שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > האישה זכתה ב-13 מיליון שקל בלוטו – הבעל לשעבר תבע מחצית

חדשות

האישה זכתה ב-13 מיליון שקל בלוטו – הבעל לשעבר תבע מחצית, צילום: istock
האישה זכתה ב-13 מיליון שקל בלוטו – הבעל לשעבר תבע מחצית
22/10/2018, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעתו של בעל להצהיר על בעלותו במחצית מכספים בהם זכתה אשתו לשעבר ב"לוטו", בסך 13 מיליון שקלים, לאחר הגירושין. נקבע, כי למרות שהצדדים, שהיו נשואים 28 שנה, התגרשו וחזרו לחיות כידועים בציבור – לא הוכחה כוונת שיתוף בכספי הזכייה וכן בנכסים שרכישתם התאפשרה באמצעות כספים אלה

הצדדים נישאו זה לזה באמצע שנות השמונים ונולדו להם ארבע ילדים. לימים חתמו הצדדים על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין, במסגרתו הסדירו את כלל העניינים הנובעים ממערכת הנישואין. כשנה לפני חתימת ההסכם, בראשיתו של פרוץ המשבר בחיי הנישואין של בני הזוג, הפרידו השניים את השותפות בחשבון הבנק שניהלו אך חרף הגירושין הקשר בין הצדדים לא נותק באופן מוחלט.

כשנה לאחר מועד הגירושין, זכתה האישה בהגרלת ה"לוטו" בסכום של 13 מיליון שקל ורכשה בכספי הזכייה שלוש דירות מגורים ושני מגרשי קרקע. בעקבות האמור, הגיש הבעל תביעה למתן פס"ד הצהרתי לפיו הוא זכאי למחצית מכספי הזכייה ולמחצית מכל רכוש שנרכש ע"י האישה באמצעותם. לטענתו, הוא והאישה למעשה קיימו לאורך כל התקופה קשר של בני זוג, כאשר לאחר מועד סידור הגט השתכלל הקשר ביניהם לכדי קשר של "ידועים בציבור". בנוסף עתר הבעל להשיב לו כספים השייכים לו לטענתו אשר התקבלו כדמי שכירות בעבור שתי דירות שבבעלותו והמוחזקים בידי האישה שלא כדין לגרסתו. בנוסף הגיש תביעה לחלוקת המטלטלין בין הצדדים.

האישה מנגד, טענה כי לאחר סידור הגט הצדדים לא קיימו קשר זוגי אלא קשר חברי טוב, ולכן לבעל אין כל חלק בכספי הזכייה, השייכים לה בלבד. מלבד זאת הגישה האישה תביעה בה עתרה לחייב את הבעל להשיב לה יתרת כספי הלוואה שהעניקה לו, בסך כולל של 170,000 שקל, וכן להשיב לה כספים שלטענתה הוציא ממנה במרמה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת עופרה גיא קבעה כי הבעל אינו זכאי לכספי הזכייה כפי שתבע. תחילה קבעה השופטת כי מהראיות עלה שמערכת היחסים שבין הצדדים עלתה לכדי אחדות ושותפות גורל וכי הקשר ביניהם אכן השתכלל לכדי קשר של "ידועים בציבור", כפי שטען הבעל. בעניין זה התרשמה השופטת כי למעט שתי הזדמנויות בהן עזב הבעל את הבית, כל פעם למשך כחודש ימים, הרי שהצדדים התגוררו יחדיו תחת קורת גג אחת וכי גם בשתי תקופות אלה הפירוד בין הצדדים לא היה מוחלט ולא היה ביניהם ניתוק רגשי.

חיזוק למסקנה זו, מצאה השופטת בעדויות ילדיהם וחבריהם של הצדדים וכן בתמונות שהגיש הבעל המראות כי הצדדים בילו יחדיו באירועים חברתיים ומשפחתיים, יצאו לחופשות יחדיו, לבד ועם חברים, סעדו ארוחות משותפות, לבד ועם ילדיהם וחברים, וכל זאת תוך דאגה האחד לרעהו. עוד מצאה השופטת בין הצדדים התקיימה מערכת יחסים של חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות, תוך ניהול משק בית משותף על כל הכרוך והמשתמע מכך.

עם זאת, צוין, לא די בכך שהקשר בין הצדדים השתכלל לכדי קשר של "ידועים בציבור" ויש להידרש לשאלה האם הייתה לצדדים כוונת שיתוף בכספי הזכייה וכן בנכסים שרכישתם התאפשרה באמצעות כספים אלה. בעניין זה התרשמה השופטת כי הגם שהצדדים ניהלו יחידה כלכלית משותפת לצורך ניהול משק הבית המשותף, הרי ששיתוף כספי זה התמצה אך ביחס לניהולו השוטף של משק הבית המשותף ולא חלש על רכושם של הצדדים. זאת ועוד, כל הפעולות הרכושיות שביצעו שני הצדדים לאחר החתימה על הסכם הגירושין וסידור הגט בין הצדדים, מעידות לדעת השופטת ששניהם יחד גמרו אומר לנתק את הקשר הרכושי והיחסים הרכושיים ביניהם ולערוך הפרדה ברורה בנכסיהם.

לאור האמור קבעה השופטת כי התנהלות השניים ממועד פרוץ המשבר בחיי הנישואין, בשנת 2012, מצביעה במובהק על ניתוק והפרדה רכושית בין השניים, זאת להבדיל מהתנהלותם הכלכלית באשר לניהולו השוטף של משק הבית, שם התנהלו הצדדים בערבוביה בהכנסותיהם מבלי שערכו התחשבנות מי משלם מה, אלא נהגו בשותפות מלאה בעניין זה. כפועל יוצא, הבעל אינו זכאי לכספי הזכייה כפי שתבע ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

אשר לתביעה להשבת ההלוואה שהגישה האישה, בהעדר כל ראיה שיהא בה כדי לתמוך בגרסתה סברה השופטת כי דינה להידחות, גם על רקע המסקנה בדבר טיבו של הקשר שהתקיים בין הצדדים. בעניין זה הוסיפה השופטת כי סביר יותר שמקום בו אכן המדובר היה על הענקת הלוואה, הרי שהיה על האישה לערוך הסכם בכתב המסדיר את אופן השבתה, שכן לא הוכח קיומו של הסכם בעל פה בעניין זה בין הצדדים. גם גרסתה לפיה לא ערכה הסכם הלוואה כאמור מאחר שהאמינה בבעל, אינה סבירה בעיני השופטת לאור התנהלות כלכלית קודמת בין הצדדים ולאור גובה הכספים שהוענקו לבעל.

לבסוף, בנוגע לתביעה הכספית שהגיש הבעל, קבעה השופטת כי לא הייתה כל סיבה להפקדת דמי השכירות בגין הדירות שבבעלות הבעל לחשבון הבנק של האישה ועליה להשיב לו כספים אלו. בכל הנוגע לחלוקת המיטלטלין שצברו הצדדים עד למועד החתימה על הסכם הגירושין, קבעה השופטת כי אין לגבר כל זכות באשר למיטלטלין אשר נרכשו עד למועד סידור הגט בין הצדדים ואין כל רלוונטיות לטענות הצדדים בעניין. לא כך ביחס למיטלטלין אשר נרכשו לאחר מועד סידור הגט בין הצדדים, לגביהם נמצא כי חל שיתוף בין הצדדים. עם זאת, מאחר שהבעל לא פירט את הנכסים שנרכשו ולא צרף קבלות בגין רכישתם ואף לא חוות דעת שמאי שיש בה כדי להעריך שוויים – גם תביעה זו נדחתה, למעט אוסף מכוניות שיועברו אליו.

 

תמ"ש 61761-02-15

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:3
קומיט וכל טופס במתנה