בית משפט השלום קיבל את תביעתה של סייעת בפעוטון נגד הגננת, בגין הודעות משמיצות ששלחה האחרונה בקבוצת הוואטסאפ של הורי הגן. לאחר שהסייעת ביקשה לצאת מוקדם ביום הולדתה כתבה הגננת כי היא עזבה מסיבות משמעתיות ומאוחר יותר, כשהסייעת פתחה עסק מתחרה בסמוך, כתבה כי היא נוקטת בשיטות חינוך פוגעניות. השופט פסק פיצוי של 35 אלף שקל וקבע כי מדובר בפרסום לשון הרע שנעשה בכוונה לפגוע
התובעת עבדה במשך עשרה חודשים כסייעת לגננת בפעוטון שהפעילה הנתבעת ברמת-גן. בשלב מסוים, נתגלע בין השתיים סכסוך פעוט בשאלה אם התובעת תוכל לצאת מוקדם יותר באחד הימים לרגל יום הולדתה. הגננת, שחששה להיוותר בלי כוח-עזר בשעות קשות של היום, שלחה לתובעת הודעת טקסט בה הודיעה לה כי אם תצא מוקדם - "את יכולה לא לבוא בכלל, לא מחר ולא בכלל". התובעת, שמיאנה לוותר, לא באה עוד לעבודה.
יומיים לאחר מכן, שוגרה בשמה של הנתבעת הודעה לקבוצת הוואטסאפ של הורי הילדים בפעוטון, בה נכתב כי התובעת התפטרה מעבודתה וכי "הסיבה היא סיבה משמעתית הקשורה בחוסר רצונה להתייצב בגן ביום הולדתה, זאת למרות ידיעתה כי אין מחליפה זמינה שניתן להביא. וזאת למרות בקשתי שתגיע עד לשעת הצהריים לכל היותר – לאחר שעת השיא. אי לכך בהתנהלותה הפסידה את מקום עבודתה". הודעה זו הובילה לדיון בקבוצה, כאשר חלק מהאימהות הביעו צער על העזיבה ומנו את שבחיה של התובעת ואת כישוריה כסייעת, חלק הביעו אכזבה כללית מהתוצאה ומנגד היו כאלה שסברו כי זהו חוסר-אחריות לעזוב את הגן מוקדם ביום-ההולדת.
בסמוך לאחר מכן, החליטה התובעת להקים יחד עם עובדת נוספת לשעבר בגן, פעוטון במרחק שני בתים מהפעוטון של הנתבעת. בעקבות האמור, שיגרה הנתבעת הודעה נוספת לקבוצת הוואטסאפ של הורי הילדים בגן, בה נכתב כי התובעת פוטרה "בשל עבירות הקשורות ביחסה הקיצוני מבחינה משמעתית, שיטות חינוך קיצוניות שהם בטח לא השקפת הגן שלי העלולות לעשות נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות ההשתלשלות האמורה הגישה התובעת תביעת לשון הרע נגד הנתבעת, בה עתרה לפצותה בכפל-התקרה של פיצוי סטטוטורי ללא הוכחתו של נזק. התובעת הטעימה את הפגיעה הניכרת שנגרמה לה לטענתה בשל הטלת-הדופי במקצועיותה, ואת הנזק שנעשה בכוונת-מכוון לבית-העסק שלה אשר זה מקרוב הוקם.
הנתבעת, מצדה, גרסה כי היא אך מילאה את חובתה החינוכית כלפי ההורים להעמידם על מצב-הדברים לאשורו, שכן בעוד שהיא אוחזת בגישה הוליסטית המטעימה את צרכיו הרגשיים והקוגניטיביים של הילד ואת חופש-הבחירה שלו, נמצא ראוי לעדכן את ההורים על אודות דרכה החינוכית, השונה לחלוטין, של התובעת. בעניין זה טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובעת התגלתה כבעלת משנה חינוכית אגרסיבית, כוחנית ודורסנית; נוטה לקיים "טקסי-משמעת" ותהליכי הענשה של ילדים; שלחה את ידה בצעדי-גמילה טראומטיים מחיתולים ובאופן כללי מי ש"דרכה מתאימה לברית-המועצות לשעבר ולא למערכת החינוך המודרנית של ישראל". עוד נכתב בכתב ההגנה כי "היבטים מסוימים של משנה זו אף הינם בניגוד לדין הפלילי".
השופט גיא הימן קיבל את התביעה וקבע גם כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע בתובעת. מחילופי ההודעות בין הצדדים סביב הפרשה של יום ההולדת ובסמוך לאחר מכן, התרשם השופט כי ניכר שהנתבעת רצתה בהמשך עבודתה של התובעת אצלה וכי אלמלא אותה מחלוקת על שעה וחצי ביום ההולדת, הייתה התובעת מוסיפה לעבוד בגן, לשביעות-רצונה של הנתבעת ובלא שמשנתה החינוכית הנטענת הייתה חורצת את גורל-עבודתה. "ניתן בהחלט להבין את מצוקתה של גננת, המגלה בעיצומה של שנת-הלימודים כי הסייעת לא תגיע החל מיום-המחרת", כתב השופט. "ניתן בהחלט לסבור כי דרך כלל, אפילו כשחתול שחור משחור עבר בין השתיים, תבקש הגננת אורכה לעצמה על מנת למצוא מחליפה. מה, שלא אוכל לקבל הוא כי סייעת, שהתנהגותה היא כה פסולה וכה שלילית עד כי עלולה היא 'לעשות נזק ריגשי של הפחדות וטראומות בטווח הרחוק' לפעוטות הגן, ומגעת היא כדי פלילים, תישאר עוד יום אחד בעבודתה והגננת אף תפציר בה ליישר את ההדורים ולשים, בהמשך-עבודתן המשותפת, את הפרשה מאחור".
עוד הוסיף השופט כי הפער הממשי בין ההודעה ששלחה הנתבעת להורים עם פתיחתו של הפעוטון המתחרה, לבין התנהלותה כלפי התובעת, בא לידי ביטוי בהודעה ששלחה לתובעת כשנודע לה כי פניה לפתיחת גן משלה, בה איחלה לה "בהצלחה עם הגן, תגדלי ותפרחי ופרנסה טובה". "דברים אלה אינם מתיישבים, בשום פנים, עם הידיעה כי פנֵיה של התובעת לפתיחתו של פעוטון בסגנון סובייטי", כתב השופט, "שבו צפויים הפעוטות האומללים ליד קשה, כוחנית ואגרסיבית, העלולה להותיר צלקות בנפשם הרכה, לחטוא כלפיהם בפלילים ועוד מיני ביטויים, שדרכם של עורכי-דין לכלול בכתבי-טענותיהם".
בהמשך תמה השופט היכן הייתה אותה "שליחות ציבורית" שנטלה הנתבעת על עצמה לידֵע הורים בדבר הסכנות הטמונות לילדיהם המתחנכים אצל התובעת, בחודשים הארוכים שבהם עבדה זו בגן שלה. "כלום הסתירה אותה "מִשנה אגרסיבית" את פנֵיה מעם הנתבעת עד לאותו רגע מר ונמהר, שבו ביקשה התובעת להשתחרר מוקדם לרגל יום-הולדתה?", שאל השופט, "כיצד זה לא גילתה את עצמה הודעה להורים מוקדם יותר, למשל לפנֵי שהנתבעת גילתה כי בית-עסק מתחרה מוקם מתחת לאפה ממש? כיצד זה עמדה הנתבעת, אשר כשנדרשה לכך מצאה במהירות מחליפה לתובעת, על כך שזו תוסיף ותעבוד בגן-הילדים עוד את ימי-ההתראה המוקדמת הקבועים בדיני-העבודה? וכיצד זה מצאה הנתבעת – דמות מופת חינוכית בעצמה – מקום להרעיף איחולים חמים, להצלחתה של התובעת בדרכה החדשה, אם הסכנה הברורה והמידית שבפעילותה החינוכית של זו ידועה הייתה לה היטב?".
נוכח האמור, קבע השופט כי לנתבעת לא עומדת ההגנה של אמת בפרסום. עוד קבע כי הנתבעת גם לא השמיעה דברים של ביקורת או עמדה מקצועית בתום-לב, וקשה שלא לייחס לה מאמץ לפגוע בבית-העסק של התובעת מתוך ראייה צרה של עניינה היא.
בקביעת סכום הפיצוי, התחשב השופט בין היתר בכך שהדברים שהושמעו כוונו, ואף עלולים היו, להזיק לתובעת ופגיעתם כפולה ומשולשת: בשמה הטוב, במוניטין המקצועי שלה ובכוחה להפעיל בית-עסק לפרנסתה. לפיכך, לשיטתו, ריבוי זה של ממדי-הפגיעה מהווה נסיבה להחמיר עם הנתבעת. יסוד נוסף להחמרה מצוי בכך שהיא ביקשה, בכוונת-מכוון, לחבל בבית-העסק של התובעת אשר התחרה בזה שלה. יחד עם זאת, לא סבר השופט כי יש מקום לפסוק לתובעת את כפל הפיצוי הסטטוטורי – מאה אלף שקלים, כפי שתבעה, שכן יש להותיר זאת לנסיבות חמורות במיוחד, הנסיבות הקיצוניות ביותר שבהן מוּצאת דיבתו של אדם רעה.
לפיכך, סבר השופט כי בנסיבות המקרה מוצדק להעמיד את הפיצוי על סך של 35 אלף שקלים, בתוספת 11,900 שקלים עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד יוסף גרינשפן; הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד ניצן פיק.
