בית הדין הרבני האזורי חייב אישה לשלם קנס יומי לאוצר המדינה בסך 165 שקלים, לאחר שבמשך שנים היא עומדת על סירובה לקבל גט מבעלה למרות שהצדדים חיים בפירוד מוחלט. ביה"ד: " צר לנו שהגענו לכך שאנו צריכים לדון את הנתבעת בביזיון בית הדין, כאשר היא אינה משכילה להבין כי פרק הנישואין תם ונשלם ועליה לקבל גט פיטורין"
הצדדים נישאו זה לזה כדת משה וישראל בשנת 2010. לצדדים אין ילדים משותפים ואין רכוש משותף, והם חיים בפירוד מוחלט מזה כארבע וחצי שנים. בשנת 2014 הגיש הבעל תביעת גירושין ושנתיים אח"כ ניתן פסק דין בבית הדין הרבני האזורי המחייב את הצדדים להיפרד זו מזה, לאחר שמאמצים להביא לשלום בית כשלו.
ערעור שהגישה האישה לבית הדין הרבני הגדול נדחה, לאחר שבתחילה נעשה ניסיון להביא את הצדדים לשלום בית וללכת ליעוץ משפחתי. בית הדין אף קבע כי לאור הפרוד הממושך יש גם לכוף את הגט, קרי לחייב את האישה בגירושין באמצעות הטלת מגבלות בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין).
על אף האמור, עמדה האישה בסירובה לקבל את הגט. לאחר דיונים שהתקיימו בבית הדין האזורי, נקבע כי במהלך כל שנות הנישואין סבל הבעל רבות מהתנהגותה של האישה, דבר שהביא אותו למאוס בחיים עמה. עוד נקבע כי תפיסת עולמה של האישה לשלום עם הבעל מבוססת על היותו נשלט ומבוזה, הן על ידה והן על ידי משפחתה, תוך התעללות רגשית ואלימות נפשית הגרועה לעיתים מאלימות פיזית, תוך ניצול של תמימותו. מלבד זאת כתב בית הדין כי האישה לא בוחלת בכל אמצעי כדי לנסות ולשבש את שגרת חייו של הבעל כדי שיחזור בו מתביעת הגירושין, וכמו כן מנסה לסכל את ההליך המשפטי התלוי ועומד בעניינם. בין השאר היא מופיעה בדירתו הפרטית, מלווה אותו ברחוב כשהוא הולך למסור שעור בבית כנסת, והכל כדי להמשיך ולמוטט את הבעל נפשית, תוך התנהגות מבזה ומבוזה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך לאמור, הטיל בית הדין על האישה מספר הגבלות, ובכלל זאת הגבלת יציאה מן הארץ, הגבלה על קבלת או החזקת דרכון ורישיון נהיגה, הגבלה לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי או היתר והגבלה על פתיחת או החזקת חשבון בנק. האישה ערערה לבית הדין הגדול, אך זה דחה את ערעורה ובהמשך נדחתה גם בקשתה לעיון חוזר בהחלטות שניתנו בעניינה.
בדיון נוסף שנערך בבית הדין האזורי, התרה בית הדין באישה כי היא מבזה את צו בית הדין לקבל גט מבעלה, ואיפשר לה להסביר את עמדתה. "קשה היה להשתחרר מהרושם", כתבו הדיינים, "שבזווית אחת מדברת הנתבעת על אי רצונה בקבלת הגט ורצונה כביכול בשלום בית, ובזווית האחרת מבקשת שבית הדין יטיל על הבעל סנקציות על ביזיון בית הדין. כך שאף "מצגת של שלום" לא הייתה שם, כפי שלא הייתה בדיונים הקודמים".
עוד הוסיף בית הדין כי האישה לא סיפקה כל נימוקים והסברים, למעט ניסיונות למחזר את הטענות שכבר נטענו על ידה בעבר, על אי רצונה להתגרש, טענות שכאמור נדחו על ידי שני הרכבים של בית הדין הרבני האזורי, הרכב בית הדין הרבני הגדול, וע"י נשיא בית הדין הרבני הגדול. לפיכך, נקבע, החיוב שהוטל עליה לקבל גט תקף וחלוט.
כפועל יוצא, ומאחר שהיא עומדת בסירובה לקבל את הגט חרף כל הסנקציות שהוטלו עליה, קבע בית הדין כי לא נותרה בידו ברירה אלא להפעיל צעדי סנקציה בשל ביזיון בית הדין, במטרה לכפות את את האישה לציית להוראות בית הדין. "בית הדין עושה זאת בצער ובכאב רב", נכתב, "לאחר שהנתבעת פשוט "העלימה" ו"מחקה" כחמש שנים מחיי התובע ומחייה, במאבקים משפטיים ואישיים בלתי פוסקים, לא אפשרה לתובע, וגם לה עצמה, לפתוח בחיים חדשים! צר לנו שהגענו לכך שאנו צריכים לדון את הנתבעת בביזיון בית הדין, כאשר היא אינה משכילה להבין כי פרק הנישואין "תם ונשלם", ועליה לקבל גט פיטורין, לאפשר לבעל ולה עצמה, לצאת לדרך חדשה".
לאור האמור, חייב בית הדין את האישה לשלם לאוצר המדינה קנסות בסכום של 165 שקל על כל יום בו היא מסרבת לקבל גט עד לקבלת הגט בפועל. בנוסף, נקבע כי עליה לשלם הוצאות משפט בסך 40 אלף שקל לבעל, לאור הנזקים הכספיים שהיא גורמת לו בהתמשכות הליכים משפטיים מיותרים במשך כארבע וחצי שנים.
