שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: שחקן פוקר מקצועי שזכה במיליונים בחו"ל ישלם מס על רווחיו

חדשות

העליון: שחקן פוקר מקצועי שזכה במיליונים בחו"ל ישלם מס על רווחיו
העליון: שחקן פוקר מקצועי שזכה במיליונים בחו"ל ישלם מס על רווחיו
10/10/2018, עו"ד לילך דניאל

בית המשפט העליון דן בערעורו של רפי אמית, שחקן פוקר מקצועי, על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה ישלם מס הכנסה בגין זכיות של כ-1.4 מיליון שקל אותן השיג ממשחקי פוקר בחו"ל. נקבע, כי אין להתערב במסקנה לפיה אמית היה תושב ישראל במועד הרלבנטי, וכי יש להכיר במשחק כ"משלח ידו" ולחייבו במס בהתאם

סעיף 2 לפקודת מס הכנסה קובע כי לגבי הכנסה שהופקה או שנצמחה מחוץ לישראל, חבות במס ישראלי תקום אך ורק אם מפיק ההכנסה נחשב ל"תושב ישראל". המערער, רפי אמית, הוא אזרח ישראלי שמשפחתו מתגוררת בישראל. בהיותו בן 23, החל אמית לשהות פרקי זמן ממושכים בחוץ לארץ, כאשר זמנו שם הוקדש במידה רבה למשחק הפוקר בבתי קזינו, באתרי אינטרנט ובטורנירים מאורגנים. כתוצאה מזכיותיו במשחק צבר אמית סכומי כסף ניכרים בגינם הוצאה לו שומת מס הכנסה לשנת 2007 בגין רווחים של כ-1.4 מיליון שקלים.

בנימוקים לשומה, טען פקיד השומה כי חרף היעדרויותיו הרבות מהארץ נותר אמית תושב ישראל והשתתפותו במשחקי הפוקר הייתה בבחינת עסק או משלח יד שההכנסה ממנו חייבת בשיעורי המס הרגילים. אמית, שהשיג על השומה, סבר לעומת זאת כי קשרי התושבות שלו לישראל נותקו כבר בשנת 2002 עם נסיעתו הממושכת ללאס-וגאס וכי מרכז החיים שלו עבר לחו"ל ולכן אין הוא חייב כלל במס ישראלי על הכספים בהם זכה במשחקי הפוקר.

לחלופין גרס אמית כי רווחיו ממשחקי הפוקר מהווים הכנסה לפי סעיף 2א לפקודה, העוסק בהשתכרות או רווח מהימורים מהגרלות או מפרסים. טענה זו ביסס על כך שמשחק הפוקר הוכר במשפט הפלילי בישראל כ"משחק אסור" שעיקרו מזל, ולכן סבר כי ההשתתפות בו איננה יכולה להוות עסק או משלח יד. על כן, טען, אם דינו להתחייב במס בישראל, אזי שיעור המס יוגבל ל-25% בלבד כפי שחל אז על הכנסה מהימורים, מהגרלות ומפרסים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

משנדחתה השגתו של אמית על השומה, הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את טענותיו של אמית לפיהן לא היה תושב ישראל במועד הרלבנטי, וקבע כי יש להכיר במשחק כ"משלח ידו" של אמית ולחייבו במס בהתאם. מנגד נקבע כי אין מקום להגדיל את שיעור המס בשל אי ניהול פנקסים וכי יש להעניק למערער זיכוי בגין מס אמריקאי שנוכה במקור, כפוף להמצאת אישור מתאים מאת הגוף שארגן את טורנירי הפוקר בהם השתתף אמית בלאס-וגאס. על כך הגיש אמית ערעור לבית המשפט העליון.

השופט ניל הנדל דחה את הערעור וקבע כי אמית נותר תושב ישראל בתקופה הרלוונטית. לדברי השופט, הכלל המנחה המופיע בפקודת מס הכנסה הוא כי תושב ישראל הוא "מי שמרכז חייו בישראל", כאשר המחוקק הוסיף וקבע מספר מאפייני עזר לצורך הכרעה בשאלת התושבות ובהם מקום ביתו הקבוע של הנישום, מקום המגורים שלו ושל בני משפחתו, מקום עיסוקו הרגיל או הקבוע ועוד.

לדעת הנדל, בית המשפט המחוזי ערך בחינה זו באופן יסודי ומקיף, וממצאיו היו כי מרכז חייו של אמית הם בישראל. לאחר בדיקת החומר, עולה לדברי השופט כי אין מקום להתערב בקביעה זו ודי להזכיר שההון שהועבר לישראל, נכסי הנדל"ן של אמית בישראל, משפחתו בישראל, וימי שהייתו בישראל בשנים שקדמו לשנת המס – מלמדים על תושבותו הישראלית של אמית בשנת המס 2007. עוד נקבע כי הסיווג של "תושב חוזר ותיק" אינו חל בעניינו של אמית בתקופה הרלוונטית.

מכאן פנה השופט לבחון את השאלה האם הכנסתו של אמית מתחרויות פוקר מהווה "הכנסה ממשלח יד" או שמא מדובר בהכנסה ממשחק מזל שההשתתפות בו איננה יכולה להוות עסק או משלח יד. לדעת הנדל, בסוגיית דיני המס המתעוררת בתיק זה בית המשפט אינו צריך להכריע בשאלה זו ברמה של מחקר ומומחיות, שכן תכליות דיני המס שונות הן מתכליות הדין הפלילי, בפרט כאשר מדובר בעבירות הנוגעות למשחקים אסורים. כמו כן, השאלה האם מדובר בהימור או הגרלה אינה רלוונטית שכן הכנסה העולה לכדי הכנסה ממשלח יד אינה נבחנת לפי סעיף 2א לפקודה ושיעור המס המיוחד שנקבע עבורו. זאת, אף אם ההכנסה הופקה במסגרת משלח יד, אך בדרך של פרס, או זכיה בהגרלה. עוד הוסיף השופט כי אף נדמה שההשתתפות בתחרויות וטורנירים, על הרווחים שנוצרו לאורך שנים, מחזקת את המסקנה כי לא מדובר במשחק שעיקרו מזל. נוכח האמור, נקבע כי יש לדחות את הערעור.

השופט מני מזוז, שהסכים לתוצאה האמורה של דחיית הערעור, הוסיף כי האמור לעיל נכון במיוחד במקרה בו מדובר באדם שנולד וגדל בישראל, כאן מצויים בני משפחתו, ואין לו בית קבע במדינה אחרת. בנוסף, אמית לא הקים בית ומשפחה ולא היכה שורשים במדינה אחרת אלא שהה פרקי זמן במדינות שונות לצרכי עיסוקו המקצועי. הוא אף נסע עם דרכון ישראלי למדינות השונות ובהן קיבל ויזת שהיה כישראלי, לא רכש אזרחות של מדינה אחרת ולא הוכר כתושב, לא פתח תיק מס באף מדינה אחרת, ולא דיווח על הכנסותיו לשלטונות המס של אף מדינה זרה. מאידך, אמית שמר על זיקותיו לישראל, בה מצויים בני משפחתו, שהה בממוצע כ-5 חודשים בשנה בישראל, וכן העביר כספים שהשתכר בחו"ל לישראל. בנסיבות אלה, סבר מזוז, זהו מקרה ברור ומובהק של מי שנותר תושב ישראל לצרכי דיני המס, למרות שהות לפרקי זמן ממושכים בחו"ל מידי שנה.

השופט יעל וילנר הוסיפה כי בית המשפט העליון טרם התייחס באופן ממשי לסוגיית סיווגו של משחק הפוקר במשפט הפלילי ונדמה כי הנושא טרם לובן עד תום. זאת, בין היתר, בשים לב לשאלות – שהן גם שאלות שבמומחיות – שטרם הוכרעו, האם אכן קיים יחס שונה בין השפעת היכולת לבין השפעת הגורל על תוצאות המשחק הבודד אל מול תוצאות רצף משחקים, והאם היחס האמור שונה בייחס לשחקן החובבן אל מול השחקן המקצועי.

הערעור נדחה; אמית יישא בהוצאות המדינה בסך 22,000 שקל. בשם המערער: עו"ד בנימין טובי ועו"ד דותן עינב. בשם פקיד השומה: עו"ד חן אבידוב; עו"ד מאיר פורת.

 

ע"א 476/17

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
153 | S:150