ביה"ד הארצי לעבודה דחה את ערעורו של מנהל מחלקה בבי"ח ממשלתי וקבע כי הוא הטריד מינית מזכירה רפואית שעבדה בכפיפות אליו במשך שנים. במסגרת הדיון נקבע לראשונה כי הטרדה מינית היא לא רק התבטאויות המופנות במישרין למיניותו של מושא ההטרדה אלא גם כאלה היוצרות אווירה סביבתית רווית תכנים מיניים
בית הדין הארצי דחה את ערעורו של מנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי וקבע כי הוא הטריד מינית את המזכירה הרפואית שעבדה בכפיפות אליו במשך שנים רבות. במסגרת הדיון בערעור דן בית הדין הארצי לראשונה בשאלה אם הטרדה מינית מסוג "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו" הן רק כאלה המופנות באופן ישיר למיניותה של מושא ההטרדה או גם כאלה היוצרות אווירה סביבתית כתוצאה מאמירות בסביבת המוטרדת. חשיבותו של פסק הדין בהדגישו כי יצירת סביבת עבודה רווית תכנים מיניים מצד ממונה מהווה הטרדה מינית אסורה והעמידה על חומרתה. בפסק הדין נדונו בהרחבה במאפיינים של הטרדה מינית בעבודה והשפעותיהם.
המערער הוא רופא בבית החולים שבבעלות המדינה, שכיהן בתקופה הרלוונטית כמנהל מחלקה. המשיבה עבדה מאמצע שנות התשעים בבית החולים שבו עבד המערער ובתקופה הרלוונטית עבדה כמזכירה רפואית במחלקה שניהל ובכפיפות ישירה אליו. כשנה לאחר תחילת עבודתם המשותפת, החל המנהל לשתף את המזכירה בפרטים מחייו האישיים, ובכלל זה ביחסיו עם רעייתו הראשונה. בהמשך החל לחלוק עמה גם פרטים אינטימיים מחייו, לרבות פרטים הנוגעים ליחסי מין שקיים עם רעייתו הראשונה ועם נשים אחרות.
באחד הימים, במהלך יום העבודה, נכנסה המזכירה למשרדו של המנהל ומצאה אותו בעיצומו של אקט מיני עם עובדת בית החולים. מאז אירוע זה שיתף המנהל את המזכירה בפרטי פרטים מחיי המין שלו, שוחח עמה על נושאים מיניים וחשף אותה לתכנים מיניים על גבי צג המחשב. בכלל זאת, סיפר לה כי הוא משתמש בכדורי ויאגרה ועל השפעת התרופה על יחסי המין שקיים, שיתף אותה בחוויות מיניות שלו, הראה לה במספר הזדמנויות תמונות ארוטיות וסרטונים קצרים בעלי אופי מיני על צג המחשב במשרדו, נהג לספר בדיחות גסות בנוכחותה ועוד. ה"קש ששבר את גב הגמל" היה אירוע שהתרחש בשנת 2008, בו קרא המנהל למזכירה למשרדו, שם הראה לה תמונה של קוף על צג המחשב ואמר לה: "נכון שאת יפה? מה את אומרת?". לאחר אירוע זה עזבה המזכירה את בית החולים ולא שבה אליו עוד.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בסמוך לכך, נפגשה המזכירה עם מנהל בית החולים דאז, וסיפרה לו על "התנהגות פוגענית מצד מנהל המחלקה בצורת בדיחות גסות, בדיחות אינטרנט עם רמיזות מיניות והתנהלות הגובלת בהטרדה מינית". מנהל ביה"ח הציע לה לפנות בתלונה רשמית אל הממונה על מעמד האישה או לעבור מתפקידה למקום אחר בבית החולים, אך היא לא הגישה תלונה על הטרדה מינית לאחראית. בהמשך, פנתה המזכירה בכתב למנהל ביה"ח בבקשה לצאת לחופשה ללא תשלום על רקע התנהגותו של מנהל המחלקה וזה הפנה את מכתבה בו ביום לממונה על מעמד האישה בבית החולים ולמנהלת משאבי האנוש. הן הממונה על הטרדה מינית והן מנהלת מש"א שוחחו עם המזכירה, אך בשיחות עמן שללה המשיבה כי התנהגותו של מנהל המחלקה הייתה הטרדה מינית. בנסיבות אלה, טענותיה בנוגע להטרדה מינית לא נבחנו במסגרת בית החולים.
במקביל, זומן מנהל המחלקה לשיחת הבהרה עם מנהל בית החולים ובנוכחות המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים, וזאת נוכח תלונות המזכירה ליחס משפיל וחוסר אמון מצדו, ובכלל זאת "אירוע הקוף". בהמשך הגישה המזכירה תלונה לנציבות שירות המדינה שבעקבותיה נפתחה חקירה נגד מנהל המחלקה, אשר הסתיימה בהגשת תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחשד לעבירות של הטרדה מינית, הטרדה מינית סביבתית, ניצול יחסי מרות והתעמרות. בסופו של יום הורשע המנהל במסגרת הסדר טיעון בעבירה של התנהגות בלתי הולמת ונידון לנזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת, הורדה בדרגה אחת למשך שנה, והעברה מתפקיד ופסילה מתפקיד ניהולי לפרק זמן של שישה חודשים. בין לבין, קבעה ועדה רפואית מטעם משרד הבריאות כי מצבה הרפואי של המזכירה אינו מאפשר את המשך העסקתה בתפקידה בתקן, או בכל תפקיד אחר בשירות המדינה והיא פרשה לגמלאות ומשולמת לה גמלה על בסיס דרגת הנכות הרפואית שקבעה הוועדה.
בשנת 2011 הגישה המזכירה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר קיבל את התביעה וחייב את מנהל המחלקה לשלם לה פיצוי בסך 250,000 שקל ואת המדינה בתשלום פיצוי בסך 100,000 שקל בגין הפרת חובתה כמעסיקה למנוע הטרדות מיניות בין כתלי בית החולים ובשל הטיפול הלקוי בתלונתה של המזכירה. על פסיקה זו הוגשו שני ערעורים לבית הדין הארצי לעבודה. מנהל המחלקה ערער הן על הקביעה שהטריד מינית את המזכירה והן על שיעור הפיצוי שבו חויב.
במסגרת הערעור, דן בית הדין הארצי לראשונה במהותן ובפרשנותן של חלק מעילות ההטרדה המינית המצוינות בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, ובכלל זאת בשאלה האם ההתנהגות שנאסרה בסעיף זה מתפרשת גם על התבטאויות שאינן מתייחסות במישרין למיניותה של המוטרדת.
שני סוגים של הטרדות מיניות במקום העבודה
הנשיאה ורדה וירט ליבנה ציינה כי אמת המידה לסיווג התנהגות או התבטאות כהטרדה מינית היא אמת מידה אובייקטיבית, הנגזרת מטיב ההתנהגות וממכלול הנסיבות שבהן התרחשה. הבחינה האובייקטיבית משמשת כאמת מידה גם כאשר עילת ההטרדה המינית נוגעת לביטויים מבזים אשר אסורים בכל מקרה.
בהקשר של עולם העבודה, ציינה הנשיאה כי במשפט נהוג להבחין בין שני סוגי הטרדה, המבוססים על הבחנה שערכה המלומדת קת'רין מקינון: הראשון, הטרדה מינית המכונה 'זה תמורת זה', מאופיינת בהחלפת טובות הנאה בין העובדת לבין המעסיק. הסוג השני נעשה בדרך של יצירת סביבת עבודה עוינת על ידי עיסוק במין, במיניות ובמגדר באופן שהופך את מקום העבודה לבלתי נסבל עבור העובדת. במשפט הישראלי, צוין, ניתן ביטוי מסוים להבחנה זו קודם שנחקק החוק למניעת הטרדה מינית, אולם החוק למניעת הטרדה מינית אינו נותן ביטוי להבחנה זו אלא מפרט רשימת התנהגויות שמהוות כשלעצמן הטרדה מינית.
בין היתר, צוין, הבהיר בית המשפט העליון בפסיקתו כי הערות, מחמאות, בדיחות גסות, סקסיסטיות או שוביניסטיות אשר יוצרות אווירה לא נעימה במקום העבודה יכולות להיחשב להטרדה מינית. עוד הובהר כי התנהגויות אלה אינן מקבלות הכשר נורמטיבי משום שנאמרו בסביבת עבודה שבה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין או משום שהדברים נאמרו ב"צחוק". בנוסף, נקבע כי התנהגויות אלה הופכות לאסורות באופן גורף כאשר מעורבים בהם עובדים שיש ביניהם יחסי מרות.
עוד הוסיפה הנשיאה כי להטרדות מיניות הנעשות במקומות עבודה ישנם מאפיינים כמעט ייחודיים ובכללם העובדה כי ההיכרות בין המטריד למוטרד היא מתמשכת והפגישות תדירות, העובדה שהטרדות מיניות בעבודה ככלל אינן חד-פעמיות אלא חוזרות על עצמן והעובדה שהמוטרד נאלץ לשוב בעל כורחו למקום הפגיעה, אם משום שהוא זקוק למשכורת ואם משום שהוא אוהב את מקום העבודה. ייחודיות נוספת להטרדות מיניות בעבודה היא בכך שפעמים רבות קיימים פערי כוחות בין המטריד למוטרד וכאשר המוטרדות הן נשים אזי חומרתה של ההטרדה המינית בעבודה נובעת גם מכך שהיא מהווה תזכורת מתמדת לנחיתותן היחסית של אותן נשים במערך המקצועי, להיותן פגיעות ומופלות לרעה, בפרט כאשר ההטרדה מכוונת כלפי עובדות שממילא נמצאות בעמדות מקצועיות חלשות.
בנוסף ציינה הנשיאה כי על פי הספרות המקצועית בנושא יש להטרדה מינית המתרחשת במסגרת יחסי העבודה השלכות רבות על המוטרד מעבר לפגיעה הגלומה בהטרדה עצמה, וזאת בשלושה מישורים: מצבו הבריאותי והנפשי של המוטרד, המישור המקצועי – תעסוקתי, והשלכות על הארגון שבו בוצעו ההטרדות המיניות.
ביה"ד: גם התייחסויות הנוגעות למיניותם של אחרים מהווה הטרדה מינית
לנוכח קביעות אלה, קבעה הנשיאה וירט ליבנה כי התבטאויותיו של מנהל המחלקה הן בגדר הטרדה מינית שנאסרה בחוק. כך שאלותיו בנוגע ליחסי המין של מזכירתו עם בעלה הן התייחסויות שהופנו למזכירה והתמקדו במיניותה ולכן הן בגדר הטרדה מינית אסורה. עוד הוסיפה הנשיאה וקבעה לראשונה בפסיקת בית הדין הארצי, כי גם סיפוריו של מנהל המחלקה על יחסי המין שקיים, הגם שלא הופנו במישרין למיניותה של המזכירה, אלא נגעו למיניות של אחרים, הם בבחינת הטרדה מינית אסורה משום שהם נשאו גוון מיני מובהק ונועדו לאוזניה של המזכירה ולמשיכת תשומת הלב שלה. התבטאויות אלו, לדברי הנשיאה, הובילו לכך שהמזכירה עבדה בסביבת עבודה עוינת במשך כ-7 שנים.
עוד ציינה הנשיאה כי המזכירה הראתה למנהל המחלקה שהיא אינה מעוניינת לשמוע התבטאויות מיניות מהסוג הזה ולמרות זאת הוא לא חדל. זאת ועוד, ההטרדות המיניות נעשו תוך ניצול יחסי המרות שלו עם המזכירה, כפי שניתן ללמוד מהיעדר ההדדיות בכל הנוגע להתבטאויות המיניות: המזכירה לא נענתה להתבטאויותיו של המנהל בהתבטאויות משלה באותו הסגנון, היא לא שיתפה אותו בהתנסויותיה המיניות, לא סיפרה לו בדיחות גסות, ולא הראתה לו תמונות ארוטיות הגם שידעה שכל אלה יכולים לעניין אותו. היה זה מנהל המחלקה לבדו ששיתף את המזכירה, פעם אחר פעם, בחוויותיו המיניות ובדיבוריו הבוטים, וכל זאת כשהמזכירה מצידה אינה משתפת עמו פעולה.
כן ציינה הנשיאה כי הדומיננטיות של המנהל באותם אירועים אל מול הפסיביות של המזכירה הושגה בעיקר משום תפקידו הרם במחלקה והשפעתו על המזכירה. למעשה, סברה הנשיאה, המזכירה הייתה בבחינת "קהל שבוי" להתבטאויותיו המיניות של המנהל והיא לא יכלה להימנע מהאזנה להן, ובכך יש ניצול של יחסי מרות. מטעם זה גם נדחתה טענת המנהל שהתבטאויותיו נאמרו במסגרת "יחסי חברות פתוחים" בינו לבין המזכירה.
באשר ל"אירוע הקוף", קבעה הנשיאה כי מדובר בהתבטאות מבזה ומשפילה ביחס למיניותה של המזכירה. בהקשר זה נקבע כי התייחסות למראה עשויה בנסיבות מסוימת להוות הטרדה מינית וכי בנסיבותיה המיוחדות של פרשה זו התבטאות זו רמזה למיניותה ולנשיותה של המזכירה. זאת, משום שקדמו לה התבטאויות שונות שלימדו על עיסוקו של המנהל במיניותה ובהתעניינות בה. בין היתר, מנהל המחלקה שאל אחרים 'מה היא (המזכירה) בכלל אישה?' ובכך הוא הביע פקפוק בנשיותה. על רקע אותן התבטאויות הסיקה הנשיאה כי הצגת תמונת הקוף לא הייתה רק לעג 'תמים' למראה של המזכירה אלא לעג למיניותה, או שמא הבעת פקפוק בה, תוך השוואתה לחיה.
בנוסף עמדה הנשיאה וירט ליבנה על הפגיעה בכבוד האדם של המזכירה וקבעה כי התייחסויותיו המיניות של המנהל הבליטו מאפיין אחד בלבד – מיניות – ממכלול מאפייניה, והתעלמו מכישוריה, מכישרונותיה ומתפקודה המקצועי. בכך, פגע גם בביטחונה העצמי, בפרטיותה ובזכותה להגדרה עצמית. בין היתר, ראה בית הדין בחומרה את האווירה העוינת שיצר מנהל המחלקה בהטרדותיו המיניות, שנפרשו על פני שנות עבודה רבות ופגעו בכבודה של המזכירה כאדם, כאשה, וכעובדת.
לנוכח האמור, סבר בית הדין כי אף שדרך המלך במקרה של אירועי הטרדה מינית היא פסיקת פיצוי עצמאי בגין כל עוולה עצמאית של הטרדה, אולם בנסיבות חריגות אין מניעה מלפסוק סכום אחד של פיצוי ללא הוכחת נזק, ובלבד שהסכום הנפסק לא יעלה על התקרה המצרפית בגין האירועים מושא פסיקת הפיצוי. לדעת בית הדין, שיעור הפיצוי בסך 250,000 שקל כפי שפסק בית הדין האזורי הוא מידתי ואינו חורג ממתחם שיקול הדעת של הערכאה הדיונית.
"בית דין זה רואה בחומרה רבה את התבטאויותיו ואת מכלול התנהגותו של המערער כלפי המשיבה", נכתב לסיום פרק הערעור. "ההתבטאויות שנדונו בערעור זה אינן ראויות לכל אדם באשר הוא, אולם במקרה שלנו הן חמורות במיוחד על רקע יחסי המרות ששררו בין הצדדים ועל כן הן בלתי מתקבלות על הדעת ביחסי עבודה. למעלה מן הצורך ובזהירות יתירה נוסיף כי קשה להשתחרר מן הרושם כי התנהלותו של המערער כלפי המשיבה הייתה נגועה בחוסר תום לב שאינו הולם את יחסי העבודה, וכי האווירה הפוגענית שהשליט עשויה הייתה להיחשב להתעמרות בעבודה". עם זאת, מאחר שהמזכירה לא כללה טענות בעניין זה בתביעתה ולמנהל לא הייתה הזדמנות להתגונן בפניהן – לא נקבעו מסמרות בדבר.
בכל הנוגע לערעורה של המדינה, סקרה הנשיאה את חובות המעסיק כפי שנקבעו בחוק ובתקנות שהותקנו על פיו וקבע כי נקודת המוצא צריכה להיות שמעסיק שמילא את חובותיו לפי החוק והתקנות לא יחוב באחריות למעשי הטרדה מינית שבוצעו בעסקו. בהתייחס לפרשה זו, נקבע כי המדינה מילאה את מירב חובותיה כמעסיקה, אולם הטיפול בתלונת המזכירה על הטרדה מינית לא היה טוב דיו. בנסיבות אלו, הוחלט להפחית את שיעור הפיצוי שבו חויבה המדינה ל-30,000 שקל.
נוכח דחיית ערעורו, ישלם המנהל למזכירה הוצאות ושכ"ט בסך 25,000 שקל. המנהל יוצג בהליך ע"י עו"ד ערן קייזמן. המזכירה יוצגה ע"י עו"ד לימור עמית פנקר. המדינה יוצגה ע"י עו"ד איתמר הר אבן.
