חדשות

פסק דינו של בג"ץ לפיו אישה שבגדה בבעלה לא תקבל חלק בבית המגורים עורר סערה בציבור ובקהילה המשפטית בפרט. עו"ד רות דיין וולפנר, מומחית בדיני משפחה, סבורה שמדובר בפריצת גבול שתסלול את הדרך להכנסת שיקול הבגידה גם בנושאים אחרים כגון משמורת ומסוגלות הורית

לפני מספר ימים דחה בג"ץ עתירה כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שקבע כי אישה לא תהא זכאית לחלק מדירת המגורים הרשומה על שם בעלה, בין היתר בשל בגידתה בו.

המדובר בזוג שנשוי למעלה מ - 30 שנה ולהם 3 ילדים בגירים. הבעל רכש לפני הנישואין קרקע, ובמהלך הנישואין ערך עסקת קומבינציה במסגרתה העביר לקבלן רבע מהקרקע כנגד בניית בית מגורי הצדדים. הצדדים התגוררו בדירה מעל 20 שנה ובשנת 2013 הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני בחיפה אליה כרך את ענייני רכושם של הצדדים ועתר לחייב את האישה בגירושין עקב בגידתה בו.

בית הדין הרבני בחיפה קבע כי בין הצדדים התקיימה כוונת שיתוף ספציפית בבית ולכן האישה שותפה במחציתו. ערעור שהגיש הבעל לבית הדין הרבני הגדול התקבל ובית הדין קבע כי לאישה אין כל זכות בדירה ושלל כוונת שיתוף ספציפית בין היתר בשל בגידתה. בית הדין הרבני הגדול קבע כי להבדיל בין ענישה "על זכויות שאחד מהצדדים כבר זכה בהם", לבין התחשבות בבגידה לצורך שלילת זכויות בנכס מכוח כוונת שיתוף. עוד נקבע כי יש להנהיג צמצום בהוכחת כוונת שיתוף "קל וחומר כאשר מצטרפת למקרה עילת בגידה שבוודאי  לא ניתן לומר שיש אומדנה לכוונת שיתוף מצד המערער הנבגד".

הדיין נהרי השווה בין כוונת שיתוף לבין דיני המתנה, והגיע למסקנה כי פגיעה חמורה במרקם הנישואין עולה כדי התנהגות מחפירה המצדיקה חזרה מכוונת שיתוף, גם אילו הוכחה כוונה כזו. לשיטתו, דברים אלה יפים גם למקרה הנוכחי שבו "מעשה הבגידה יוצר כוונת אי שיתוף של בעל הנכס כלפי מי שבגד בו". הדיין עמוס הזכיר את פסק הדין בבג"ץ 8928/06 בפסק דינו, תוך שהוא מצטט את הכלל לפיו "אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף", אך סבר כי יש להבדיל בין ענישה "על זכויות שאחד מהצדדים כבר זכה בהם", לבין התחשבות בשאלת הבגידה לצורך שלילת זכויות בנכס מכוח כוונת שיתוף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

האישה עתרה לבג"ץ כנגד פסק הדין וטענה שבית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו בפסק הדין. השופטים מינץ ושטיין דחו את העתירה בדעת רוב אל מול דעתו הנוגדת של השופט עמית. דעת הרוב לא ראתה בעובדה שבית הדין הרבני שלל את זכותה של האישה לשיתוף ספציפי בדירה גם על בסיס העובדה שבגדה בבעלה, כסטייה מהוראות הדין וחריגה מסמכות, ועל כן נקבע כי אין עילה להתערבות בגץ בפסק הדין.

המשמעות המעשית של פסק הדין היא מתן הכשר לכך שבכל עת שבית הדין הרבני יעסוק בשאלת שיתוף ספציפי בנכס, ניתן יהיה להכניס את אלמנט הבגידה כראיה להעדר שיתוף, ומכאן קצרה הדרך לבצע השלכות נוספות לשאלת הבגידה. לא זו אף זו, בג"ץ הכשיר למעשה את הכנסת האשם כשיקול בשיקולי חלוקת רכוש, וזאת בניגוד למגמת המשפט האזרחי לנתק את העיסוק בהתנהגות המינית של הצדדים משאלת חלוקת הרכוש בגירושין.

פריצת גבול זו, שעומדת בניגוד לפסיקות קודמות של בג"ץ ומצטרפת למגמה בת מעל עשור למזער למינימום את התערבות בג"ץ בהחלטות בית הדין הרבני, עלולה לפרוץ את הגבול גם בנושאים אחרים. הסכנות בקבלת שיקול הבגידה כשיקול לגיטימי הינן עמוקות ורוחביות.

אם בגידה בערוב חיי הנישואין משפיעה על כוונת שיתוף בנישואין בני עשרות שנים, מדוע שלא תשפיע גם על מסוגלות הורית ותהווה עילה להוציא ילדים ממשמורת אימם? מדוע שלא תהווה עילה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף על בסיס סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המקנה לערכאה השיפוטית סמכות רחבה להפעיל שיקולי צדק?

אכן, בית הדין הרבני הגדול קבע שבגידה אינה עילה להוצאת רכוש השייך לאישה מבעלותה, אלא שבמרבית מקרי הגירושין עומדות לאיזון ולחלוקה גם זכויות שאינן רשומות במשותף, כדוגמת זכויות פנסיה. בתי הדין הרבניים כבר עושים שימוש בטענת הבגידה כדי להקדים את "מועד הקרע", כלומר מועד הפסקת השיתוף, וכבר הוציא תחת ידו פסקי דין ששוללים שנות שיתוף רבות בשל טענת בגידה, ומכאן עד שלילה נוספת של זכויות רכושיות המרחק קצר.

נותר רק לקוות שככל שיתקיים דיון נוסף בשאלה, יכריע הצורך להגן על ציבור המתדיינים מפני הדתת המשפט האזרחי החולש על חלוקת הרכוש, על פני כלל אי ההתערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים.

הכותבת, עו"ד רות דיין וולפנר, הינה עו"ד מומחית בדיני משפחה וירושה

רוצים גם לפרסם דעה בנושא מקצועי? צרו קשר