חדשות

בג"ץ דחה את עתירתה של אישה המסרבת לקבל גט מבעלה במשך למעלה משמונה שנים, על החלטת ביה"ד הרבני להטיל עליה שורת סנקציות, לרבות מניעת עיסוק במקצועה כמורה. בעקבות החלטה זו, הושעתה האישה מעבודתה במשרד החינוך. ביהמ"ש: "הטלת הסנקציות הקבועות בחוק עלולה להסב פגיעה מסוימת ולעיתים קשה לסרבן או לסרבנית הגט. עם זאת, מן העבר השני עומדת זכותם של בן או בת הזוג העגונים, להשתחרר מקשר נישואין מלאכותי הנכפה עליהם"

העותרת ובעלה נישאו כדת משה וישראל בסןף שנות התשעים ומנישואיהם נולדה להם בת משותפת. בשנת 2010 עלתה מערכת היחסים הזוגית על שרטון והבעל עזב את הבית והגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי. מאז ועד היום, במהלך שמונה וחצי השנים האחרונות, התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים בעניין הגירושין ובנושאי הרכוש. בתיק ניתנו כבר 285 החלטות, כשכבר בשנת 2016 קבע בית הדין כי על העותרת חובה להתגרש וכי יש לקבוע מועד לסידור הגט. עם זאת, אף במועד שנקבע לסידור הגט, עמדה היא בסירובה להתגרש.

בעבר סירבה העותרת לגירושין בשל רצונה לשקם את מערכת היחסים עם הבעל ולהביא לשלום בית, ואילו כיום היא טוענת שכעקרון היא מסכימה לגירושין, אך בכפוף לכך שחלוקת הרכוש ביניהם תושלם לפני קבלת הגט. הליך פירוק השיתוף של דירת המגורים המשותפת החל כבר בשנת 2015 והושלם כשנתיים אח"כ, אז רכשה העותרת את חלקו של הבעל בדירה. בנוסף, בתם המשותפת של בני הזוג נמצאת במשמורת מלאה של העותרת, ואין לה כל קשר עם הבעל – לטענתו בשל "ניכור הורי" בעטיה של העותרת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נוכח סירובה של העותרת לקבלת הגט, החליט בית הדין לאפשר לבעל לפתוח תיק להטלת צווי הגבלה. בהמשך לכך, אישר נשיא בית הדין הרבני הגדול להטיל על העותרת את כל צווי ההגבלה הקבועים בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין): צו עיכוב יציאה קבוע; מניעת קבלה של דרכון; מניעת קבלה או החזקת רישיון נהיגה; מניעת כהונה בתפקיד ציבורי; מניעת עיסוק במקצוע מוסדר על פי דין או עסק הטעון רישוי והגבלה בבנקים. עוד הורה בית הדין להעביר את ההחלטה למשרד החינוך, בו מועסקת העותרת כמורה לחינוך מיוחד, על מנת שיישם את הסנקציה נגדה.

בעקבות האמור, הודיע תחום כוח אדם בהוראה במשרד החינוך כי הודע לעותרת שהיא מוצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתה עד לקבלת החלטה אחרת מבית הדין הרבני, ומתוקף החובה של משרד החינוך לבצע הוראה שיפוטית שנתנה על ידי בית הדין הרבני מכוח סמכותו. במקביל, ניתנה החלטה נוספת על ידי בית הדין האזורי, שבה נקבע כי אם עד לתום חגי תשרי (אוקטובר 2018) לא תפעל העותרת לסידור גט, ישקול בית הדין הפעלת סנקציות נוספות כלפיה – ובכלל זאת פרסום שמה ברבים והטלת קנסות עיתיים.

לאור האמור, הגישה העותרת עתירה לבג"ץ נגד צווי ההגבלה שהוטלו עליה. לטענתה, צווי ההגבלה, ובפרט האיסור לעבוד והאיסור להחזיק ברישיון רכב, מהווים פגיעה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת בפרנסתה ובחופש העיסוק שלה. זאת שעה שלטענתה היא כלל אינה סרבנית גט והיא נכונה להתגרש מבעלה בכפוף להשלמת חלוקת הרכוש. לגישתה, משאפסו הסיכויים לשלום בית היה על בית הדין האזורי למצוא פתרון כולל לסוגיית הרכוש, ואין להותיר את ההכרעה בנושא לאחר ביצוע הגט.

עוד טענה העותרת כי התנגדותו של בית הדין האזורי לדון קודם בסוגיות הרכושיות, כמו גם האופן שבו התבטא כלפיה לאורך ההליך, מעוררים אצלה חשש ממשי כי בתי הדין לא יעשו עמה צדק לאחר שכבר יינתן הגט. עוד נטען כי אפילו היה מקום במקרה זה להטיל עליה צווי הגבלה, בוודאי שאין זה ראוי להטיל עליה בבת אחת את כל הצווים שהחוק מאפשר, ולכל הפחות היה על בית הדין להטיל את הסנקציות בהדרגה. כמו כן, לשיטת העותרת יש פסול בעצם העובדה שההגבלה שאוסרת עליה לשמש כמורה הוטלה עליה שבועיים בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים; ומדובר לטענתה בצעד שנועד להפעיל עליה לחץ כבד ובלתי ראוי, ובפועל לכפות עליה לקבל את הגט.

השופטים ענת ברון, יצחק עמית ודוד מינץ דחו את העתירה על הסף. לדברי השופטת ברון, העותרת לא נקטה בהליך ערעורי נגד החלטת בית הדין האזורי שבה הורה על צווי ההגבלה, הגם שעל פי חוק קיום פסקי דין קיימת לה זכות לעשות כן. משכך, דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים.

שנית, לשיטת השופטת, יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבותו של בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים. בעניין זה ציינה השופטת כי "כלל ידוע ומושרש הוא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים אלא במקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, או סטייה מהוראות החוק", ולשיטתה מקרה זה אינו נמנה עם אותן עילות מוגדרות המצדיקות התערבות. זאת, בפרט כשבתי הדין הרבניים פעלו בנושא המצוי בליבת הסמכות המסורה להם –  נישואין וגירושין.

"החלטה זו לא נולדה בחלל ריק"

עוד הדגישה השופטת בעניין הסמכות, כי צווי ההגבלה ניתנו על ידי בית הדין האזורי מכוח הסמכות הנתונה לו לפי חוק קיום פסקי דין, והצווים אושרו כדין בידי נשיא בית הדין הגדול. הוזכר, כי חוק קיום פסקי דין מעניק לבתי הדין כלים משמעותיים שנועדו להילחם בתופעה השלילית של סרבנות גט, ומטבע הדברים הטלת הסנקציות הקבועות בחוק עלולה להסב פגיעה מסוימת ולעיתים קשה לסרבן או לסרבנית הגט. עם זאת, מן העבר השני עומדת זכותם של בן או בת הזוג העגונים, להשתחרר מקשר נישואין מלאכותי הנכפה עליהם, וכי חירותם תוחזר להם. זאת ועוד, החוק מעניק לבית הדין שיקול דעת בהטלת הצווים, כשלנגד עיניו זכויותיהם של שני הצדדים גם יחד וכן המטרה של מניעת התופעה הפסולה של עגינות.

במקרה זה, הבהירה השופטת, הטיל בית הדין על העותרת את כל כובד משקלם של צווי ההגבלה באחת, לרבות האיסור לעסוק במקצועה. עם זאת, החלטה זו לא נולדה בחלל ריק, אלא לאחר מאות החלטות שניתנו זה מכבר ושאותן מיאנה העותרת למלא לאורך שמונה וחצי שנים ארוכות. יתרה מכך, בית הדין האזורי נתן לעותרת הזדמנויות חוזרות ונשנות לסיים את הפרשה העגומה מבלי שייפגעו זכויותיה, וכך גם נשיא בית הדין הגדול שהשיב את הדיון לבית הדין האזורי בניסיון נוסף לאפשר את סיום הסכסוך בהסכמת העותרת, אך היא נותרה בסירובה.

אשר לטענת העותרת כי היא כלל אינה סרבנית גט שכן היא מוכנה להתגרש, קבעה השופטת כי בנסיבות המקרה ובשלב שבו מצויים ההליכים נראה כי התניית הגט בדרישות כלכליות היא סרבנות גט לשמה. יתרה מכך, משהפרה העותרת במשך שנים ארוכות את החלטות בתי הדין, היא אינה יכולה להישמע עתה בדרישה להכרעה בענייני הרכוש טרם שתיאות לקבל גט; ומכל מקום ההחלטה מתי לדון בענייני הרכוש שנותרו מצויה בלב סמכותו של בית הדין הרבני.

לבסוף נדחתה טענת העותרת כי קיים חשש שבית הדין לא יעשה עמה צדק בנושא הרכושי, והשופטת הבהירה כי אם בכל זאת תסבור העותרת כי כך אירע, יהיה בידה לפעול למיצוי זכויותיה בהתאם לאפשרויות העומדות לה לפי הדין. העתירה נדחתה על הסף. העותרת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ליאורה אוחנה. בתי הדין יוצגו ע"י עו"ד יצחק שמואל רוזנטל. הבעל יוצג ע"י עו"ד אושרת מעיין.

בג"ץ  6617/18