שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הערעור התקבל: לקוחה שכתבה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה היא "איכס" - לא תפצה

חדשות

הערעור התקבל: לקוחה שכתבה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה היא "איכס" - לא תפצה
הערעור התקבל: לקוחה שכתבה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה היא "איכס" - לא תפצה
05/11/2018, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש המחוזי קיבל את ערעורה של לקוחה שחויבה לפצות ב-15 אלף שקל בעל פיצריה במגדל העמק, לאחר שפרסמה בפייסבוק שהפיצה שקיבלה הייתה רטובה, "איכס" ו"בעעע". ביהמ"ש העניק עדיפות לערך הביקורת הצרכנית וקבע: "הדברים שהטיחה המערערת בפרסום במרשתת היו בבחינת ביקורת מידתית, סבירה והוגנת, לפי זכותה, שלא לומר חובתה האזרחית, כצרכנית"

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעורה של אישה שחויבה לפצות ב-15,000 שקל בעל פיצרייה ממגדל העמק, לאחר שפרסמה בפייסבוק שהפיצה שהזמינה הייתה "רטובה", "איכס" ו"בעעע". הנשיא אברהם אברהם: "בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש".

המשיב, טל חמו, היה הבעלים של פיצרייה במגדל העמק בשם "האיטלקיה". המערערת צלצלה למקום והזמינה פיצה עם מספר תוספות ביניהן עגבנייה, בצל וזיתים, בעלות של 50 שקלים. בתביעה שהגיש חמו לבית משפט השלום בנצרת, טען כי זמן קצר לאחר שהמערערת אספה את הפיצה התקשרה והתלוננה על כך שהפיצה רטובה באזור בו יש עגבנייה, ודרשה פיצה חדשה. בתגובה ענה לה חמו כי תוספת של עגבניות מרטיבה באופן טבעי את הפיצה שכן העגבניות מפרישות נוזלים, וביקש ממנה לבוא עם הפיצה לפיצרייה כשכוונתו הייתה להכין עבורה פיצה חדשה או להשיב לה את כספה.

הלקוחה בתגובה, שלחה לדף הפייסבוק של הפיצרייה הודעה פרטית מלווה בתמונות הפיצה, בה נאמר כי הפיצה רטובה לגמרי ולא אכילה. חמו בתשובתו הביע את צערו תוך שציין כי רק בצד בו הייתה העגבנייה הקרטון רטוב, בשל המיצים שניגרו מהעגבנייה. במענה לכך השיבה הלקוחה כי חבריה תמיד הזמינו בפיצריות אחרות וכי מדובר בפעם האחרונה שהיא קנתה בפיצרייה הזו תוך שסיימה במשפט: "לפחות החתולים ייהנו".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מיד לאחר מכן, לגרסת חמו, העלתה הלקוחה פוסט לדף הפייסבוק שלה בו כתבה: "כשאת חושבת על הדרך הביתה על הפיצה שבא לך...מזמינה ומקבלת את הדבר הזה...ספוג בנוזלים ברמה לא אכילה, בצל עם הקליפה מלמעלה ולקינוח שערה על הזיתים...תענוג!!". בפוסט תייגה הלקוחה את חבריה בפייסבוק ואת דף הפייסבוק העסקי של הפיצרייה, וכן צירפה את התגיות: "#האיטלקיה" ו-"#איכס", דבר שהגדיל את התפוצה של הפרסום. הפוסט גרר תגובות וזכה ללייקים רבים.

את תביעתו העמיד חמו על סך של 100 אלף שקלים, כשלטענתו החשיפה הרחבה של הפוסט גרם לו נזק וירידה בהכנסות באופן ניכר, עד שנאלץ למכור את העסק בהפסד כספי. לדבריו, הלקוחה הוסיפה תלונות על מנת לנפח את הסיפור ופעלה במטרה לפגוע בתדמיתה של הפיצרייה בכוונה ובחוסר תום לב. לפי הנטען, הלקוחה הוסיפה תלונות חדשות אותן לא הזכירה כלל בשיחת הטלפון עם חמו ובהודעה האישית ששלחה לו, כגון שעל הפיצה היו גם בצל עם קליפה מלמעלה ושערה על הזיתים.

בית משפט השלום קיבל כאמור את התביעה וחייב את הלקוחה לפצות את חמו ב-15 אלף שקל, לאחר שקבע כי מדובר בלשון הרע וכי השימוש במונח "איכס" ו "בעעע" מהווים הבעת גועל ודחיה ומעצימים את לשון הרע שיש בדברים. עוד הוסיף השופט כי לא עומדת ללקוחה הגנת אמת בפרסום ותום הלב וציין כי הלקוחה נהגה באימפולסיביות, לא דקדקה בקטנות, העצימה את תחושות הקורא באמצעות המונח "איכס", ולא בחנה האם הפרסום בוטה מידי.

על פסיקה זו הגישה הלקוחה ערעור לבית המשפט המחוזי. הערעור לא כוון כלפי הקביעה שמדובר בלשון הרע, אלא נטען כי הפוסט נכתב בלא כל כוונה לפגוע, כי אם על מנת להביע דעה על מוצר קלוקל. הלקוחה הדגישה כי הפוסט תויג לחברים אחדים שלה והופץ שלא על ידה, ואף הוסר משהיא נוכחה לראות כי הוא גורר אחריו תגובות רבות. אגב כך הפנתה הלקוחה לכך שחמו וחבריו התבטאו כלפיה במילים בוטות ופוגעניות. לחלופין טענה הלקוחה כי יש להחיל על המקרה את ההגנות המנויות בחוק, לרבות הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב.

הנשיא אברהם אברהם קיבל את הערעור וביטל את הפיצוי שפסק בית משפט השלום. "בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים", כתב הנשיא. "לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש". לשיטתו, בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יֵידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן.

לא השתלחות לשמה אלא דעה צרכנית

לצד זאת הזכיר הנשיא כי החירות להביע דעה ולמתוח ביקורת אין משמעה זכות להשתלחות פרועה או ביקורת צרכנית שאינה תמת לב והוגנת, שכן בכך לא יימצא ציבור הצרכנים יודע יותר אודות המוצר או השירות הנדונים, ובעל העסק לא יוכל לדעת כיצד ישפר את מרכולתו, כאשר הביקורת אינה עניינית כי אם משתלחת. נוכח האמור, קבע הנשיא כי הפרסום הנדון הוא בבחינת ביקורת צרכנית, וככזה יש לציבור עניין בו.

ביתר פירוט, קבע הנשיא כי מתוך עיון בפרסומים מושא התביעה עולה כי היסודות הדיבתיים בדבריה של הלקוחה כוונו לשימוש במילה "איכס" ביחס לפיצה, להיותה ספוגה בנוזלים, בלתי אכילה, ומכילה בצל עם קליפה ושערה. בעניין זה התרשם הנשיא כי הלקוחה הביעה את תחושתה האישית ביחס לפיצה אותה היא רכשה וביקשה לתאר את אכזבתה ממוצר המזון שקנתה. "דבריה לא היו בבחינת השתלחות לשמה", קבע הנשיא, "כי אם דעה צרכנית שהיא ביקשה להביע". גם מעיון בתמונות שפרסמה הלקוחה, בהן נראית הפיצה כשהיא רטובה לגמרי, סבר הנשיא כי אלו תומכות בטרוניה שהיא השמיעה באוזניו של חמו. לפיכך, נקבע, חוסה המקרה תחת הגנת תום הלב בהקשר של הבעת דעה.

אשר לשאלה האם מדובר בהבעת דעה "בתום לב", כנדרש בחוק, ציין הנשיא כי בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום לפיה הפרסום חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, הרי שהלקוחה העלתה פוסט צרכני בו הביעה ביקורת על מוצר מזון שרכשה, ועל הטיפול שניתן לטרונייתה על ידי בעליו של בית העסק. לדעת הנשיא, מדובר בביקורת הנוגעת לעניין ציבורי חשוב: "אני רואה חשיבות רבה לכך שהמערערת ביקשה לשתף את הציבור הרחב בחווייתה הצרכנית הקשה", כתב הנשיא. "חשוב לומר אגב כך, כי התבטאות המערערת אינה פוגענית באופן קיצוני. אין בדבריה כל התלהמות, המתאפיינת לדאבוני לעיתים קרובות בשיח שבמרשתת. ההבעה "איכס" אף אינה מתקרבת לגבולה של התלהמות".

לכל האמור הוסיף הנשיא כי עובר לפרסום הקפידה הלקוחה לפנות אל בית העסק בהודעה פרטית, תוך צירוף תמונות המצביעות על פיצה רטובה, אלא שסופה של שיחה שבעל העסק פטר אותה במילים: "מצטערים על אכזבתך אבל אנחנו לא רואים דבר לא תקין". משנסתם הגולל על תלונתה, כתב הנשיא, פנתה הלקוחה לחבריה ברשת החברתית ושיתפה אותם בתחושותיה וגם לאחר הפרסום התנהלה במתינות ובחרה להסיר את הפוסט, למרות אמירות חריפות שהפנו אליה בשלב זה בעל העסק וחבריו, כגון "מוח ריק, אישה עם צרות עין", "שאלוהים יתן לה מה שמגיע לה", "נלקחת עבורי כפרויקט", ועוד. אשר על כן, סבר הנשיא כי עומדת ללקוחה חזקת תום הלב הקבועה בחוק איסור לשון הרע.

לסיום כתב הנשיא כי לשיטתו לא מתקיימות נסיבות העשויות לשלול את הגנת תום הלב מהלקוחה, וכי גם הדיון בנושא "הבצל והשערה" אינו במרכז האירוע כי אם בפריפריה של הפוסט והדיון שהוא עורר. גם השיח והתגובות שנלוו לפוסט נגעו, רובן ככולן, לתלונה אודות הרטיבות ואודות ההסברים שניסה בית העסק לספק.

"הדברים שהטיחה המערערת בפרסום במרשתת היו בבחינת ביקורת מידתית, סבירה והוגנת, לפי זכותה, שלא לומר חובתה האזרחית, כצרכנית", כתב הנשיא אברהם לסיום. "להבעת דעה מסוג שכזה מעניק החוק הגנה מפני אחריות על פי חוק איסור לשון הרע, ולהגנה זו ראויה המערערת". הערעור התקבל – פסק הדין של בית משפט השלום בוטל. בהתאם, ישלם בעל העסק ללקוחה את הוצאותיה בשתי הערכאות בסך כולל של 15,000 שקל.

 

ע"א 5001-02-18

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
151 | S:150