חדשות

בימ"ש השלום דחה 4 תביעות נזקי רכוש בגין תאונת שרשרת, שלבסוף התבררה כניסיון להונאת ביטוח כלפי "הפניקס". השופט שוכנע כי דובר בתאונה מבוימת ומתח גם ביקורת על התנהלות עוה"ד שייצג בכל התביעות והוסיף כי יש מקום שלשכת עורכי הדין תבחן את הדברים ותיתן דעתה להתנהלות בלתי הולמת זו

עניינו של ההליך בארבע תביעות מאוחדות בגין נזקי רכוש לכלי רכב על רקע תאונת דרכים. על פי הנטען, מדובר בתאונת דרכים מסוג "תאונת שרשרת" שארעה לכאורה במאי 2015 בין ארבעה כלי רכב - שלושה רכבים פרטיים ואופנוע. חברת הביטוח "הפניקס", מבטחת הרכב שנטען לגביו כי גרם לתאונה, סירבה לתת כיסוי ביטוחי בטענה כי מדובר בתאונת דרכים מבוימת שנועדה להוציא ממנה כספים שלא כדין.

לטענת הפניקס, חקירות ובדיקות שנערכו מטעמה העלו חשדות כבדים למסירת פרטים כוזבים לגבי נסיבות התאונה, ועל פי ממצאי החקירה מדובר בתיק של מרמה והונאת ביטוח. עוד טוענת הפניקס כי עת עומתה בעלת הרכב הפוגע עם ממצאי החקירה, הודתה בפני החוקר מטעם הפניקס כי אין מדובר בתביעה אותנטית וכי מדובר בתביעת מרמה, בניסיון להונאת ביטוח ואף חתמה על כתב ויתור תביעה, לפיו ויתרה על תביעתה נגד הפניקס והתחייבה כי לא יהיו לה כל טענות ותביעות נוספות כנגד החברה בקשר לתאונה הנטענת, וזאת לאחר שהבינה את משמעות כתב הוויתור.

עוד הדגישה הפניקס כי גם בעל האופנוע, הוא התובע בתביעה השלישית, הודה אף הוא במרמה לאחר שעומת עם העובדה כי גרסתו לתאונה התבררה כשקרית וכי התאונה הנטענת לא הייתה ולא נבראה, ואף הוא חתם על כתב ויתור תביעה כלפי החברה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופט נצר סמארה מבית משפט השלום בת"א קיבל את גרסת הפניקס וקבע כי מדובר בתאונה בלתי אותנטית שכלל לא ארעה כפי שדווח. בעניין זה, הזכיר השופט כי ככלל הנטל להראות כי מקרה הביטוח אירע כפי המדווח וכי הנזקים הנטענים נגרמו בעטיו מוטל על המבוטח, ומנגד הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות הביטוחית מצדה של המבטחת, המשחרר אותה מתשלום תגמולי ביטוח למבוטח, מוטל עליה.

עוד ציין השופט כי סירובה של הפניקס התבסס על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי החברה המבטחת פטורה מחובתה מקום בו "המבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה". בעניין זה, בית המשפט העליון כבר קבע שייתכנו מקרים בהם לא יעלה בכוחה של המבטחת להוכיח מרמה, מאחר שלשם הוכחת מרמה במשפט האזרחי, כמות הראיות ורף הראיות הנדרש הם גבוהים יותר מאשר במשפט אזרחי רגיל. אולם, לא מן הנמנע כי כמות הראיות שהביאה המבטחת ורף הראיות בו היא עמדה, די יהא בהם כדי לקעקע את גרסתו של התובע ובעצם להכשילו בעמידה בנטל השכנוע הרובץ לפתחו.

מן הכלל אל הפרט, לאחר בחינת הנתונים הגיע השופט כאמור למסקנה כי התאונה הנטענת הייתה מבוימת. כך, התייחס השופט לנסיבות התאונה וציין בין היתר כי לא ברור הכיצד הרכב ה"פוגע", שהוא רכב קטן, הצליח להדוף רכב פרטי גדול יותר בעל שבעה נוסעים כולל הנהג, וכבד יותר מאשר רכב פרטי ממוצע, שאף הביא בסופו של יום להדיפתו של רכב נוסף על האופנוע. כמו כן, לא ברור הכיצד הרכב הפוגע הקטן יחסית גרם לנזקים כה משמעותיים ליתר הרכבים, עד כדי שהם הוגדרו כאבדן מוחלט, למעט אחד הרכבים האחרים, שניזוק גם הוא בהיקף גדול בחלקו האחורי.

עוד ציין השופט את התנהלות התובעים בסמוך לאחר התאונה, ובכלל זאת העובדה שהנהג הפוגע לא הגיש כתב הגנה מטעמו ובעלי הרכבים האחרים לא הגישו בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגדו. עניין זה, לדעת השופט, מלמד על הפיקטיביות הרבה בהוספתו כנתבע בתביעות אלו, שנעשתה לשיטתו למראית עין גרידא, במטרה להראות כי הניזוקים מבקשים להיפרע מהמזיק ובאמצעות זאת להראות כי מדובר בתאונה אותנטית.

עוד הוסיף השופט כי בעידן שבו טלפון נייד הוא מכשיר המצוי בהישג ידו של כמעט כל אדם בישראל וכאשר כמעט בכל טלפון נייד ישנה מצלמה, מוזר שאף אחד לא טרח לצלם תמונות מזירת התאונה ואף לא את רכבו שלו. כמו כן, לאור הנזקים הכבדים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים בתאונה, סביר ביותר להניח כי דובר על תאונה קשה אלא שבאופן מפתיע אף אחד מהנהגים או הנוסעים ברכבים המעורבים בתאונה לא פנה לקבלת טיפול רפואי או לבדיקה רפואית. בנוסף, אין כל דיווח למשטרה, הגם שמצופה היה כי בתאונה קשה מעין זו, בה היו מעורבים ארבעה כלי רכב, יהיה מישהו בזירת התאונה, לאו דווקא מהמעורבים בתאונה, שידווח על התאונה לשירותי החירום.

עוד עמד השופט על היכרות אפשרית בין חלק מהמעורבים בתאונה או מי מטעמם, ועל ההודאה של בעלת הרכב הפוגע בדבר חוסר אותנטיות התאונה, ובכלל זאת חתימתה על מסמך כתב ויתור תביעה כלפי הפניקס. בעניין זה, דחה השופטת את הסברה של בעלת הרכב בקשר לסיבה בגינה חתמה על כתב הוויתור, לפיו החוקר מטעם הפניקס הפחיד אותה ואת בעלה ואמר להם כי אנשים אחרים הודו כי מדובר בתאונה מבוימת, וכי אף חברת ביטוח לא תסכים לבטח אותם בשל הונאת ביטוח, וכי מדובר בעבירה פלילית והמשטרה תגיע לחקור אותם. לדברי השופט, מעיון בסרטי הווידאו הרלוונטיים לא עולה כי הופעלו על בעלת הרכב ועל בעלה לחצים בלתי לגיטימיים, אלא רק נאמרו להם החשדות המיוחסים להם וההשלכות שלהם ואין בכך כל פסול.

בנוסף, ציין השופט, גם בהנחה שהחוקר הפעיל על בעלת הרכב "לחצים", התוצאה הייתה כי היא אמרה בסופו של יום את האמת ואם החוקר לא היה מפעיל עליה את אותם לחצים לגיטימיים, הרי שהיא ובעלה היו ממשיכים בשקר לגבי אותנטיות התאונה. עוד סבר השופט כי גרסתה של בעלת הרכב בדבר "אלימות נפשית" מטעם החוקר נועדה אך ורק להטיל דופי בהתנהלותו, בניסיון להמעיט מערכה של ההודאה לפיה מדובר בתאונה בלתי אותנטית. לא זו אף זו, מעורב נוסף בתאונה, בעל האופנוע, גם הוא חתם על כתב ויתור בפני החוקר מטעם הפניקס וגם הוא טען כי הופעלו עליו לחצים מצד החוקר. לדעת השופט, מוזר שבתאונה אחת שני בעלי רכבים המעורבים בה "נפלו" לתחבולותיו, כביכול, של חוקר הפניקס, והדבר נראה יותר כמו ניסיון מאוחר להסביר מדוע בכלל הסכימו לחתום על כתב הוויתור. עוד סבר השופט כי יש גם משמעות לעובדה כי ארבעת הרכבים נבדקו ע"י שני שמאים בלבד שכל אחד בחן שני רכבים.

השופט: "יש מקום כי לשכת עורכי הדין תבחן את הדברים"

עוד התייחס השופט להתנהלותו של ב"כ התובעים וקבע כי זו מעוררת חשד כבד ומלמדת כי רב הנסתר על הגלוי ואף מבססת מעורבות בלתי ראויה, בלתי הוגנת  ושלא בתום לב מצדו, תוך ניגוד עניינים מובהק. כך למשל, ציין השופט את יציאתו מאולם בית המשפט במהלך ישיבת ההוכחות ובזמן חקירת עדים מבלי לבקש את רשות בית המשפט, יציאתו מהאולם לאחר שבית המשפט הורה לו מפורשות לקרוא לעד הבא מתוך האולם, באופן המעורר סימני שאלה רבים בגין מעורבות יתר מצדו, במיוחד כאשר הדבר נעשה בנקודת זמן רגישה כמו חקירה נגדית.

כן התרשם השופט כי היה ניסיון שאינו תם לב מצדו של עוה"ד לתאם גרסאות בין התובעים ועדיהם. כך למשל, בקשתו לצאת מאולם בית המשפט כדי למסור תצהירים חתומים לעדים,  ניסיונותיו להוסיף על תצהיר עדות ראשית שמסר נהג הרכב הפוגע באמצעות השלמת חקירה ראשית, תוך ניצול לרעה של זכותו לחקירה ראשית ותוך כדי הפרעה למהלכו התקין של הדיון ותוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. עוד ציין השופט כי עוה"ד נקט בלא מעט התנגדויות והפרעות לשאלות בחקירה הנגדית, שהתבררו כהתנגדויות סרק.

מלבד כל האמור, סבר השופט כי גם העובדה כי מדובר בעורך דין אחד המייצג את כל התובעים, בעלי הרכבים בתאונת שרשרת, כאשר בין בעלי הרכבים יש אינטרסים מנוגדים, מעוררת תמיהות ולא ברור כיצד נתן לעצמו עוה"ד את הדרור להיכנס לניגוד עניינים מובהק כזה, בפרט לאחר שבית המשפט הבהיר לו את הבעייתיות מתחילת הדיונים בתיק. זאת ועוד, נהג הרכב הפוגע נתן תצהיר תומך לתביעות בהן הוא נתבע, שאומת בידי עורך הדין, זאת כאמור בניגוד עניינים מובהק ותוך מאמצים מצדו של עוה"ד לא להביא אותו לעדות.

"התנהגותו כפי המפורט לעיל אינה הולמת התנהלות עו"ד באולם בית המשפט, מנוגדת לכאורה על כללי האתיקה המקצועית החלים על עורכי דין בישראל, ומנוגדת אף לעקרונות ההגינות, היושר ותום הלב שצריכים להנחות עו"ד בהתנהלותו בכלל ובהתנהלותו באולם בית המשפט בפרט", כתב השופט.  "בית המשפט סבור כי יש מקום כי לשכת עורכי הדין תבחן את הדברים ותיתן דעתה להתנהלות בלתי הולמת זו של ב"כ התובעים.  בית המשפט סבור כי יש מקום כי הנתבעת הפניקס תערב את רשויות אכיפת החוק למען לחקור את המעורבים בניסיון להונאת חברת הביטוח, ובכך ימלאו אחר שליחות ציבורית חשובה ביותר... דעתו של בית המשפט אינה נוחה לאור הניסיון המובהק להונות חברת ביטוח ולהתעשר שלא כדין, וסבור הוא כי יש לפעול בכל האמצעים הכשרים למיגור רעה חולה זו, שהרי בסופו של יום העניין מגולגל בחזרה לציבור, בדמות העלאת פרמיות".

נוכח האמור, דחה בית המשפט את ארבעת התביעות וקבע כי הפניקס פטורה מחבותה הן כלפי מבוטחתה והן כלפי צדדי ג' – יתר בעלי הרכבים. כל אחד מהתובעים ישא בהוצאות המשפט של החברה בסך כולל של 15,000 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עוד נקבע כי ההוצאות האישיות שהוטלו על ב"כ התובעים במהלך הדיונים בשל התנהלותו והתנהגותו באולם בית המשפט ולאור חוסר המשמעת וחוסר הכבוד שהפגין כלפי בית המשפט, לרבות התנגדויות סרק והתארכות משך הדיונים והפרעה גסה למהלך הדיון, יישארו על כנם. התובעים בכל התביעות יוצגו ע"י עו"ד יובל חרל"פ. הפניקס יוצגה ע"י עו"ד משה עובדיה.

תא"מ 8672-11-15