חדשות

בית משפט השלום דחה במלואה תביעה שהגיש קצין משטרה במשטרת פתח-תקווה, נגד מספר אזרחים שנכחו בהפגנות המחאה בשכונת מגוריו של היועמ"ש בעיר, ופרסמו אודותיו פוסטים בפייסבוק בהם כינו אותו בין היתר "מושחת", "מלא רגשות נחיתות" ועוד. ביהמ"ש: פרסום שיסודו בהתרשמות אישית כנה של מפגינים מהתנהלות גורמי אכיפת החוק ייהנה מחזקת תום הלב

התובע הוא קצין משטרה בדרגת פקד המשרת בימים כתיקונם בתפקיד קצין אבטחה ברישוי במשטרת פתח-תקוה. במסגרת שירותו נשלח התובע מדי פעם בפעם לפקד על כוח השיטור שנכח בהפגנות המחאה שנערכו מדי מוצאי שבת במהלך שנת 2017 בשכונת מגוריו של היועץ המשפטי לממשלה, כנגד מה שהוגדר בפי המפגינים "השחיתות השלטונית".

הנתבעים הם אזרחים המשתייכים לגרעין המייסד של המחאה - שלושה מהם השתתפו באופן אדוק ונלהב בהפגנות ואחד לא השתתף, אך תמך במגמתן והגיב באמצעות רשת הפייסבוק על פרסומים הנוגעים אליהן. שניים מהנתבעים אף נמנו בין העותרים לבג"ץ כנגד המשטרה ומדיניותה ביחס להפגנות.

בעקבות הפגנה שנערכה באפריל 2017, פרסמו הנתבעים חמישה פוסטים בפייסבוק שכללו התייחסויות לתובע בהן נטען כי הוא מנצל את כוחו נגד האזרחים המפגינים. בין היתר נכתב כי הוא "מושחת", "חושב שתפקידו להפחיד אזרחים ולדכא בכוח ובשקרים את זכותם הבסיסית למחאה", "לא בוחל בשום טקטיקה כולל המצאת עילות למעצר", "מלא רגשות נחיתות", נהנה מעיכוב ומעצר מפגינים ועוד. שמו של התובע לא צוין באף אחד מהפרסומים, אך לפוסטים צורפו גם תמונות וסרטונים בהם ניתן לזהותו בהקשר לאמור בהם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בעקבות האמור, הגיש התובע, באמצעות עורך דינו רון לוינטל, תביעת לשון הרע נגד הנתבעים, בה עתר לפיצוי בסך 75 אלף שקל. על פי התובע, פרסומי הנתבעים מהווים השתלחות חסרת רסן, משוללת יסוד, דיבתית ומרושעת העולה כדי "שיימינג". עוד הוסיף כי יסודם של הדברים ברוע ובזדון והם כוללים מידע שקרי המעמיד אותו, עובד ציבור נאמן לתפקידו, באור שלילי. הנתבעים מנגד, טענו באמצעות עוה"ד יובל יועז ודורון ברקת, כי קבלת התביעה עלולה ליצור אפקט של "צנזורה עצמית" שיביא לדילול השיח הציבורי ולפגיעה בדמוקרטיה, בפרט לנוכח החשיבות שיש לתת לכך שאזרחים שזכויותיהם נפגעו או היו עדים לפגיעה בזכויותיהם של אחרים יוכלו למתוח ביקורת ללא חשש.

השופט יאיר חסדיאל דחה את התביעה וקבע כי הדברים שפורסמו חוסים תחת הגנות חוק איסור לשון הרע. טרם נדרש לדברים לגופו של עניין, הקדים השופט מילים אודות תפקידן של הרשתות החברתיות בעידן המודרני בהיבט של חופש הביטוי וקבע כי "אם הפגנה המבקרת את השלטון היא "נשמת אפה של הדמוקרטיה", הרי שהרשת החברתית היא מחזור הדם המודרני שלה".

עוד עמד השופט על חשיבותם החברתית-דמוקרטית של הדיווח, הסיקור והתיעוד הנעשים באופן עצמאי על ידי המפגינים שברחוב, שהיא לדבריו בעלת מספר נדבכים. כך, לדבריו, השידור ברשת החברתית מאפשר לתומכים בהפגנה אשר לא יכלו או לא רצו להשתתף בה באופן פיזי, להשתתף בה, להזדהות עם המפגינים ברחוב, ולהתלכד. כמו כן, האפשרות הניתנת למפגינים לדווח על ההפגנה, מבלי תלות באמצעי תקשורת ממוסדים, מסחריים או שלטוניים, תורמת לעיקרון השוויון, מהווה מחסום בפני התערבות שלטונית בחופש הביטוי, ושמה רסן בפני האפשרות של צמצום שלטוני של זכות ההפגנה באמצעות מניעת הנכחתה האינטרנטית.

חשיבות נוספת מצא השופט בחשיפת פעולות שלטוניות לדיכוי זכות ההפגנה ותיעול חוויות שליליות מההפגנה לאפיקי ביטוי מילוליים. "אופי ההפגנה העכשווית", כתב השופט, "כגוף היברידי בעל נוכחות פיזית ווירטואלית ומחזור דם אחד המניע את החמצן הדרוש להפגנה בין הרחוב לרשתות החברתיות ובחזרה, ומגשים את יסוד ההנכחה של ההפגנה גם במרחב הציבורי האינטרנטי, מחייב נקיטת איזונים ייחודיים ביחס לפרסומים שתכליתם תיעוד, סיקור ודיווח עצמאיים בידי המפגינים שברחוב, וזאת משום שהם בשר מבשרה של זכות הפגנה בת ימינו הן במובן המעשי, והן במובן המוסדי-דמוקרטי".

עוד סבר השופט כי אכיפת אמצעים עונשיים-הרתעתיים שיפוטיים בגין פרסומים ביקורתיים של מפגינים אשר התרעמו על התנהלות גורמי אכיפת החוק בעת הפגנה שתכליתה הייתה הבעת ביקורת על השלטון, מעוררת, ברמה העקרונית, תחושת אי-נוחות וחשש מפני "מישטור כפול": מישטור חופש הביקורת הציבורית במהלך ההפגנה תוך שימוש בסמכויות אכיפה, ולאחריו מישטורה של הביקורת הציבורית על אופני הפעלת סמכויות האכיפה באמצעות פניה לבית המשפט בתביעת לשון הרע. מנגד, נקבע, יש להיזהר מהתרה בלתי זהירה של הרסן המילולי ואין מקום לעודד השתלחויות פרסונליות, השמצות חסרות יסוד, ו"שיימינג" שקרי הננקטים בחוסר תום-לב כנגד משרתי ציבור האוכפים את החוק, ואף יש להוקיעם. "מחאה ציבורית לגיטימית מעיקרה, וביקורת ציבורית חיונית על אופני אכיפת החוק כלפי אותה מחאה, אינם מצדיקים פריצת דופן חשובה זו המגנה על כבוד האדם בכלל, ועל זכותם של אוכפי חוק לשם טוב, בפרט", נכתב.

בכל הנוגע לזהותו של מושא הביקורת, קבע השופט כי ככל שיגדל העניין הציבורי בפרסום, ירד הצורך בבחינת דרגתו של משרת הציבור, ולהיפך, ככל שתאמיר מעלתו של משרת הציבור, יקטן הצורך בבחינת העניין הציבורי.

"מחאה מתגוננת"

לגופו של עניין, קבע השופט כי האשמת קצין משטרה בשחיתות מידות היא בגדר קטרוג חמור ומועד לפורענות שיש לדקדק בו. בדומה, גם אבחונו "הסמי-פסיכיאטרי" של קצין משטרה ככזה הנהנה ממעצרו של אדם, וכמי שמילוי תפקודו הציבורי מושפע מכך שהוא "מלא רגשי נחיתות", וכן תיאורו כמי שממלא תפקיד זה מתוך הלך רוח סמי-עברייני הגורס ש"תפקידו להפחיד אזרחים ולדכא בכוח ובשקרים", ולפיכך הוא "לא בוחל בשום טקטיקה כולל המצאת עילות למעצר", הם בגדר לשון הרע מובהקת שאין לסלק אותה על הסף רק משום שפורסמה בחסותה של מחאה ציבורית.

על אף האמור, סבר השופט כי הפרסומים כולם חוסים תחת הגנת תום הלב שבחוק. ביחס לנתבע שלא נכח בהפגנה, סבר השופט כי הפרסום שנעשה על ידו אינו מוציא את דיבתו של התובע רעה. נתבע זה העלה תגובה לפרסום אחר שעסק בהפגנה, בו נכללה תמונה של התובע משוחח במכשיר קשר עם הכיתוב "שלדון, כאן שפוט", קבל ביצוע, עבור". לדעת השופט, בחירת תמונת התובע שצולמה בעת הפגנה במרחב הציבורי שנסובה על עניין ראש הממשלה, ובעת שפיקד על כוח משטרה בהתאם לסמכויותיו הציבוריות, וזאת על מנת להעביר מסר סאטירי ביחס לראש הממשלה ולמשטרת ישראל אשר ברור כי אינו נוגע לתובע עצמו - היא בחירה אפקטיבית המשרתת את המסר מבלי לפגוע בתובע באופן בלתי מידתי. גם הפגיעה השולית בתובע אינה מקימה לדעת השופט הצדק מספק להתערב בשיקולי היצירה הביקורתית הסאטירית.

ביחס לפרסומים בהם נטען כי התובע "נהנה" ממעצר ועיכוב אזרחים וכי הוא "מלא רגשות נחיתות", קבע השופט כי אלו אינם חורגים מתחום הסביר ויש לראות בהם כהבעת דעה בתום לב בעניין ציבורי, ובפרט מקום בו המדובר בביקורת על רשויות המדינה או עובדי ציבור.

אשר ליתר הפרסומים, סבר השופט כי הפרסומים הללו, שתכליתם דיווח ביקורתי המבוסס על התרשמות אישית כנה ביחס להתנהגות גורמי אכיפת החוק כלפי ההפגנה, ייהנו מחזקת תום הלב בשל חשיבותה של זכות "המחאה המתגוננת", דהיינו זכותה של המחאה למחות כנגד מה שהיא רואה בכנות כהשתקתה. בעניין זה הבהיר השופט כי יסודה של הגנה זו בהתרשמות אישית כנה של מפגינים מהתנהלות גורמי אכיפת החוק במהלך ההפגנה שפורסמה ברשת החברתית כדיווח עצמאי ישיר ומידי, במהלך ההפגנה או זמן קצר לאחר סיומה.

התרשמות שכזו, נקבע, מטבעה המחאתי והחיוני עשויה לכלול הן עובדות והן הבעת דעה הנפרשות לעיתים קרובות באופן מתרעם, גס ואף שגוי, הנגזר מכך שהדיווח, התיעוד והסיקור נעשים על אתר היישר מעין הסערה של ההפגנה בידי מפגינים הנתונים בלהט ההפגנה או תחת רושמה המידי הנרעש של התנהלות גורמי אכיפת החוק. עוד הבהיר השופט כי המידע הכלול בפרסום הראוי להגנה נקלט בחושיו של המפגין המפרסם, שבשעת הפרסום הוא האמין בנכונותו, דהיינו הוא נטוע בשכבת הבסיס של תום הלב הסובייקטיבי הפנימי, ואינו נושא עמו חותמת של מניע זדוני.

במקרה זה, שוכנע השופט כי הנתבעים פרסמו את תרעומתם על מה שחשו באותה שעה כי הוא מביע את תמונת המציאות, ונכון לפרסמו מבחינת האינטרס הציבורי. עוד התרשם מהאופן הגלוי, הישיר, והאמוציונאלי, בו ניתנה עדותם, איש ואישה על פי מזגם השונה, ואשר הסגיר את המיית נפשם ואמונתם התמה בצדקת מאבקם הציבורי. משכך, ולמרות שהבחירה בביטוי "מושחת" כלפי התובע אינה ראויה ואינה צודקת, בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה היא אינה מעידה על חוסר כנות מקום שבגעש ההפגנה שתכליתה מאבק "בשחיתות שלטונית", הצטייר התובע, כמייצג את התנהלות משטרת ישראל בהפגנה, בעיני הנתבע כנציג הנוגשים במבקשים להיאבק בשחיתות ציבורית. לפיכך, לדעת השופט, פרסומים אלו הם בגדר דיווח ביקורתי שיסודו בהתרשמות אישית כנה מהתנהלות התובע, ולפיכך אף אם נעשו באופן קוצף, פוגעני, ומוטעה, תעמוד לנתבעים אלה הגנת הבעת דעה בתום לב.

התביעה נדחתה במלואה. התובע יוצג ע"י עוה"ד רון לוינטל. הנתבעים יוצגו ע"י עוה"ד יובל יועז ודורון ברקת.

תא"מ 36817-06-17