חדשות

בית משפט השלום חייב חברה המפעילה אימוני קרוספיט לפצות מתאמן בגין נזק שנגרם לקרסולו עת קפץ על משטח גומי אשר לא קובע כנדרש. נקבע, כי על מפעיל פעילות מסוג זה חלה חובת זהירות כלפי המתאמנים במקום, ועליו למנוע קיומם של סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים להביא לפגיעה כזאת או אחרת במשתתפים

התובע נפצע במהלך שנת 2013 במהלך אימון "קרוספיט" שניתן בסטודיו של החברה הנתבעת. כתוצאה מהתאונה, נחבל התובע בקרסולו הימני. לטענת התובע, במהלך האימון זז משטח הגומי עליו קפץ, מאחר שלא קובע אל הרצפה כנדרש, וכתוצאה מכך הוא עיקם את רגלו ונחבל. לדבריו, החברה אחראית לנזקיו בשל היותה הבעלים או המחזיקים של המכון שבשטחו נפלה.

עוד נטען כי משטחי האימון היו בשליטתה המוחלטת והמלאה של החברה, וברשלנותה היא גרמה לנזקים הנטענים. התובע טען כי על החברה הייתה מוטלת החובה לספק אמצעים שימנעו פגיעה בשלום המתאמנים שנכנסו בשעריה.

החברה מצדה, הכחישה בכתב ההגנה כל התרשלות מצידה. לטענתה, אימון ספורטיבי מטבע הדברים ומעצם טיבו טומן בחובו סכנות, לרבות היפצעות. החברה הוסיפה כי המשטח כוסה במזרנים כדבעי שקובעו לרצפה בלחץ שהפעילו אחד על השני, והדגישה כי ניתנו לתובע הוראות בטיחות נאותות ויסודיות באשר לאופן ביצוע התרגיל אולם הוא בחר לפעול בניגוד להן. לבסוף טענה החברה לרשלנות תורמת בשיעור מכריע מצדו של התובע אשר בחר להתאמן ולקפוץ בניגוד להוראות שניתנו לו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט יובל גזית קיבל את התביעה וציין כי בשורה של פסקי דין נקבע כי השתתפות בפעילות ספורטיבית כרוכה בסיכונים מעצם טיבה וטבעה, וכי אין להטיל חובת זהירות קונקרטית – כחלק ממדיניות משפטית – בגין סיכונים הנובעים באופן טבעי מאותה פעילות. לאור האמור, נקבע כי אם יוכח כי נפילתו של התובע נגרמה מעצם האימון הספורטיבי ללא כל סיכונים נוספים שיצרה החברה, לא תקום לחברה אחריות, שכן מדובר בתוצאה אפשרית וצפויה של הפעילות הספורטיבית על כל היבטיה.

לעומת זאת, אם יסתבר כי החברה או מי מטעמה לא נקטו אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכונים נוספים מעבר לסיכון הטבעי של האימון, ואם יוכח כי סיכונים אלו הם שהביאו לנפילתו ולפגיעתו של התובע, הרי שהפרה החברה את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה. אי לכך, יש לבחון האם הופרה חובת זהירות קונקרטית, היינו – האם נגרמו סיכונים נוספים מעבר לסיכון רגיל וטבעי הנובע מאימון.

במקרה זה, נקבע, התובע עמד בנטל להוכיח כי נפל נוכח אי קיבוע נאות של המזרנים באולם האימונים. לדברי השופט, החברה היא אשר החזיקה במקרקעין והפעילה את פעילות הספורט לכל דבר ועניין בזמן הרלוונטי לפציעתו של התובע. עוד נקבע כי על מפעיל פעילות מסוג זה חלה חובת זהירות כלפי המתאמנים במקום, ועליו למנוע קיומם של סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים להביא לפגיעה כזאת או אחרת במשתתפים.

לדעת השופט, קיומו של מזרן שזז במהלך פעילות הוא בבחינת סיכון בלתי סביר שעל החברה היה להסירו. למעשה, אין חולק כי גם לשיטת החברה עצמה מזרנים אמורים להיות מקובעים. אשר לטענת החברה כי התובע לא מילא אחר ההוראות הבטיחות וקפץ לא בהתאם להוראות, ציין בית המשפט כי עת קיבל כעובדה כי רגלו של התובע נתפסה ברווח שנוצר במזרנים, קרי במפגע, הרי שלצורת הקפיצה המדויקת בכל מקרה אין משמעות ניכרת, ובכל מקרה לא הוכח כי התובע קפץ בניגוד להנחיות.

עוד ציין השופט כי מסרטון וידאו שצורף ע"י החברה נראים מתאמנים יורדים בשלל צורות מן הקובייה, כאשר המאמן עומד לצדם, ולא נראה מוחה או מורה על צורת ירידה אחרת. אומנם המאמן בעדותו הסביר כי הנצפים בתמונה, להבדיל מן התובע, הם מתאמנים מנוסים, אולם בתצהירו אין זכר לחלוקה של אפשרויות הירידה לרמות מתאמנים שונים, מה שמכרסם בהסברו זה. בכל מקרה משהוכח כאמור קיום המפגע הנ"ל הרי הוא מייתר את השאלה איך בדיוק קפץ התובע. לאור האמור נקבע כי החברה התרשלה ואחראית לנזקי התובע.

לבסוף נקבע כי אין לייחס לתובע אשם תורם. הוזכר, כי בהלכה הפסוקה נקבע כי ככל שאין המדובר בפגם גלוי, אין להטיל אשם תורם משמעותי בכך שהנפגע לא הבחין באותו פגם. במקרה דנן התובע לא יכול היה לדעת כי המזרן יזוז בעת הקפיצה או כי לא קובע כדבעי. אי לכך לא יכול היה להתגונן כנגד מפגע זה או לעקפו. בכל מקרה אף לא הוכח כי התובע פעל שלא בהתאם להוראות שניתנו לו.

התביעה נתקבלה. החברה תשלם לתובע את הסך של 87,600 שקל. החברה תישא בתשלום האגרה ובנוסף בשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 20,500  שקל. התובע יוצג ע"י עו"ד נועם יהל. החברה יוצגה ע"י עו"ד עמיחי טרוזמן.

ת"א 39808-02-15