בית משפט השלום קיבל את תביעתו של עו"ד נגד אדם שהגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עוה"ד, שלדבריו הייתה רצופה בדברים שאינם אמת ובכלל זאת פעולה בניגוד עניינים, הטעיית ביהמ"ש ועוד. השופטת שוכנעה כי דובר בתלונת שקר וכי הנתבע ידע שהפרסומים הנזכרים אינם אמת באופן השולל את תום לבו
התובע, עו"ד במקצועו, ייצג את אביו בתביעה שהוגשה כנגד הנתבע. לטענת התובע, הנתבע איים עליו איומים חמורים בגינם הגיש כנגדו תלונה במשטרה, ולאחר מכן הגיש הנתבע נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.
מכתב התלונה, האוחז 6 עמודים ו-83 סעיפים, נשלח לוועדת האתיקה ע"י בא כוחו של הנתבע באותה עת. בתלונה גולל הנתבע מסכת אירועים בהם, לטענתו, עבר עוה"ד התובע עבירות אתיות שונות. בפתח התלונה פרט הנתבע כי בסוף שנות השמונים רכש יחד עם אביו של התובע ושותף נוסף מגרש בראשון לציון, והשלושה חתמו על הסכם שיתוף. בעניין זה, נטען בין היתר בתלונה שהתובע פעל בניגוד עניינים עת ייצג את הנתבע ובמקביל ייצג את אביו בתביעה שהגיש נגד הנתבע, הטעה את בית המשפט, ופרסם דברי שקר בחוסר תם לב, באופן שאינו ראוי ואינו מכבד את המקצוע.
לטענת התובע, כתב התלונה היה רצוף פרסומי לשון הרע אודותיו, אשר בינם לבין המציאות אין ולו חצי דבר. לדבריו, הפרסום רצוף בדיות שבדה הנתבע מליבו על מנת לבסס תלונה שקרית אותה הגיש ללשכת עורכי הדין על מנת לפגוע בו, וכמשקל נגד לתלונה שהגיש התובע במשטרה. ביתר פירוט ציין התובע כי מעולם לא ייצג את הנתבע ומעולם לא כוננו ביניהם יחסי עורך דין לקוח, מעולם לא פנה אל הנתבע במטרה לייצגו ברישום בית משותף או בתביעת פירוק שיתוף או בכל עניין אחר. כמו כן, התובע מעולם לא קיבל מהנתבע שכר כלשהו ומעולם לא נתן לו חשבונית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטת רבקה ארד פסקה לתובע פיצוי בסך 25 אלף שקל. לשיטתה, לא יכול להיות חולק כי האירועים שתיאר הנתבע בתלונה שהגיש ללשכת עורכי הדין אודות התנהלותו הנטענת של התובע בייצוג תוך ניגוד עניינים והטעיית ביהמ"ש יש בהם משום לשון הרע שכן פרסומם עלול לפגוע בעסקו של התובע, במשלח ידו ובמקצועו. יתר על כן, לא יכול להיות חולק כי במשלוח כתב התלונה ללשכת עורכי הדין התמלא רכיב הפרסום הנדרש בחוק.
בכל הנוגע להתקיימות הגנות החוק, קבעה השופטת כי הנתבע לא הביא כל ראיה או עדות אשר יש בה כדי לתמוך בטענה כי האירועים הנטענים בתלונה ואשר הוזכרו בכתב התביעה הם אמת. כך, בכתב התלונה התייחס הנתבע בעיקר לכך שהתובע ייצג אותו בהליך של פירוק שיתוף ורישום בית משותף ולכך שהתובע מייצג את אביו בתביעה שהגיש כנגד הנתבע. עם זאת, מלבד אמירות כלליות לא הניח הנתבע כל בסיס ראייתי לטענה כי התובע ייצג אותו בעניינים הנטענים, לא הציג ייפוי כח המלמד על ייצוג ולא הביא לעדות אף אחד מאותם שכנים עימם לטענתו שוחח במצוות התובע ואשר לאחר מכן התובע הגיע עמם להסכמות. בנוסף, לא הוכח כי התובע הטעה את בית המשפט וגם ביחס לאירועים הנוספים שנזכרו בתלונה לא הובאה מטעם הנתבע כל ראיה המבססת את הנטען. נוכח האמור, לא מתקיימת במקרה זה הגנת האמת בפרסום.
אשר להגנת תום הלב, סברה השופטת כי מקרה זה הוא מאותם מקרים מצערים בהם ניתן לקבוע כי מגיש התלונה לא האמין באמיתות התלונה באופן השולל את תום לבו. בעניין זה, שוכנעה השופטת כי בנסיבות המקרה הנתבע ידע שהפרסומים הנזכרים אינם אמת, והכלל זאת ידע גם ידע כי התובע לא ייצג אותו ברישום הבית המשותף ואף לא בכל עניין הנוגע לייצוג שהתובע העניק לבנו של הנתבע או בכל עניין אחר. כמו כן, למרות ניסיונותיו של הנתבע להציג עצמו כמי שאין לו כל יריבות עם התובע או עם אביו, הרושם הוא כי בין הצדדים קיים סכסוך מתמשך והראיה היא ההליכים המשפטיים הלא מעטים בהם הם מעורבים. יתר על כן ולמרבה הצער, יריבות זו ניכרה היטב במהלך שמיעת ההליך.
בדומה, קבעה השופטת כי הטענה כי התובע הטעה את בית המשפט כשטען שאביו הוא הבעלים במקרקעין עומדת בניגוד חזיתי למצב הזכויות בנכס, ואשר ידוע היטב לנתבע. בנסיבות אלו, קמה חזקה לפיה התלונה הוגשה שלא בתום לב, חזקה שלא נסתרה ע"י הנתבע. נוכח האמור, לא קמות לנתבע ההגנות להן טען.
בקביעת גובה הפיצוי, התחשבה השופטת בשימוש הלא ראוי שעשה הנתבע במנגנון הקבוע בדין לבירור התנהלות לא אתית של עורכי דין, בהגישו ביודעין תלונת סרק. בנוסף, התלונה נוסחה באופן לא מתון, תוך ערבוב מספר רב של עניינים ללא הבחנה וברירה של הדברים. עוד הוסיפה כי התובע נאלץ להשחית מזמנו בניסוח ומשלוח תגובה, על כל הכרוך והמשתמע מכך, לרבות המשאבים הלא ממוניים הכרוכים בניסוח תגובה שכזו. מנגד לקחה השופטת בחשבון את העובדה שבסופו של דבר הנתבע זנח את תלונתו ולכן הוחלט להפסיק את הטיפול בה. כן הביאה בחשבון את תפוצתה המצומצמת של תלונה ללשכת עורכי הדין מעצם טיבה.
בנסיבות אלו, חייבה השופטת את הנתבע לפצות את התובע בסך של 25,000 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 7,500 שקל.
