בית המשפט לתביעות קטנות חייב את "אגד תעבורה" לפצות קטינה בגין אירוע בו נסעה באוטובוס החברה לעבר מקום מגוריה ביו"ש, אז סטה הנהג לפתע לעבר כפרים פלסטיניים עוינים. השופט: "סיטואציה שבה מוצאת עצמה ילדה בת 15 לבדה בשעות הדמדומים עם נהג שאינו מבני עמה בדרך לכפר פלסטיני עוין, מביאה למצב שבה עלולה הילדה לחוש כי אלו הם רגעיה האחרונים"
התובעים הם הוריה של קטינה ילידת 2001 שהגישו את התביעה בשמה. על פי הנטען, בשנת 2016, עת הייתה הילדה בת 16 לערך, נסעה בקו אוטובוס 183 של "אגד תעבורה" שמסלול נסיעתו מתחנת הרכבת במודיעין ועד למקום מגוריה ביישוב דולב שבמטה בנימין. בשלב מסוים, וכאשר הילדה נותרה הנוסעת היחידה באוטובוס, סטה נהג האוטובוס מנתיב הנסיעה הרגיל לעבר כפרים פלסטיניים שאליהם נאסרת הכניסה ע"י שלטונות הצבא, וזאת חרף שלטי אזהרה אדומים בשני צדי הכביש בשלוש שפות וחרף שלטי הכוונה ייעודיים שתלתה החברה לנהגיה.
לטענת התובעים, בשלב זה החלה בתם לבכות ולצעוק "תחזור, תחזור" והנהג, שהיה באמצע העלייה לכפרים הנ"ל, נבהל ככל הנראה מהצעקות ועצר את האוטובוס ובהמשך ונסע לאחור והמשיך בכיוון הנסיעה ליישוב דולב. אירוע זה, על פי הנטען, גרם לילדה חוויה טראומתית ממנה התאוששה רק בחלוף זמן רב ממועד הגעתה לביתה.
בהמשך לאירוע זה, פנו התובעים למחלקת פניות הציבור של החברה, וקיבלו מענה כי בוצע תחקיר אירוע ע"י מנהל הסניף ודרגי המשמעת של החברה וכי אכן מדובר בטעות מקצועית אך אפשרית. כן נאמר כי לאחר האירוע המדובר וכדי לצמצם מרווח טעות הצטיידה החברה במכשירי GPS וכי בניגוד לטענת התובעים, לחברה לא ידוע על כל מקרה נוסף כדוגמת המקרה מושא התביעה. בנוסף שללה מנהלת פניות הציבור את טענת התובעים בדבר ניסיון לפח"ע מצד הנהג, וציינה כי נהגי החברה מצויים אף הם בצד המאוים של הטרור והפח"ע והם עצמם חוו מאות אירועים כאלו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מלבד האמור, הגיש התובע גם תלונה במשטרה נגד הנהג בגין האירוע האמור, אותו הגדיר כ"ניסיון חטיפה ואונס", וכן הגיש תלונה למשרד התחבורה, שאף הטיל קנס מנהלי על החברה בסך של 1,000 שקלים. במסגרת התביעה, שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, עתרו התובעים לחייב את החברה לפצותם בגין האירוע.
אגד תעבורה מצדה, טענה לניצול ציני של הסיטואציה, כאשר למעשה הנזק לתובעת לא הוכח. לטענת נציג החברה, מנהל סניף יו"ש, מדובר בטעות בתום לב ולו היה מדובר בנהג יהודי לא הייתה מוגשת תביעה כלל. לדבריו, מדובר בנהג בן 52, אב לילדים, עובד בחברה מזה 3 שנים והוא היה נהג חדש יחסית בעת האירוע.
השופט ישראל פת קיבל את התביעה ופסק לתובעים פיצוי בסך 5,000 שקלים. תחילה ציין השופט כי הצדדים לא זימנו לעדות עדים רלוונטיים, ובכלל זאת הילדה עצמה והנהג, שיכול היה לשפוך אור על נסיבות האירוע, על מידת ההתרשלות שלו, על השאלה מדוע לא שת לבו לשלטים המכווינים, האם טעה, התרשל או פשוט איבד את הריכוז ושמא, כטענת התובעים, פעל בכוונת מכוון. כמו כן, לא הוצגה כל חוות דעת רפואית, פסיכולוגית או עדות מומחה בדבר הטראומה שאותה חוותה הילדה.
חרף האמור, ונוכח העובדה שאין מחלוקת אודות התרחשות האירוע, סבר השופט כי סיטואציה שבה מוצאת עצמה ילדה בת 15 לבדה בשעות הדמדומים עם נהג שאינו מבני עמה בדרך לכפר פלסטיני עוין, מביאה למצב שבה עלולה הילדה לחוש כי אלו הם רגעיה האחרונים. לשיטתו, איש לא היה מעוניין למצוא את עצמו וודאי שלא את מי מילדיו בסיטואציה מעין זאת. אשר על כן, שוכנע כי יש לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני בנסיבות העניין.
עוד הוסיף השופט כי בפסיקת גובה הפיצוי יש לשקול בין היתר "הכוונה התנהגותית", המוכרת בפסיקה בהקשרים שונים של הכוונת התנהגות לצדדים עתידיים, ובמיוחד לתאגידים גדולים במשק ביחס למקרים דומים בעתיד. זאת, לצד העובדה שנראה כי החברה כבר למדה את הלקח והפנימה את המסר מהמקרה, כמו למשל ביחס לשימוש במכשירי ניווט. לאור האמור, תשלם החברה לתובעת באמצעות הוריה סך של 5,000 שקלים, בתוספת 800 שקל הוצאות משפט.
