ושל הציבור אליו הופנה הפרסום. כל זאת, בנסיבות בהן הוא מצד אחד מומחה בעל ניסיון בתחומו ומצד שני עשה את הפרסום בתום לב. זאת ועוד, עומדת לנתבע חזקת תום הלב מכוח חוק איסור לשון הרע, היות שהוא הוכיח שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בחוק ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

אשר לעובדה שבמועד הפרסום היה הנתבע בסכסוך עם סופרגז, קבעה השופטת כי משלא הזכיר הנתבע בדבריו את שמה של החברה, ומשהודיע חד משמעית לכתבת כי הוא מסרב להתייחס אל החברה ספציפית וכי הוא מצוי בסכסוך עמה – מדובר בפרסום שבהחלט לא חרג מתחום הסביר. זאת, גם בשים לב להיקף דבריו של הנתבע במסגרת הפרסום – שניות ספורות מתוך כתבה שאורכה 5 דקות ועשרים שניות.

עוד סברה השופטת כי בנסיבות העניין עולה כי במועד ביצוע הפרסום דובר ב"אמת לשעתה", קרי שהנתבע האמין בתום לב כי בטרם ניתן הרישיון לחברה, ולאחר שבדק עם הנוגעים בדבר את איכות המיכלים ועמידתם בדרישות לצד אמצעי הזהירות המתחייבים נוכח התנאים המיוחדים בישראל - היו דבריו אמת לאמיתה.

עוד שוכנעה השופטת כי במועד הפרסום הייתה כרוכה הובלת הגט"ד בכבישי ישראל במיכליות בסיכונים משמעותיים לציבור. משכך, עומדת לנתבע גם הגנת "אמת בפרסום". מלבד האמור, ציינה השופטת כי דברי הנתבע לא היו עלולים לפגוע בעסקה של סופרגז, שהרי טרם קיבלה את הרישיון אליו כוונה לדחיסה שיווק ושינוע גט"ד ולא ניכר כי דברי הנתבע השפיעו או היו עלולים להשפיע על הרגולטור במתן רישיון לחברה – שניתן לה כאמור כ-3 חודשים לאחר פרסום הדברים.

לבסוף, התייחסה השופטת לשאלת ההוצאות ובעניין זה לקחה בחשבון את התנהלות סופרגז, החל מהגשת התביעה המקורית בסכום של מיליון שקל, וכלה בהודאתה שלה בכתב התביעה המתוקן לפיה מטרת התביעה היא בין היתר היא "לייצר התראה מסוימת באמצעות המערכת המשפטית אשר תביא את מסע הצלב הזה לכדי סיום". לדעת השופטת, מדובר ב"תביעה שהוגשה מלכתחילה כתביעת השתקה תוך ניצול האמצעים המשפטיים והפיננסים העומדים לרשות התובעת וניצול המערכת המשפטית לצורך בקשתה להשתקת הנתבע". נוכח האמור, התביעה נדחתה תוך חיוב החברה בהוצאות הנתבע בסך 46,800 שקל. סופרגז יוצגה בהליך ע"י עו"ד בר קהן ועו"ד צינגלאוב. הנתבע יוצג ע"י עו"ד אילן עוזיאל.

ת"א 9151-09-14