אישה שניהלה רומן עם גבר נשוי תבעה מחצית מרכושו לאחר פטירתו. ביהמ"ש דחה את טענותיה וקבע כי לא הוכח שהייתה ידועה בציבור: "המנוח נהנה משני העולמות אותם ברא לעצמו - עולם גלוי ומעשי ובו רעיה, ילדים, חיי משפחה ושיתוף רכושי מלא ולצדו עולם סמוי בו מאהבת פנויה המצפה לו"
הנתבעת נישאה בראשית שנות השבעים ומנישואיה נולדו לה ולבעלה חמישה ילדים. לימים, החל הבעל לנהל קשר רומנטי עם התובעת, גרושה ואם לשני ילדים. בשלב מסוים נפטר הבעל, ולאחר פטירתו הגישה התובעת תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הייתה ידועה בציבור שלו ולכן היא זכאית למחצית מכלל הרכוש שנצבר על ידו בתקופת חייהם המשותפים ולזכויות הסוציאליות המוקנות לה בדין מתוקף מעמדה ככזו.
לטענת התובעת, היו המנוח והיא בני זוג ידועים בציבור משך 17 שנים וראו עצמם כבעל ואישה לכל דבר ועניין. כך, לדבריה, המנוח היה שותף פעיל בגידול ילדיה והיה מעורב בחינוכם, לרבות במסגרות החינוך בהן למדו, הם נהגו לבלות יחדיו כבני זוג והגיעו יחד לאירועים שונים וטסו לחופשות משותפות בחו"ל. עוד טענה כי עובדת היותם זוג הייתה ידועה לכל וכי הם התגוררו יחד עד שנת 2004, אז התגלה כי המנוח חולה בסרטן ולצורך ההחלמה הוא נדרש לשוב לביתם המשותף שלו ושל אשתו. למרות זאת, טענה התובעת, המשיך המנוח ללון בביתה לסירוגין.
התובעת אף צירפה לכתב התביעה תמונות משותפות שלה ושל המנוח ואסופת מכתבים אשר לטענתה נכתבו לה ועבורה ע"י המנוח, בהם בין השאר הוא מכנה אותה "אשתי" ומצהיר על אהבתו העזה כלפיה ועל רצונו לנהל עמה חיי זוגיות עד אחרית ימיו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבעת מנגד, טענה כי מדובר בתביעת סרק הנגועה בשיהוי ואף בהתיישנות. לטענתה, יש לראות בתובעת לכל היותר פילגשו של המנוח, והדבר עולה בבירור אף מן הראיות שהוצגו בפני בית המשפט מטעמה (עדויות העדים והמכתבים). לדידה, מערכת היחסים שנרקמה בין התובעת והמנוח איננה עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה להכרה בבני זוג כידועים בציבור, שעה שהם לא התגוררו יחד, לא ניהלו משק בית משותף, לא הוכחה כל כוונת שיתוף ביניהם, ואף נהפוך הוא - כל שהוכח הוא קיומה של הפרדה רכושית מלאה.
השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת, הזכירה כי ההלכה הפסוקה קבעה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור: האחד – חיי משפחה והשני – ניהול משק בית משותף. חלק מהפרמטרים שנקבעו בפסיקה לצורך ההכרעה בשאלה זו הם מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת, יציאות ובילויים יחד לבד ועם אחרים, דאגה האחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית ומבחן סובייקטיבי ודינמי התלוי בנסיבותיהם הפרטניות של בני הזוג כגון גילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם ועוד.
לדעת השופטת, מתוך הראיות עולה בבירור כי התובעת והמנוח ניהלו רומן במסגרתו נסעו יחדיו לטיולים בחו"ל, השתתפו באירועים שונים הקשורים במקום העבודה המשותף אותו חלקו בעבר ובאירועים המשפחתיים של התובעת, ואשר כלל גם שהייה ובילוי של המנוח בבית התובעת. יחד עם זאת, שוכנעה השופטת כי הקשר שנרקם והתפתח בין המנוח והתובעת נשא אופי של מערכת יחסים בין אדם נשוי ופילגשו בלא כל היבט שיתופי שהוא, וזהו האופן בו הם ראו אותו הם והמעגל החברתי והמשפחתי הסובב אותם.
עוד הוסיפה השופטת כי עצם היות המנוח נשוי לאחרת אין בה כשלעצמה לשלול האפשרות כי מערכת היחסים בינו ובין התובעת הייתה של ידועים בציבור. עם זאת, בנסיבות המקרה סברה כי במקביל לקשר שניהל עם התובעת המשיך המנוח לנהל חיי משפחה תקינים ורגילים עם אשתו ועם ילדיהם המשותפים, תוך שהוא רואה בתובעת מאהבת, נהנה מיתרונות הקשר עמה ומקפיד לבלום שוב ושוב ניסיונותיה להפוך קשר זה לקשר מחייב. כך, המנוח לא עשה שום מהלך שהוא לקראת גירושין מאשתו, נמנע מלהופיע עם התובעת באירועים המשפחתיים שלו, בילה את החגים בחיק משפחתו וילדיו ולא עם התובעת וגם בצוואתו בחר לצוות את מלוא עזבונו לרעייתו ולילדיהם המשותפים, תוך הדרה מוחלטת של התובעת.
קשר א-סימטרי בכל מובן שהוא
מלבד זאת, ציינה השופטת, המנוח בחר גם להדיר התובעת מכל זכות שהיא בכספים אשר נצברו על שמו בקרנות ובקופות השונות, סירב לפתוח חשבון בנק משותף עם התובעת ועשה כל שלאל ידו לשם הסתרת הקשר עם התובעת מעיניהם של אשתו וילדיהם המשותפים. בנוסף סברה השופטת כי עדויות האישה ובנה נמצאו מהימנות, והיא שוכנעה כי כל עוד הייתה נשמה באפו ולמרות בגידתו בה, הייתה היא רעייתו של המנוח בכל מובן שהוא ולא רק בהיבט הפורמאלי. אשר על כן, סברה השופטת כי המנוח לא ראה בתובעת בת זוגו ורעייתו כנטען על ידה, לא ראה בה שותפתו לחיים, וחרף ניסיונותיה לא הסכים לנהל עמה חיי שיתוף הן בהיבט הכלכלי והן בהיבט המשפחתי והאישי.
עוד ציינה השופטת כי עיון במסמכים הנחזים כמכתבים שנכתבו לתובעת ע"י המנוח מעלה כי יכול בהחלט להיות שהוא נהג בה בחוסר הגינות, עת נטע בלבה תקווה כי ביום מן הימים תהפוך לרעייתו, אך בד בבד התנהגותו העקבית והברורה מלמדת כי הוא ראה בה מאהבת שלו בלבד. "נהיר, כי המנוח נהנה משני העולמות אותם ברא לעצמו", כתבה השופטת. "עולם גלוי ומעשי ובו רעיה, ילדים, חיי משפחה ושיתוף רכושי מלא ולצדו עולם סמוי, אף אם נחשף לעתים לעיני הציבור, אליו נהג לחמוק מעת לעת בו מאהבת פנויה המצפה לו ומקבלת אותו בזרועות פתוחות, ובו נתן דרור למלים וליצירת אשליות, תוך הקפדה עקבית על הדרתה מעולמו האחר".
בנוסף, ציינה השופטת כי למרות התרשמותה שהתובעת אכן אהבה את המנוח בכל לבה וקיוותה לנהל עמו חיי זוגיות מלאים כשל בעל ואישה. עם זאת, בחינה אובייקטיבית של התנהלות השניים מעלה, כי מדובר היה בקשר א-סימטרי בכל מובן שהוא, והאופן בו ראתה התובעת את הקשר ביניהם אינו אלא משאלת לב שלה בלבד, כאשר המנוח מנגד ראה בכך סידור נוח, בו ממלאת התובעת אחר מאווייו השונים במסגרת קשר בלתי מחייב המאפשר לו להגן על מקומם של רעייתו ושל יתר בני ביתו בחייו בהם ראה משפחתו האמיתית והיחידה. עוד סברה השופטת כי לצד משאלתה ותקוותה נראה כי התובעת עצמה, חרף טענותיה, הבינה שמקומה בחיי המנוח היה כמאהבת שלו, ולא מעבר לזאת.
בכל הנוגע לעדים שהוזמנו ע"י התובעת, ציינה השופטת כי אלו שבו וטענו כי המנוח והתובעת היו בני זוג לכל דבר ועניין ואישרו כי אמירה זו מבוססת על העובדה שהשניים נראו מבלים יחד בציבור, תוך גילויי אינטימיות בפומבי. לצד זאת עלה מעדותם כי הכל ידעו שהמנוח נשוי לאחרת וראו בתובעת מאהבת שלו.
גם באשר להתנהלותם הכלכלית של המנוח והתובעת שוכנעה השופטת כי לא זו בלבד שלא הוכחה כל כוונת שיתוף, הוכח כי שררה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת. גם השימוש שעשתה התובעת בכרטיס האשראי של המנוח אינו מעיד, לדעת השופטת, על כוונת שיתוף. מנגד, ניהלו המנוח ואשתו חשבונות בנק משותפים, וגם כאשר פתח המנוח חשבון בנק חדש, בחר הוא לצרף האישה כשותפה בחשבון זה, וכאשר פתחה היא חשבון בנק חדש פעלה באופן דומה. על כן, סברה השופטת כי שיתוף כלכלי שרר בין המנוח ורעייתו בלבד.
לסיכום, קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה כי בינה לבין המנוח שרר קשר של ידועים בציבור. " עניינים שבלב ובראשם אהבה על נגזרותיה והשלכותיה, גם הכואבות שבהן", כתבה השופטת, "מקומם פעמים הרבה נותר רק בלב, וקצרה ידו של המשפט מלתמוך בהם ולצקת אותם לתוך תבניות של מעמד, זכויות וחובות". התביעה נדחתה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין ניהול ההליך בסך 10,000 שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורי מיטלר. הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד דן מלכיאלי.
