שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המתכנת תבע את הביטוח הלאומי: "לחץ משחרור גרסה גרם לי להתעלף"

חדשות

המתכנת תבע את הביטוח הלאומי: "לחץ משחרור גרסה גרם לי להתעלף"
המתכנת תבע את הביטוח הלאומי: "לחץ משחרור גרסה גרם לי להתעלף"
31/07/2018, עו"ד לילך דניאל

בית הדין האזורי לעבודה בת"א דחה את תביעתו של מתכנת מחשבים בשנות העשרים לחייו, להכיר בו כנפגע עבודה עקב אירוע במסגרתו התעלף בעבודה ואיבד את הכרתו. לטענתו, הדבר נבע מלחץ חריג במיוחד בו היה נתון עקב עבודה על שחרור גרסה חדשה לתוכנה שהייתה תחת אחריותו

התובע, צעיר בסוף שנות העשרים לחייו, עבד כמתכנת מחשבים בחברה. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בת"א עתר לפסוק לו דמי פגיעה בגין אירוע נטען שלשיטתו מהווה פגיעה בעבודה. לגרסת התובע, כחלק מעבודתו היה עליו לשחרר גרסה חדשה לתוכנה שהייתה ביו היתר תחת אחריותו, וכפועל יוצא מכך היה נתון בלחץ רב בסמוך ליום זה ואף עבד שעות נוספות על מנת לדאוג שהמשימה תבוצע במועדה ואף ויתר על ארוחת הצהריים ונדרש לבצע משימות נוספות.

לטענתו, בשל הלחץ והמתח החריגים בהם היה שרוי, נפל והתעלף באמצע יום עבודה תוך כדי שיחה עם עמיתה, וכתוצאה מכך איבד הכרה ופונה לביה"ח. בעקבות כך, פנה לביטוח הלאומי לקבלת דמי פגיעה, אך לאחר שזה דחה את תביעתו בנימוק שאין מדובר בפגיעה בעבודה – הגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת שרה מאירי דחתה את התביעה וקבעה כי לא הוכח אירוע עובדתי או חריג כלשהו בגינו יש להכיר בתובע כנפגע עבודה. תחילה ציינה השופטת כי מדו"ח נוכחות של התובע לחודש האירוע הנטען לא ניתן למצוא "לחץ רב", שכן התובע עבד בממוצע בין 9.3 שעות ל- 11.78 שעות ליום וסה"כ עבד בפועל בחודש זה 203.1 שעות. זאת, כאשר התקן המחושב הוא 189 שעות לחודש. לפיכך, הסיקה השופטת כי אין מדובר בשעות נוספות רבות על פני החודש. עוד צוין כי חרף "הלחץ" הנטען, התובע כלל לא הועסק ביום ו' בחודש זה. לשם השוואה, ציינה השופטת כי בחודש אוגוסט אותה שנה הועסק התובע 207.53 שעות, בספטמבר שהה בחופשה ועבד 155.4 שעות ובאוקטובר הועסק 190.45 שעות.

גם עיון בהודעות הדוא"ל שצרף התובע אינו מלמד לדעת השופטת על לחצים רבים או משמעותיים או על דחיפות, אלא על עבודה שגרתית, כשברי כי בכל עבודה קיים לחץ קיים צורך לעמוד במשימה/משימות, עד למועד מסוים.

עוד הוסיפה השופטת כי אין כל הסבר ראוי כיצד אותה עמיתה ששוחחה עם התובע בעת שהתעלף לא הובאה לעדות, שממנה ניתן היה ללמוד באופן בלתי אמצעי על "לחץ" כלשהו שהתובע היה נתון בו. באותו הקשר, אין הסבר מדוע לא זומנו לעדות הממונה על התובע בפרויקט או מנהל הפרויקט, שאמור לדעת פרטים אודות מועד שחרור הגרסה, לחץ וכיוב'.

בהמשך התייחסה השופטת למסמכים הרפואיים שהגיש התובע וציינה כי ברישום הרפואי באמבולנס שפינה את התובע לביה"ח נכתב כי התובע חש סחרחורת והתעלף אך ציין כי חש בטוב בימים האחרונים. ברישום מבית החולים נכתב בין היתר כי מדובר בהתעלפות השניה של התובע מזה שנה, כי הוא יושב כעשר שעות ביום מול מחשב וכי לפני כשנה אירוע לו אירוע דומה. גם כשפנה לרופא, חודש לאחר יום האירוע, לא הייתה בפי התובע טענה ללחץ בעבודה באופן חריג.

נוכח האמור הגיעה השופטת למסקנה כי התובע לא טען ללחץ ומתח מיוחדים, ודאי לא לחץ חריג בעבודתו ביום האירוע או בסמיכות לו וכי סובייקטיבית לא הוכח כי התובע ייחס לחץ (ודאי לא חריג) לעבודתו, או בעבודתו או קשר בין כזה לאירוע שקרה לו. משלא שוכנע בית הדין בקיומו של לחץ או לחץ חריג בעבודתו של התובע, ביום הארוע או בימים הסמוכים לו – התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

 

ב"ל 25055-05-15

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
153 | S:150