בית משפט השלום ביטל את הרשעתם של בני זוג שהורשעו בהסדר טיעון בתקיפה ואיומים על עו"ד שטיפל בעניינם. נקבע, כי בעניין זה יש לתת משקל לכך שהנסיבות מצביעות על כך שהמעשים בוצעו מתוך מצוקה קשה לאור טענות לניצול ועושק ע"י עורך הדין, שאף הושעה מהלשכה ועומד בפני דין משמעתי
הנאשמים, בני זוג לשעבר, הורשעו על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון בביצוע בצוותא של עבירת תקיפה סתם ועבירת איומים. המתלונן בפרשה הוא עורך דין המומחה לדין הצ'כי, המושעה היום לתקופות ממושכות מלשכת עורכי הדין. עורך הדין התבקש לטפל בענייני ירושה של מנוח, אשר היה בן זוגה של הנאשמת והוריש לה בין היתר בית מגורים בצ'כיה.
באפריל 2016, הגיעו הנאשמים לביתו של עוה"ד במטולה ודרשו ממנו לקבל מסמכים בהם הוא מחזיק ואשר שייכים לנאשמת. הפניה לעורך הדין הייתה בצעקות, ולאחר שזה סירב לנסוע עם הנאשמים למשרדו, דחף אותו הנאשם. בהמשך איימה עליו הנאשמת, תוך שביקשה ממנו לעלות לרכב ואמרה ש"יהיו דברים לא טובים". לאירוע זה קדמה עבירת איומים שביצע הנאשם מוקדם יותר באותו יום בהודעה קולית, בה הזהיר את עורך הדין כי אם לא ייתן לנאשמת את הניירת ולא יצור עמה קשר, יפעל נגדו באמצעות "חברים מסחנין".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהסדר הטיעון שגובש עם הנאשמים סוכם כי יוגשו לגביהם תסקירים לאחר הרשעתם. שני התסקירים נמנעו מהמלצה לביטול הרשעה, ושרות המבחן לא מצא לגבי איש מהנאשמים כי הרשעתם תפגע באופן מהותי בחייהם הסדירים.
חרף האמור, החליטה השופטת רות שפילברג כהן מבית משפט השלום בקריית שמונה, לבטל את ההרשעה באופן יוצא דופן. זאת, לא בשל אינדיקציה ברורה לפגיעה בעתידם של הנאשמים בשל ההרשעה, אלא כי סברה שבמקרה זה הצדק מחייב הקלה עמם בשל נסיבותיה המיוחדות של הפרשה.
בעניין זה, ציינה השופטת כי מתוך עדותו של עורך הדין ניתן ללמוד על סיכוי ממשי לכך שמעשיו הם שהביאו את הנאשמת למצב מצוקה קיצוני ולחוסר אונים, באופן שיש בו להסביר את שיקול דעתה המוטעה כשבחרה יחד עם בן זוגה הנאשם לבצע את המיוחס להם. צוין, כי לנאשמת ישנן טענות קשות על כך שנוצלה ונעשקה על ידי עורך הדין, ולמרות שאין בכוונת בית המשפט להכריע בטענות אלו, הרי שחקירתו הנגדית של עורך הדין גילתה כי אותו בית שירשה הנאשמת רשום בהווה על שם בנו וכי גם רכבה נמסר לבעלותו של עורך הדין. אם לא די בכך, עלה כי עורך הדין עשה שימושים בתקופות שונות בכרטיסי אשראי של הנאשמת, אלמנה הסובלת מקשיים מורכבים. לדעת השופטת, העובדות האמורות הן חריגות בכל קנה מידה ואין להתעלם מהן, למרות שלא מצאו דרכן לכתב האישום.
עוד ציינה השופטת, כי גם לשכת עורכי הדין הודיעה לנאשמת שהוחלט להעמיד את עוה"ד לדין בשל תלונתה נגדו. קרי, טענותיה כלפיו שכנעו בעת הזו גם את לשכת עורכי הדין. זאת ועוד, הנאשם טען כי מצוקתה של הנאשמת, שהייתה בת זוגו, היא שהניעה אותו לפעול באופן שעליו הוא מצר היום, ודבריו אלה ראויים לדעת השופטת, לאמון. "במקרה זה, שבו כאמור התרשמתי ישירות מנפגע העבירה", כתבה השופטת, "נותרתי בתחושה כי אותן נסיבות אשר יש לשקול כדי להבין לעומק את חומרת האירוע, לא הוכחו עד תום ולא בוטאו נכונה בכתב האישום, אפילו שתוקן שלוש פעמים".
כן הוסיפה השופטת כי שני הנאשמים ביצעו בסופו של דבר עבירות שאינן מהחמורות, המסתכמות בדחיפה ואיום מילולי, ונראה כי הגיעו לביתו של עורך הדין בדרישה לקבל מסמכים לאחר התעלמות ממושכת מצדו, ולאחר שככל הנראה מעל בתפקידיו כאיש אמון וכמייצג משפטי. לצד זאת הדגישה השופטת כי אין בדברים אלו כדי לתת הכשר להתנהגות אלימה כלפי איש מקצוע או נותן שרות, גם כלפי מי שמועל בתפקיד או שאינו מבצע עבודתו כדין. יחד עם זאת, לדבריה, יש לתת לכלל הנסיבות את המשקל הראוי.
לפיכך, לשיטתה, נותר ספק ממשי אם מתחם העונש במקרה ייחודי זה מתחיל מעונש המחייב הרשעה בדין והפרשה החריגה מצדיקה ענישה חריגה בקולתה, המאפשרת לעשות צדק עם מי שהסתבך בשל מצוקה קשה. לאור האמור, ביטלה השופטת את הרשעתם של הנאשמים וגזרה על כל אחד מהם חתימה על התחייבות בסך 5,000 שקל, להימנע מכל עבירת אלימות במשך שנתיים.
ת"פ 18336-08-16