חדשות

זה יכול לקרות לכל אחד: אישה שסעדה במסעדת שווארמה בבאר-שבע גילתה כי צולמה במקום עם פה מלא אוכל ותמונתה שימשה לצורך פרסום המסעדה על גבי אוטובוסים בעיר. בית המשפט פסק לה פיצוי בסך 20 אלף שקל על הפגיעה בפרטיות ועשיית עושר וקבע כי מדובר בפרסום שהשפיל וביזה אותה לצורך רווח

הנתבעת, חברת "אחים נטע", מחזיקה במסעדה בשם "שווארמה מקס" במתחם הקניות "ביג" בבאר שבע. באוגוסט 2009 הגיעה התובעת, א.ד, לסעוד במקום יחד עם בתה הקטינה, ולטענתה תוך כדי הזמנת הארוחה צולמו השתיים על ידי אישה שלא הכירו. לאחר מכן, לפי הנטען, גילתה התובעת כי תמונתה עם פה מלא אוכל הופיעה על גבי אוטובוסים ברחבי באר שבע, וכן במקומון "שבע" כשלצדה אף תמונה של הבת.

בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בעיר באמצעות עו"ד ענת נוי פרי (אלקיים), טענה התובעת כי היא סימנה לצלמת בידה להפסיק לצלם, וכי היא סברה שמדובר בצלמת פרטית המחלקת תמונות לסועדים ולא הבינה כי מדובר בצילום לצורכי פרסום. עוד הוסיפה כי מדובר בתמונות מבזות ומשפילות וכי בעקבות הצגת התמונה על גבי אוטובוסים היא סבלה מהערות של אנשים ומכרים, מעלבונות ומיחס שלילי והדבר גרם לה למבוכה וצער. בנוסף טענה כי היא פנתה פעמים מספר למסעדה וביקשה להסיר את התמונות אולם לא זכתה להתייחסות. אשר על כן, עתרה התובעת לפסוק לה 200 אלף שקל בגין פגיעה בפרטיות.

הנתבעת מאידך, טענה כי לא היה בתמונות דבר מבזה או פוגע שכן התמונות לא היו בלבוש שאינו מכובד או בעירום. לטענת הנתבעת, היא ביקשה להפיץ לציבור הרחב את השירות הטוב שנותן צוות המסעדה ואת קיומו של ציוד מכאני חדש, וכי מאחר שהתובעות אינן מפורסמות או ידועות אין זה מעניין איש כי הן סועדות במסעדה והדבר לא יכול לגרום למשיכת לקוחות למסעדה. על כן, לטענת הנתבעת, היא לא הרוויחה דבר ולא הייתה אמורה להרוויח דבר מפרסום התמונות. עוד טענה כי היא לא קיבלה כל פנייה מהתובעות להסיר את הפרסום. בנוסף טענה הנתבעת כי הצילום בוצע על ידי גורם חיצוני ומאחר שהתובעות לא התנגדו לצילום בזמן אמת ולא פעלו למחיקת הצילומים באופן מיידי יש לומר כי הסכימו לכך מכללא.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת נעם חת מקוב קיבלה את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 20 אלף שקל. תחילה התייחסה השופטת לטענה בדבר הפרסום בעיתון וקבעה כי התמונה שעולה בעניין זה אינה קוהרנטית. צוין, כי התובעת כלל לא ראתה את הפרסום בעיתון וטענה כי לא עלה בידה להשיג העתק שלו, אלא שנוכח המודעות שלה באותו שלב לשימוש בתמונתה לצרכי פרסום, בשל ידיעתה על הפרסום על גבי האוטובוסים, ניתן היה לצפות כי תשיג מיד העתק של העיתון. משכך, בהיעדר אפשרות לראות את הפרסום בעיתון, שלא הוצג על ידי מי מהצדדים, סברה השופטת כי התובעות לא עמדו בנטל הראיה להוכחת פרסום זה.

מכאן, פנתה השופטת לבחון את נושא פרסום התמונה על האוטובוסים וקבעה כי לשיטתה היה בכך כדי להשפיל ולבזות את התובעת וכי השימוש בתמונתה נעשה לשם ריווח ועל כן נפגעה פרטיותה. לדעת השופטת, עצם פרסומה של תמונה ענקית של התובעת על גבי אוטובוס יכולה להיות משפילה עבורה ככל שלא רצתה להיות מזוהה עם פרסומות בכלל ועם פרסום המסעדה בפרט, ולכן גם אילו לא היה עיוות מסוים בפניה בתמונה ופיה לא היה נראה מלא, עדיין היה בנסיבות הפרסום משום השפלה.

"לא כל אדם מוכן שתמונתו תתנוסס על גבי אוטובוסים ברחבי העיר בכלל ובהקשר למסעדה בפרט", כתבה השופטת. "על אחת כמה וכמה כשבתמונה פניה של התובעת מעוותים, בין בשל אוכל המצוי בפיה ובין מטעם אחר". נוכח האמור קבעה השופטת כי בנסיבות העניין חל סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי פגיעה בפרטיות היא בין היתר "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו".

סימנה ביד לצלמת להפסיק לצלם

עוד סברה השופטת כי השימוש בתמונת התובעת נעשה גם "לשם ריווח" ועל כן יש תחולה אף לסעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, העוסק במטרת השימוש בתמונה ולא בתוצאה שהושגה. משמע, שאף אם לא הושג רווח בעקבות הפרסום, עצם הכוונה להשיגו עונה על דרישת הסעיף.

אשר לטענה כי התובעת "אינה מפורסמת" ולכן אין ערך מוסף בפרסום תמונתה, סברה השופטת כי לא זהותה של התובעת משמעותית, אלא היותה לקוחה הפוקדת את המסעדה, להבדיל מצילום המסעדה ריקה. "לא היה קושי לזמן את הצלמת לפני שעות הפתיחה על מנת לצלם את העובדים והציוד", כתבה השופטת, "ולמרות זאת החליטה הנתבעת לזמן את הצלמת בשעות הפעילות והדבר נעשה במכוון ולתכלית מסוימת. על כן נעשה שימוש בתמונת התובעת, לא כי היא עצמה תזוהה, אלא כי היא לקוחה, לקוחה אחת מני הרבה 'לקוחות מרוצים'".

עוד קבעה השופטת כי יש לקבל את גרסת התובעת לפיה סימנה בידה לצלמת להפסיק לצלם ולכן בניגוד לטענת הנתבעת, היא לא נתנה את הסכמתה מכללא לצילום. לצד זאת סברה השופטת כי נראה שהתובעת לא פעלה באופן משמעותי להסרת התמונות ולכן יילקח הדבר בחשבון בפסיקת הפיצוי.

אשר לשאלה האם עומדת לנתבעת הגנת תום הלב לפי חוק הגנת הפרטיות, סברה השופטת כי קשה לקבל את גרסתו של בעל המסעדה לפיה לא אישר את הצילום שהופיע על גבי האוטובוסים. בעניין זה, עלה מעדותו כי הוא שולט ביד רמה בכל פרט בעסק שלו, נוכח במקום כל שעות הפתיחה של העסק, עומד ומפקח על טיב השירות שנותנים העובדים ואינו מחמיץ דבר. לפיכך, סברה השופטת כי קשה להשתכנע שאדם כזה, המקפיד לפקח על עסקו בשבע עיניים, שילם עבור פרסום ולא בדק כלל מה יפורסם בשמו. יתר על כן, הוסיפה השופטת, בצילום כלל לא רואים ציוד אלא מה שרואים בעיקר הוא את הלקוחות והמסעדה. על כן, ללא קשר לכוונתו של בעל המקום, בפועל צולמו הלקוחות ואין חשיבות לכוונתו ולהנחיות שנתן לחברה שביצעה את הצילום.

לפיכך, נקבע כי הנתבעת ידעה ובוודאי יכולה הייתה לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות ועל כן לא עומדת לה הגנת תום לב.  כמו כן, על אף שהצילום נעשה ברשות הרבים, לא ניתן לומר כי דמות התובעת הופיעה בו באקראי, כשהיא מצולמת בחזית התמונה ביחד עם לקוחות אחרים והיא הלקוחה העיקרית שבולטת בתמונה. עוד הדגישה השופטת כי אין מדובר בצילום בעל ערך חדשותי והוא לא פורסם באופן חד פעמי כידיעה חדשותית, אלא מדובר היה בצילום לצרכי פרסומת וכל הלקוחות צולמו על מנת שיראו שהם לקוחות. על כן, על אף שהתובעת לא נבחרה לצילום במיוחד בשל זהותה או היותה מפורסמת, היא נבחרה לצילום בשל היותה לקוחה במסעדה ולא באופן אקראי.

מלבד עילת הגנת הפרטיות, התקבלו טענות התובעת בכל הנוגע לעילת עשיית עושר ולא במשפט, כשלדברי השופטת ההתעשרות של הנתבעת אינה רק ברווח שהפיקה או לא הפיקה, אלא בחיסכון של התשלום לתובעת עבור צילומה.

בקביעת סכום הפיצוי, שקלה השופטת את עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת מהפרסום. בעניין זה, שוכנעה השופטת כי לתובעת אכן נגרמה עוגמת נפש משמעותית מן הפרסום, כשבעדותה היא שבה והדגישה כי לא הייתה לבושה ומסורקת כראוי וכן התקשתה עם העיוות של פניה בתמונה ועל כך שהיא נראית אוכלת. עוד עלה כי קיבלה הערות ממכרים וחברים וחשה מושפלת. מנגד, כפי שכבר צוין, לא הוכיחה התובעת כי עשתה מעשה כלשהו עד להגשת התביעה מלבד משלוח מכתב אחד לנתבעת באמצעות בא כוחה, והתביעה הוגשה שנתיים וחצי לאחר הפרסום. כמו כן, הפרסום הוסר על ידי הנתבעת משיקוליה שלה ולא התברר משך הזמן שבו היה באוויר.

לאור כל האמור, תפוצה התובעת על הפגיעה בפרטיותה בסך של 15,000 שקלים וכן בסך של 5,000 בגין עשיית עושר ולא במשפט. בנוסף תשא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכר טרחת עו"ד בסכום של 7,500 שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד ענת נוי פרי (אלקיים). הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד אבי פרץ.

ת"א 23288-03-12