חדשות

ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על נוחי דנקנר ואיתי שטרום שהורשעו בפרשת הרצת מניות אי.די.בי, שעניינה פעילות מסחר תרמיתית אינטנסיבית בהיקף משמעותי במניות בשלושת ימי מסחר אשר סבבו הנפקה משנית קריטית לחברה. דנקנר: "אני מופתע ומאוכזב מההחלטה"

בית המשפט העליון קיבל היום (ד') את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על נוחי דנקנר ואיתי שטרום, שהורשעו בפרשת הרצת מניות אי.די.בי, שעניינה פעילות מסחר תרמיתית אינטנסיבית בהיקף משמעותי במניית אי.די.בי בשלושת ימי מסחר אשר סבבו הנפקה משנית קריטית לחברה. בתוך כך עמד בית המשפט על הערכים המוגנים שנפגעו ע"י העבירות שביצעו השניים, הגנה על ציבור המשקיעים מפני התערבות מלאכותית בשוק ההון, ועל הצורך להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות כלכליות והוסיף שנת מאסר לכל אחד מהשניים. מנגד, נדחו ערעוריהם על הכרעות הדין המרשיעות. השופט דוד מינץ: "אין המדובר ב"התארגנות ספונטנית" אלא בהרצת מניות שנעשתה בכוונת מכוון על ידי אנשים הבקיאים בשוק ההון, בעלי קשרים, נגישות ויכולת השפעה על גורמי מימון ומשקיעים אחרים בשוק, אשר ניצלו משאבים אלה כדי להטות את כללי המשחק לטובת ענייניהם האישיים".

המערער, נוחי דנקנר, היה בעת הרלוונטית בעל השליטה בחברת "אי.די.בי חברה לאחזקות בע"מ". בנוסף, כיהן דנקנר כיו"ר הדירקטוריון של אי.די.בי וחברות נוספות בקבוצה ולקח חלק פעיל בהתוויית המדיניות העסקית של הקבוצה תוך פיקוח על פעילות החברות. המערער הנוסף, איתי שטרום, כלכלן בהשכלתו ואיש עסקים בתחום שוק ההון, היה בתקופה הרלבנטית בעלים של קבוצת חברות העוסקות במסחר בניירות ערך, ניהול תיקים, בנקאות להשקעות ובנקאות פרטית, ביניהן חברת "קלוס טריידינג" בע"מ. שטרום ודנקנר הם מכרים ובתקופה הרלוונטית לאישום שררה ביניהם מערכת יחסים חברית.

ביולי 2016 הורשעו השניים והחברות בבעלותם בשורת עבירות נירות ערך והלבנת הון. עניינה של הפרשה הוא פעילות מסחר תרמיתית אינטנסיבית בהיקף משמעותי במניית אי.די.בי בשלושת ימי מסחר אשר סבבו הנפקה משנית קריטית לחברה. בהכרעת הדין, שהושתתה ברובה על ראיות נסיבתיות, קבע בית המשפט המחוזי כי הפעילות במניה נוהלה על ידי שטרום תוך שדנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, הכיר את הפעילות, היה מודע לה ומעורב בה.

במסגרת הכרעת הדין נקבע כי משקלן המצטבר של הראיות הנסיבתיות והממצאים על בסיסן מובילים למסקנה הגיונית אחת ויחידה של פליליות מעשי השניים, אשר פעלו באופן משותף ומתואם לתמיכה בשער מניית אי.די.בי, פעילות שמטרתה העיקרית הגדלת מחזור המסחר במניה ומניעת ירידת שער המניה כמו גם העברת מסר לשוק שישנם גורמים חסרי עניין שקונים ומוכרים את הנייר ללא מניע פסול. כן נאמר כי הראיות לימדו באופן חד משמעי כי דנקנר היה מודע באופן מלא להתנהלות של שטרום והיה חלק בלתי נפרד ממנה במספר נקודות קריטיות, פעל באופן מכוון ומיודע באשר לפסול במעשיו, אך תוך התעלמות מוחלטת מכך.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בגזר הדין, עמד בית המשפט על הערכים המוגנים שנפגעו ע"י העבירות שביצעו השניים, הגנה על ציבור המשקיעים מפני התערבות מלאכותית בשוק ההון, ועל הצורך להחמיר בעונשם של מבצעי עבירות כלכליות. מאידך ציין בית המשפט את תרומתו העצומה של דנקנר לחברה, שזכתה לביטוי במאות מכתבים שהוגשו לבית המשפט כמו גם בעדותם הנרגשת של עדי האופי שהעידו לטובתו. בסופו של יום, נידון דנקנר לעונש של שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 800,000 שקל ואילו החברה אי.די.בי אחזקות נידונה לקנס בסך 250,000 שקל. על שטרום גזר בית המשפט עונש של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך חצי מיליון שקלים, ואילו החברה בבעלותו נידונה לקנס בסך 150,000 שקל.

על פסיקת המחוזי הוגשו ערעורים הדדיים הן מטעם דנקנר, שטרום ואי.די.בי ומאידך מטעם המדינה, שערערה על קולת העונשים שנגזרו עליהם. בערעור דנו השופטים ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ, שחילקו ביניהם את ההכרעה בחלקים השונים.

תחילה, בחן השופט הנדל את ערעורו של דנקנר על הכרעת הדין המרשיעה וקבע כי יש לדחותו. לדבריו, התשתית הראייתית תומכת במסקנה לפיה לדנקנר הייתה כוונה להשפיע על שער מניית אי.די.בי בתקופת ההנפקה. זאת, שכן היה לו מניע משמעותי להשפיע על השער, בין היתר בשל הצורך של החברה בגיוס הון, והבחירה בהנפקה כאמצעי לגיוס זה. מלבד המניע, כוונתו של דנקנר להשפיע על השער נלמדת לדעת הנדל גם מפעולות נוספות, ובכלל זאת הפניית משקיעים אל שטרום; הלוואה שנתן לשטרום לאחר ההנפקה; מאמירותיו של דנקנר בחקירתו ומשתיקתו ותשובתו המתחמקת בחקירה. בנוסף, לדעת הנדל, נתוני התקשורת בין דנקנר לשטרום בימי ההנפקה, ביחס לתדירותם הרגילה, מחזקים את המסקנה האמורה וגם דבריו של דנקנר בחקירותיו מלמדים על הקשר בינו לבין שטרום, ועל מעורבותו של דנקנר בפעולותיו של שטרום, לטובתו ולטובת ההנפקה.

משהוכחה הכוונה להשפיע על שער המניה, פנה הנדל לבחון האם הוכחה תכנית משותפת בין שטרום לדנקנר להשפעה זו. לשיטתו, מספר ראיות וקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי מובילות למסקנה כי קיומה של התכנית הוכח, ובכלל זאת שיחת טלפון של דנקנר לבנק הבינלאומי בהקשר של אישור האשראי לשטרום כדי שזה יוכל להמשיך בפעילות לטובת אי.די.בי, אמירות דנקנר בחקירתו, פעולות שטרום בבוקר היום הראשון והתדירות הגבוהה של הקשר הטלפוני בין דנקנר לשטרום בבוקר היום הראשון למסחר. על כן קבע הנדל כי המסקנה הסבירה היחידה העולה ממכלול הראיות היא שדנקנר התכוון להשפיע על שער המניה, וכי פעל במסגרת תכנית משותפת עם שטרום לשם כך.

כפועל יוצא מהמסקנה לעיל, סבר הנדל כי היסוד העיקרי שהיה שנוי במחלוקת בפרשה זו – היסוד הנפשי של דנקנר – הוכח מעבר לכל ספר סביר על ידי התביעה, וזהו המפתח להרשעתו הן בעבירת ההשפעה בדרכי תרמית והן בשאר העבירות של הנעה, דיווח, ואיסור הלבנת הון. אשר על כן, דחה השופט הנדל את ערעורו של דנקנר על הכרעת דינו.

מכאן, פנה השופט קרא לבחון את ערעורו של שטרום. לדבריו, מכלול הראיות הנסיבתיות בעניינו של שטרום, ובהעדר הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת לפעילותו במניית איי.די.בי ערב ההנפקה, במהלכה ולאחריה, הובילו ובדין כך להרשעתו בעבירות ההשפעה בדרכי תרמית וההנעה שיוחסו לו בכתב האישום ודין ערעורו על ההרשעה להידחות. עוד הוסיף כי המסקנה המרשיעה עומדת בעינה גם מבלי להיזקק לעדותו של עד המדינה בפרשה ודי אף באימוץ גרסתו הראשונה של עד זה, בטרם הפך לעד מדינה, לפיה קיבל משטרום הוראה חד משמעית לקנות מניית איי.די.בי באופן אגרסיבי.

"נזקים שאינם פחותים מעבירות הרכוש המסורתיות הנעשות לעתים בכוח הזרוע"

לבסוף, נדרש השופט דוד מינץ לערעורים ההדדיים על גזרי הדין שניתנו בפרשה. לדברי מינץ, ביצוע עבירות בניירות ערך, ובפרט עבירת התרמית, אוצר בחובו פגיעה בערכים חברתיים חיוניים הן במישור הפרטני, כלפי המשקיעים שהשתתפו הלכה למעשה בפעילות המסחר בניירות שמחיריהם הושפעו כתוצאה מהפעילות המניפולטיבית, והן במישור הכללי. זאת, שכן מעשי תרמית בניירות ערך גורמים לפגיעה קשה בשוק ההון בכללותו ובמושכלות היסוד שעליהן הוא מושתת – הגינות המסחר, יעילות השוק ואמון הציבור בשוק זה: "התערבות מלאכותית בכוחות השוק באמצעות מעשי תרמית פוגעת באמון הציבור ומגבירה את החשדנות כי מחירי ניירות הערך הנסחרים אינם מבטאים נכוחה את הפעילות הכלכלית בחברה ובשוק", כתב השופט קרא. "שוק הון מעין זה, לא רק שאינו מגשים את תכליתו בהקצאה יעילה של מקורות במשק, אלא עשוי להרתיע משקיעים פוטנציאליים מלקחת בו חלק. האיסור על תרמית בניירות ערך נועד אפוא למנוע את הפגיעה בערכים אלה ובאבני היסוד עליהן מושתת שוק ההון".

אשר לנסיבות ביצוע העבירות ציין השופט כי מדובר בפרשת תרמית בניירות ערך מהחמורות והחריגות שהתגלו בשנים האחרונות, אשר מתייחסת לחברה הבולטת והמשפיעה בישראל באותם ימים. במעשיהם, נקבע, גרמו השניים לפגיעה דרמטית בערכים החברתיים המוגנים ובצדק ציין בית המשפט המחוזי כי חומרה זו מתעצמת לנוכח זהות הגורמים המעורבים: אי.די.בי, שהייתה חברת אחזקות משמעותית ביותר בשוק ההון הישראלי; ודנקנר, שהיה איש עסקים בעל השפעה רבה בישראל באותם ימים.

לאור מכלול הנסיבות החריגות בחומרתן, לא שוכנע קרא כי לנסיבות לקולא שבהן ביקשו השניים להיתלות יש כדי להפחית מעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים. "אין המדובר ב"התארגנות ספונטנית"", כתב השופט, "אלא בהרצת מניות שנעשתה בכוונת מכוון על ידי אנשים הבקיאים בשוק ההון, בעלי קשרים, נגישות ויכולת השפעה על גורמי מימון ומשקיעים אחרים בשוק, אשר ניצלו משאבים אלה כדי להטות את כללי המשחק לטובת ענייניהם האישיים". לפיכך, סבר כי באיזון הכולל אף דומה כי מתחמי הענישה שנקבעו בעניינם אינם מחמירים איתם יתר על המידה, אלא אף נוטים לקולא.

סוגיה נוספת אליה נדרש השופט היא הפער בין מתחמי הענישה בעניינם של דנקנר ושטרום, ובהתאם גם הפער בין העונשים שהוטלו בפועל על כל אחד מהם. לאחר בחינת נסיבות ביצוע העבירות של כל אחד מהשניים, הגיע השופט למסקנה כי יש טעם של ממש בטענת המדינה בהקשר זה. לשיטתו, דנקנר אכן היה בעל המניע הכלכלי הישיר בפעילות הרצת המניות וטענתו כי פעולותיו נעשו כסיוע חברי לשטרום מבלי שהייתה לו כל כוונה כלכלית נדחתה, אולם המניעים שעמדו בבסיס ביצוע העבירות על ידי שטרום לא היו חסרים היגיון כלכלי. על כן, גם אם המוטיבציה למעשיו לא הייתה גלויה על פני השטח, אין להקיש מכך כי לא היה לו אינטרס כלכלי-אישי בדבר. כפועל יוצא, לא מוצדק שעונשו של שטרום ישקף הפחתה כה רבה במידת חלקו בביצוע המעשים, ואין מקום להטלת עונש העומד על מחצית בלבד מעונשו של דנקנר.

על כל האמור הוסיף השופט כי יש ליתן משקל משמעותי לצורך בהחמרה בענישה של עברייני צווארון לבן. לדבריו, החל ממועד חקיקת חוק ניירות ערך בשנת 1968 ועד לימינו ניכרת מגמת החמרה עקבית בענישה בגין עבירות פליליות על חוק זה, עד כי כיום העונש המרבי בגינה עומד על 5 שנות מאסר ובנוסף קנס בסך של עד כ-1.1 מיליון שקל או עד כ-5.6 מיליון שקל כאשר העבריין הוא תאגיד. גם בפסיקה ניתן דגש על הצורך בהחמרת הענישה בגין עבירות כלכליות בכלל, ובעבירות בניירות ערך בפרט, מגמה המבטאת את ההכרה בחומרתן הרבה של העבירות הכלכליות, במידת התחכום הגלום בביצוען והמורכבות בחשיפתן, וכן את הנזק העצום שהן מסבות למשק הכלכלי בישראל ולחברה בכללותה. "עבירות כלכליות שמבוצעות על פי רוב תוך ניצול הגישה למוקדי השפעה וכוח, כמו גם ניצול לרעה של האמון שניתן באותם עבריינים כי ינהלו את כספם של אחרים, גורמות לנזקים שאינם פחותים מעבירות הרכוש המסורתיות הנעשות לעתים בכוח הזרוע", כתב השופט.

לאור האמור, ובבחינת מכלול נסיבות המקרה, סבר השופט קרא כי אין להסכים למתחמי הענישה שנקבעו בעניינם של דנקנר ושטרום, וכי לא היה מקום ליתן משקל חריג ובעל היקף משמעותי לנסיבותיהם האישיות. "ער אני לתרומתם הרבה של דנקנר ושטרום למדינה ולחברה בכללותה", כתב השופט קרא, "אך נוכח חשיבות שיקולי ההרתעה בעבירות כלכליות והצורך לבכר את האינטרס הציבורי, לא מצאתי כי מוצדקת התחשבות יוצאת דופן בנסיבות אלו". אשר על כן, סבר השופט כי שיקולי הרתעת הרבים מחייבים החמרה בעונשים שהוטלו עליהם לנוכח חריגותם לקולא.

בכל הנוגע לערעורה של חברת אי.די.בי, סבר השופט כי מדובר בעונש כמעט מינימלי בהתחשב בחומרת העבירות, באופי המעשים ובנזק הטמון בהם, כאשר העובדה כי הועברה השליטה בחברה נלקחה כאמור בחשבון במידה רבה מאוד. מכאן, שלא קמה כל עילה להתערב בתוצאה המאוזנת אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

לאור האמור, ערעור המדינה התקבל באופן שעונש המאסר בפועל שיושת על דנקנר יעמוד על 36 חודשים ועונש המאסר בפועל שיושת על שטרום יעמוד על 24 חודשים. יתר רכיבי העונש יעמדו על כנם.

נוחי דנקנר הגיב להחלטה ואמר: "אני מופתע ומאוכזב מההחלטה. בשעה קשה זו אני שואב כוח ממשפחתי, חברי, ואהבתי למדינה. אני מאחל לעם ישראל שנה טובה כתיבה וחתימה טובה".

תגובת פרקליטות מיסוי וכלכלה להחלטת ביהמ"ש: "בית המשפט העליון העניק היום חיזוק משמעותי לחשיבות תקינות המסחר ולשמירה על שוק ההון הישראלי, בו מושקעים כספי הציבור כולו. במקרה זה, בעל שליטה בחברת האחזקות הגדולה במשק באותו זמן, ביד אחת פנה והזמין את הציבור להשקיע מאות מיליונים במניות החברה, וביד השנייה, מאחורי הקלעים ובהסתר, חולל מהלך מרמתי שנועד לצייר תמונת מסחר אטרקטיבית למשקיעים. העבירות בהן הורשעו שני הנאשמים הן חמורות ביותר – מניפולציה בהיקף עצום ודיווח תרמיתי אגב הנפקה לציבור. העבירות בוצעו מתוך משבר אליו נקלעה החברה, וביהמ"ש הבהיר כי דווקא בנסיבות בהן האפשרות לפנות למסלול העברייני נושאת אפקט מפתה, חשיבות ההרתעה מתעצמת. בית המשפט העליון אימץ את עמדת הפרקליטות וקבע כי רף הענישה בעבירות אלו מחייב ענישה מחמירה ומכבידה של שנות מאסר בפועל. ההחלטה היום מבהירה חד משמעית לכל פעילי שוק ההון – בעלי שליטה ומשקיעים – בשוק ההון יש לנקוט ביושר, בשקיפות ובהגינות".

נוחי דנקנר יוצג בהליך ע"י עו"ד גיורא אדרת; עו"ד אפרת ברזילי; עו"ד יפעת מנור- נהרי; עו"ד מיכל רוזן- עוזר ועו"ד עודד שחר. איתי שטרום יוצג ע"י עו"ד איריס ניב-סבאג; עו"ד נוית נגב; עו"ד קרן קורן; עו"ד ערן אלהרר; עו"ד סמואל שחר ועו"ד אירי ביטן. חברת אי.די.בי יוצגה בידי עו"ד צבי קלנג. המדינה יוצגה ע"י עו"ד חנה קורין ועו"ד יונתן לבני.

ע"פ 220/17