בית הדין לעבודה קיבל תביעה שהגישו יורשיו של אדם שנרצח ביריות ברכבו בעת שהיה בדרכו לעבודה, ע"י אדם שהיה מסוכסך עם בן דודו שישב לצדו ברכב ונרצח אף הוא. נקבע, כי יש להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", שכן מקום בו סיבת הרצח היא היקלעותו של המבוטח לזירת הפשע והוא אינו קשור בשום צורה שהיא לאירוע הפלילי באופן אישי - יש להשוות עניינו למקרה של עובר אורח תמים
התובעים הם יורשיו של מנוח שנרצח בשנת 2010. המנוח ובן דודו היו תושבי הכפר אעבלין אשר עבדו לפרנסתם בסופרמרקט ביגור. מספר ימים לפני הרצח נפגש בן דודו של התובע עם הרוצח בחלקת אדמתו של הרוצח באעבלין והתפתח ביניהם ויכוח על רקע דרישתו של בן הדוד מהרוצח להחזיר לו כסף שהוא חייב לו.
במהלך הוויכוח לקח בן הדוד את מפתחות הרכב של הרוצח מהמתנע ואמר לו כי רק לאחר שהלה ישיב לו את כספו הוא יקבל את מפתחותיו בחזרה. בתגובה איים הרוצח על בן הדוד כי "מעשיו יעלו לו ביוקר". ביום הרצח בשעת בוקר מוקדמת אסף המנוח את בן דודו מביתו ברכב הקנגו בו נהג, במטרה לנסוע לעבודתם. אותה שעה ארב להם הרוצח ברכב מסוג ברלינגו במסלול נסיעתם לעבודה, וזאת במטרה להמית את בן הדוד.
הרוצח חסם את דרכם של המנוח ובן דודו, יצא מרכבו, ניגש לעבר הרכב וירה בשניים מספר קליעים בכוונה לגרום למותם. בגין מעשיו הורשע הרוצח בשתי עבירות רצח בכוונה תחילה ונגזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים. כמו כן, בעקבות הרצח הגישו התובעים תביעה לקבלת גמלת תלויים למוסד לביטוח לאומי, אלא שזה דחה את תביעתם בנימוק כי לא ניתן להכיר בנסיבות מותו של המנוח כ"תאונת עבודה" מאחר שהתאונה לא אירעה עקב סיכוני הדרך. נוכח האמור, הגישו התובעים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובעים, מאחר שהמנוח היה בדרכו לעבודתו, יש לראות באירוע כתאונת עבודה בהתאם לחוק. מנגד טען המל"ל כי מאחר שנקבע כי המנוח נרצח בכוונה תחילה הרי שאין לראות באירוע כתאונת עבודה. לשיטתו, נכון יהיה לקבוע כי המנוח נרצח "בגלל מי שהינו" ולכן אין להכיר ברצח כתאונת עבודה.
השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור קיבלו את התביעה ופסקו כי יש להכיר באירוע הרצח כ"תאונת עבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי. מבחינה נורמטיבית הזכירה השופטת כי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה לעובד "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". סעיף 80 לחוק ממשיך וקובע כי רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם זו אירעה "תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
בהתאם להלכה הפסוקה, את המונחים 'תוך כדי נסיעתו' ו-'ועקב נסיעתו' יש לפרש באופן נרחב ודינמי. בנוסף לכך, פירוש המונחים 'תוך כדי הנסיעה' ו'עקב הנסיעה' ייעשה באמצעות בחינה האם האירוע בו נפגע המבוטח חוסה תחת הגדרה של 'סיכון דרך' אם לאו. עוד ציינה השופטת כי "סיכון דרך" היא הגדרה דינמית ורחבה למצבים שיכול ויקרו למבוטחים בדרכם לעבודה ואשר המחוקק התכוון להחיל עליהם את ביטוח נפגעי העבודה על פי החוק. מאפייניהם של 'סיכוני הדרך' שהוגדרו על ידי בתי הדין במרוצת השנים הם שונים ומגוונים, כאשר שני מאפיינים אשר ניתן להצביע עליהם כמאפיינים עיקריים הם פתאומיות הסיכון, ואי יכולתו של המבוטח לצפות את הסיכון מראש.
ספציפית בנוגע לאירועים פליליים שאירעו בדרך לעבודה, הכלל שנקבע בפסיקה הוא שאם האירוע כוון נגד המבוטח באופן אישי – אין להכיר באירוע כתאונת עבודה ואילו מצבים של אירוע אקראי במהלכו נפגע המבוטח או מצב של טעות בזיהוי - יש להכיר בהם כתאונת עבודה.
מן הכלל אל הפרט, קבעה השופטת כי מקום בו נרצח אדם בדרכו לעבודה, כשסיבת רציחתו היא היקלעותו לזירת הפשע, אף אם נרצח שלא בטעות אלא במכוון בשל היותו עד ראייה, יש להשוות עניינו למקרה של עובר אורח תמים ולא למקרה של מי שנפגע "בשל מי שהינו", שהרי הפגיעה יכולה הייתה להיגרם לכל אדם שנקלע למקום, לאו דווקא לנפגע הספציפי. כך במקרה זה, נקבע, מדובר ב"סיכון כללי" שעלול היה להתממש כלפי כל מי שעשוי היה להימצא במקום יחד עם בן דודו של המנוח - מושא הרצח.
עוד סברה השופטת כי אין לבסס את תוצאת הבחינה המשפטית על כוונתו הסובייקטיבית של הרוצח להרגו. זאת, על סמך פסיקת בג"ץ, שקבע כי כוונתו הסובייקטיבית של הפוגע אינה רלוונטית לפגיעה במבוטח ולביטוחו מפני פגיעה כאמור בחוק הביטוח הלאומי. נוכח כל האמור לעיל, כשהמנוח נפגע בדרכו לעבודה והוא אינו קשור בשום צורה שהיא לאירוע הפלילי באופן אישי, סברה השופטת כי יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. המל"ל ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 4,500 שקל.
