חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעת ספאם נגד דואר ישראל, בטענה כי ההודעות אותן היא שולחת לנמענים אודות דברי דואר הממתינים לאיסוף, והכוללות גם מידע אודות שירותים בתשלום – עולות כדי "דואר פרסומי" האסור לשליחה ללא הסכמה מראש. נקבע, כי ההודעות אינן מהוות דבר פרסומת וגם העובדה שהחבילות נאספות מבתי עסק אינה רלוונטית לעניין זה

התובע קיבל מהנתבעת, חברת דואר ישראל, מספר מסרונים לטלפון הנייד, בקשר לדבר דואר הממתין לאיסוף בבית עסק מסוים ברמלה. המסרונים כללו גם קישורים לזימון שירותי שליח עד הבית ולקביעת תור לקבלת דבר הדואר. בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בסך 10,000 שקל, טען התובע כי מדובר בהפרה של הוראות חוק התקשורת האוסר על משלוח דואר פרסומי לנמען ללא הסכמתו מראש ("חוק הספאם").

בתביעתו הבהיר התובע כי אף שאין מדובר בפרסומת כהגדרתה בפסיקה, הרי שנקבע כי גם הודעות שמטרתן שימור לקוחות או יידוע אודות שירותים (בתשלום או לא בתשלום) נכללות תחת האיסורים בחוק התקשורת. עוד טען התובע כי לבית העסק באמצעותו מתבצעת החלוקה קיים אינטרס כלכלי בהליך, שכן הפניית הלקוחות לבתי עסק אלו (ולא לסניפי דואר) מהווה, למעשה, תמורה לבית העסק על שירות חלוקת הדואר באמצעות תנועת קונים פוטנציאלים. בכתב ההגנה טען הדואר כי מסרונים נשלחים ללקוחות החברה לשם הודעה על דברי דואר שהתקבלו וכי אין מדובר בדבר פרסומת, גם אם נכלל במסרונים מסר פרסומי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הרשם הבכיר איתי רגב קבע כי יש לדחות את התביעה מאחר שההודעות שבמחלוקת אינן עונות להגדרה של "דבר פרסומת" כקבוע בחוק התקשורת. בעניין זה, הזכיר הרשם את קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין אחר שהגיע לפתחו, לפיה הודעות ששולחת קופת חולים בדבר החזרים על ייעוץ רפואי וחיסונים, סדנת סכרת במחיר משתלם, שירותים משתלמים לילדים וכו' - אינן "דבר פרסומת". עוד הוזכרה פסיקתו של בית המשפט המחוזי במקרה אחר, לפיה הודעות שנשלחו במטרה ליידע את הנמען אודות קיומם של כנסים, אירועים ומפגשים של מועדון יזמות ועסקים – אינן מהוות "דבר פרסומת".

גם במקרה זה, סבר הרשם כי ההודעות שנשלחו לתובע נשלחו לשם יידועו אודות דבר דואר שנשלח אליו ועל מנת לתאם עמו את קבלתו, וגם אם נכלל בהן מידע אודות שירותים נוספים (אף אם חלקם בתשלום) - לא זו הייתה מטרת ההודעות.

עוד הבהיר הרשם כי שאלת האינטרס הכלכלי של בית העסק אליו הוזמן התובע לשם קבלת דבר הדואר לא הוכחה וממילא אין בעל העסק קשור במישרין למשלוח ההודעות לתובע. לכן, גם אם זכה לרווח כלכלי כתוצאה מתנועת הלקוחות שנשלחו אליו לא נטען ולא הוכח כי לחברת הדואר היה חלק ברווח כלכלי זה. על כן, סבר הרשם כי שאלה זו היא חסרת משמעות באשר לתוצאת ההליך. זאת, בניגוד למצב בו למשל כל שהיה נכתב בהודעות היה יידוע התובע בדבר האפשרות העקרונית לרכוש מהדואר שירותי שליחות בתשלום או שירותים אחרים, ללא זיקה וללא קשר ליידועו בדבר דבר הדואר שנשלח אליו ושאותו הוא יכול לקבל.

נוכח האמור, התביעה נדחתה ונקבע כי ההודעות שנשלחו אל התובע לא עולות כדי היותן "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק ובפסיקה.

ת"ק 46442-11-17