בית משפט השלום בירושלים גזר את דינו של נאשם שתקף את בת זוגו בשני אירועים שונים וגרם לאשפוזה. נקבע, כי לאחר שקילת חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות, החרטה שהביע הנאשם, העובדה שאין לחובתו הרשעות בעבירות דומות ומערכת היחסים השוררת כיום בינו לבין המתלוננת – יש לגזור עליו 5 חודשי מאסר על תנאי, חתימה על התחייבות וקנס
הנאשם, תושב השטחים בסוף שנות השלושים לחייו, הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות שעניינן תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי כתב האישום, תקף הנאשם את בת זוגו לאחר חילופי דברים ביניהם, בכך שתפס אותה בשערה, משך אותה ברחבי הבית, הפיל אותה ארצה והכה אותה באגרוף, בבעיטה ובצביטה עד שאיבדה את הכרתה. כל זאת, כששני ילדיהם הקטינים בוכים. המתלוננת קמה והסתגרה בחדר האמבטיה, שם נעלה את עצמה עד שעלה בידה להימלט מן הבית. כתוצאה מהתקיפה, אושפזה המתלוננת בבית החולים כשהיא סובלת מחבלות באזור הפנים והמטומה סביב עינה השמאלית.
נוסף לאמור, כשנה וחודשיים קודם לכן, תקף הנאשם את המתלוננת באגרופים וכתוצאה מכך אושפזה למשך יומיים כשהיא סובלת מהקאות, איבוד הכרה, המטומה סביב גשר האף, פצעים שטחיים באזור הפה וכאבים בבטנה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט אביטל חן, גזר על הנאשם 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס. לדבריו, על חומרת העבירה של תקיפת בן זוג נכתב רבות בפסיקת בית המשפט העליון, ולנוכח נפוצות העבירה בקרב הציבור ופוטנציאל הסיכון הטמון בה, מצווים בתי המשפט לשאת תרומתם לצמצום התופעה על ידי הטלת עונשים שיהא בכוחם להתריע עבריינים פוטנציאליים.
עוד הוסיף הנשיא כי מעשי הנאשם פגעו בצורה ממשית בערך המוגן בעבירה של תקיפת בן זוג, שהוא הגנה על שלומו הגופני ובטחונו האישי של הפרט. בעניין זה, בדיקת הפסיקה הנוהגת מעלה כי במקרי חומרה דומים למקרה זה הוטלו על נאשמים עונשים הנעים בין ענישה הצופה פני עתיד לבין מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח בן מספר חודשים, הכל בכפוף לנסיבות המקרה, חומרת התקיפה ונסיבותיו המיוחדות של העבריין. במקרה זה, סבר הנשיא חן, בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה הנוהגת מובילה למסקנה כי מתחם הענישה לכל אחד מהאישומים נע בין מאסר קצר לבין 10 חודשי מאסר.
במסגרת גזירת העונש בתוך המתחם שנקבע, ציין הנשיא כי העבירה האחרונה נעברה לפני שבע שנים וכי הנאשם הודה בביצוע העבירות, הביע חרטה ונטל אחריות מלאה על מעשיו. זאת ועוד, למעט הרשעה משנת 2012 בעבירה שעניינה שהיה בלתי חוקית, אין לחובת הנאשם הרשעות נוספות, ולפי הידוע, ממועד ביצוע העבירות, לא נפתחו נגדו תיקים פליליים. מלבד האמור, מעדותו של הנאשם ומעדותה של המתלוננת במועד הטיעונים לעונש עלה כי השניים התגרשו לפני כ-6 שנים וכל אחד מהם נישא לאחר ומקיים אורח חיים שגרתי. בעניין המתלוננת סיפרה על קשר עם הנאשם, סביב גידול שני ילדיהם המשותפים ותיארה יחס טוב, תמיכה וסיוע מצד הנאשם.
לסיכום כתב הנשיא כי מעשיו של הנאשם חמורים, ואלמלא הזמן הרב שחלף ממועד ביצועם, דבריה של המתלוננת ויתר הנתונים שפורטו, היה ראוי לדון את הנאשם לריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. גם גזירת מאסר על דרך של עבודות שירות אינו אפשרי, בשל היות הנאשם תושב שטחים. אשר על כן, סבר הנשיא, אם כי "בלב לא קל" כפי שציין, שאין מקום להחמיר את הנאשם. נוכח האמור, גזר על הנאשם עונש של 5 חודשי מאסר על תנאי, חתימה על התחייבות בגובה 2,000 שקל שלא לעבור עבירות אלימות במשך שנתיים, וקנס כספי בסך 7,000 שקל.
