צעיר שפנה לסטודיו לקעקועים כדי לקעקע על זרועו ורד עם כיתוב, גילה לאחר הסרת החבישה כי הקעקוע צויר כתמונת ראי של הסקיצה שביקש. ביהמ"ש דחה את תביעתו וקבע כי אכן קיים פער בין מה שהתבקש ומה שבוצע, אולם משהתובע נתן את אישורו להמשך ההליך – אין לקבל את התביעה
התובע הוא נער שביקש לבצע קעקוע בהתאם לסקיצה שמצאה חן בעיניו, ועל כן פנה לסטודיו "טרייבל טאטו" המנוהל על ידי הנתבע על מנת שיבצע את הקעקוע על זרועו. דובר בציור של ורד, שמצדו האחד עלה ארוך ומצדו השני עלה קטן יותר. הגבעול של הורד היה בצורת המילה "SPIRIT", כאשר האות 'S' נמצאת מתחת לפרח והאות 'T' נמצאת בתחתית הגבעול.
לטענת התובע, המקעקע הראשון שלו הראה את הסקיצה אמר שאינו יכול לבצע את הקעקוע, אך הפנה את התובע למקעקע בשם ליאון. בהתאם פנה התובע לאותו ליאון, ולאחר שזה אמר כי יוכל לבצע את הקעקוע נתן לו התובע את הסקיצה והקעקוע בוצע. עם זאת, לאחר שהתובע הוריד את החבישה מזרועו הוא גילה לטענתו שהקעקוע בוצע כתמונת ראי של הסקיצה, כאשר העלה הקטן היה בצד ימין והעלה הגדול בצד שמאל. גם בגבעול הייתה טעות, והוא נראה כתמונת ראי של הסקיצה ובנוסף האות 'S' הייתה בתחתית הגבעול ואילו האות 'T' הייתה בנקודת החיבור לפרח.
בעקבות האמור, פנה התובע לנתבע לקבלת החזר כספי עבור הקעקוע וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לו. משזה לא הגיב לפניותיו, הגיש התובע תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בת"א.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבע מאידך, טען שהקעקוע בוצע בדיוק בהתאם לדרישת התובע, כאשר המקעקע ישב עמו לפני ביצועו ועבר אתו על פרטי הקעקוע והמקום המדויק בו הוא עתיד היה להיות מבוצע. רק לאחר שהתובע היה מרוצה, הודבקה על זרועו מדבקת "קופי" עם הקעקוע המבוקש, כשלדברי הנתבע בשלב זה עדיין אין כל בעיה לבצע שינויים. על פי הנטען, התובע ראה את תמונת הקעקוע על זרועו לפני שהתחילה הפעולה ואישר לבצעו, כך שהקעקוע בוצע בדיוק בהתאם לרצונו ולאחר קבלת אישורו.
השופטת חנה קלוגמן דחתה את התביעה. לדבריה, יתכן שמלכתחילה ביקש התובע קעקוע בו הורד מצויר ובסופו של דבר קיבל קעקוע שונה, כאשר השוני בא לידי ביטוי בעיקר בכך שהעלה הגדול שהיה בצד ימין קועקע בצד שמאל והעלה הקטן שהיה בצד שמאל של הגבעול קועקע בצד ימין, הפוך מאשר בסקיצה, וכך גם לגבי סידור האותיות היוצרות את הגבעול.
לדעת השופטת, גם אם בעת העתקת התמונה לידו של התובע היא הועתקה כתמונת ראי לסקיצה, התובע לא נתן הסבר מדוע לא עצר את התהליך לאחר שמדבקת הקעקוע הודבקה על זרועו. בעניין זה, שוכנעה השופטת הן מעדויות הנתבע והמקעקע והן מההדגמה שהדגים הנתבע, שהקעקוע מתבצע רק לאחר שמדבקת הקעקוע הודבקה על המקום בו בחר הלקוח לביצועו. בשלב זה, כך נקבע, עדיין אין בעיה למחוק את ציור מדבקת הקעקוע מהיד ולו התובע היה מבקש זאת ניתן היה לעשות זאת במקום וללא כל סבל.
עוד ציינה השופטת כי מאחר שדובר בזרועו של התובע, הרי שהוא ראה את הציור של מדבקת הקעקוע שהוטבע בזרועו ויכול היה למנוע את המשך הליך הקעקוע. בעניין זה, קיבלה השופטת את עדות המקעקע שטען כי המשך הליך הקעקוע נעשה בהסכמת התובע, לאחר שראה את הציור שהודבק על זרועו, כאשר חיזוק לעדות זו נמצא בתמונות האבטחה שצירף הנתבע לכתב ההגנה. כך, ציינה השופטת, בחלק מהתמונות ניתן לראות בברור את הליך הטבעת מדבקת הקעקוע כשהתובע נראה מעורב ופעיל בהליך, ובתמונות נוספות הוא נראה מסתכל על התמונה שהוטבעה. בתמונות אחרות נראה התובע רואה את הקעקוע מיד לאחר ביצועו ועוד לפני חבישתו בניילון, וכן רואים את תחילת החבישה כאשר הקעקוע עדיין נראה ברור.
"אין ספק שזכותו של התובע לקבל קעקוע בדיוק כפי שבחר", כתבה השופטת לסיום. "אך האישור הסופי ניתן כאשר הציור מוטבע על המקום הנבחר בגוף, ובמקרה הנדון על זרועו של התובע. בשלב זה הסקיצות הקודמות אינן מעניינות יותר, לאחר שניתן האישור להמשך הליך הקעקוע, בוצע הקעקוע בהתאם לסקיצה שהוטבעה ואשר ראה אותה התובע ואישר את קיעקועה". נוכח האמור, נקבע כי התובע לא הוכיח את תביעתו. מנגד, בשל התעלמותו של הנתבע מפניות התובע לאחר ביצוע הקעקוע ולפני הגשת התביעה, לא נעשה צו להוצאות.
