בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורו של סטודנט בן 56 מאוניברסיטת חיפה שהורשע בעבירות של זיוף, התחזות ומרמה, לאחר ששלח אדם הצעיר ממנו בעשרות שנים להיבחן במקומו בבחינת המיון באנגלית (אמי"ר). החשד התעורר לאחר שבשתי הבחינות הראשונות קיבל הנאשם ציונים נמוכים ואילו בבחינה השלישית, שבה נבחן המתחזה, הציון הוכפל
הנאשם הורשע בבית משפט השלום בעבירות זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבל דבר במרמה והתחזות כאדם אחר. על פי העובדות בהן הורשע, המערער, בן 56 במועד הרלוונטי, היה סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה. לצורך לימודיו היה על המערער להגיע לרמת פטור באנגלית ולצורך כך ניגש לבחינת "אמי"ר" שהתקיימה בפברואר 2012. מדובר בבחינת מיון בשפה האנגלית, המאפשרת לעמוד על רמת ידיעותיו של הנבחן בשפה זו ולסווגו לרמת לימוד מתאימה, עד למתן פטור מלימודי השפה.
לאחר שקיבל בבחינה ציון 55 שאינו מזכה בפטור, ניגש המערער לבחינה פעם נוספת אולם גם הפעם לא קיבל את הפטור המיוחל מאחר שעבר בציון 67 בלבד. נוכח האמור נרשם המערער לבחינה בפעם השלישית. לפי כתב האישום שהוגש נגדו, בסמוך למועד הבחינה קשר המערער קשר עם צעיר בשנות העשרים לחייו שזהותו אינה ידועה, והשניים תכננו לרמות את האוניברסיטה בכך שאותו אדם ייגש לבחינה במקום המערער.
לצורך מימוש הקשר, החליף המערער את התמונה בתעודת הזהות שלו בתמונתו של המתחזה וביום הבחינה ניגש המתחזה לבחינה, מסר למשגיח את תעודת הזהות המזויפת והורשה להיבחן. בבחינה זו קיבל המערער ציון 122, ציון שאינו מזכה בפטור אולם מצוי ברמה אחת מתחת לרמת הפטור. עם היוודע תוצאות הבחינה עלה חשד למרמה ולכן זומן המערער לבחינה נוספת, אך עקב אי הגעתו נפסלה בחינתו. בעקבות האמור, הוגש נגדו כתב האישום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במסגרת ההרשעה, התייחס בית משפט השלום בין היתר לעדותו של המשגיח בבחינה, שציין כי תעודת הזהות שהגיש לו המתחזה נראתה לו לא בסדר שכן הקצוות היו טיפה פתוחים, וכי אחרי שצילם את התעודה הבחין כי תאריך הלידה, לפיו מדובר בנבחן כבן 50, אינו מתיישב עם היותו של הנבחן בפועל בחור צעיר בשנות העשרים לחייו.
בנוסף התייחס השופט לעדותה של האחראית על איתור מעשי רמייה בבחינות מטעם המרכז הארצי לבחינות והערכה, שציינה כי יש דרכים שונות לרמות בבחינה וכי הדרך הנפוצה ביותר היא שליחת אדם אחר לבחינה. מדברי שני העדים שוכנע השופט באופן חד משמעי שאכן תעודת הזהות של האדם שנכנס להיבחן הייתה פגומה בקצוות וכי מדובר היה באדם צעיר בעשרות שנים מהגיל המצוין בתעודת הזהות. נוכח האמור, ולאחר שדחה את גרסת המערער ואת דבריו לפיהם שיפר את הציון באמצעות למידה, הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו 4 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 שקל.
על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו עתר לזכותו או לחילופין לבטל את הרשעתו. נשיא בית המשפט רון שפירא והשופטים בטינה טאובר ועדי חן-ברק דחו את הערעור וקבעו כי אין בנסיבות העניין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט השלום. בעניין זה נדחו טענות המערער כי הרשעתו התבססה על ראיות נסיבתיות בלבד שלא היה מקום להסיק מהן הרשעתו. השופטים הבהירו כי הכרעת הדין התבססה הן על ראיות נסיבתיות והן על ראיות ישירות, ומכל מקום גם ובעיקר על מהימנות עדים שמסרו עדות מפורטת.
ביתר פירוט קבע בית המשפט כי עדות המשגיח בבחינה אינה ראיה נסיבתית אלא עדות ראיה ישירה משמעותית ביותר, לגביה נקבע כי היא מהימנה, ואין בעובדה כי בסופו של יום צילום תעודת הזהות לא התקבל כראיה כדי לפגום בעדותו או כדי להוריד ממשקלה כהוא זה. כן הוסיף בית המשפט כי גם אם היה מקום להתייחס לעדות המשגיח כראיה נסיבתית, אזי ניתן להרשיע אדם על סמך מארז נסיבתי בלבד מקום שהמסקנה המרשיעה העולה ממנו גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית כך שלא נותרת מסקנה סבירה אחרת.
במקרה זה, סברו השופטים כי הראיות שהוצגו מבססות את הממצאים העובדתיים שנקבעו, והן מקימות מסקנה לכאורית בדבר אשם המערער, כאשר בחינת הסבריו החלופיים אינם עולים עם המארג הראייתי שהצטבר נגדו ואין די בהם כדי להעלות ספק סביר כנגד מכלול הראיות נגדו. כך, בין היתר, לא ניתן כל הסבר לעדות המשגיח ביחס לזהות האדם הצעיר שראה אשר לא התיישב עם גיל המערער בהתאם לאמור בתעודת הזהות שהוצגה לו. כן לא ניתן כל הסבר בדבר מניע אפשרי לבצע פעולת מרמה כלשהי מצד המשגיח.
בנוסף, לא ניתן כל הסבר לטעות בפרטי המערער בטופס פרטי הנבחן ואין לקבל ההסבר שנתן המערער כי הבוחן הוא שרשם את פרטי הנבחנים, הסבר שלא עולה בקנה אחד לא עם הנהלים הברורים עליהם העידו עדי התביעה ולא עם העובדה שאין ולו שורה דומה נוספת עם כתב זהה, אלא כל שורה של כל נבחן רשומה בכתב יד אחר. מלבד האמור, לא ניתן הסבר מספק לפער בין שני הציונים הראשונים שהושגו לציון בבחינה השלישית, כמו גם לא ניתן הסבר מספק לסירוב המערער לגשת למבחן הנוסף שהוצע לו אשר היה מאפשר לו להוכיח טענתו כי שיפר את רמת האנגלית שלו וכי הוא זה שנבחן בבחינה השלישית.
עוד הוסיף בית המשפט כי לא ניתן הסבר מספק ולא הובאו ראיות לטענה שנטענה כי לאשת המערער או לאחרים היה אינטרס לפגוע בו וכי דרך זו לפגיעה בו היא מסתברת ומתקבלת על הדעת. בנוסף לא ניתן הסבר מספק לעובדה כי למרות שלפי עדות המערער קיים עד שנסע איתו למבחן ואף נסע עמו בדרכו חזרה, הוא לא הוזכר על ידי המערער בחקירתו במשטרה ואף הוא לא זומן על ידי המערער. כן לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה כי העד אינו ביחסים טובים עם המערער או כי הוא היה מבקש לפגוע בו. מכאן, שכל הסבריו של המערער למצב שנוצר ולמכלול הראיות שהצטברו נגדו אינו מהווה הסבר הגיוני המעורר ספק סביר בגרסת המאשימה.
בכל הנוגע לטענות שהעלה המערער אודות מחדלי חקירה שנפלו בעניינו, קבע בית המשפט כי אכן קיימים בתיק מחדלי חקירה, שהעיקרי בהם נוגע לאי קבלת הסרטים ממצלמות האבטחה של האוניברסיטה, ואולם בית משפט השלום היה ער לכל המחדלים ונתן דעתו כי אין בהם כדי לעורר ספק או כדי להביא לזיכוי. שופטי המחוזי הסכימו למסקנה זו וקבעו כי גם לו היו מובאים צילומים ממצלמות האבטחה, וגם בהנחה כי היה נצפה באוניברסיטה ביום הבחינה, אין הדבר מלמד בהכרח כי אכן נכנס למבחן כטענתו.
לבסוף דחה בית המשפט את טענות המערער ל"עיוות מהותי" בהחלטת המדינה שלא להגיע עמו להסדר טיעון וכן טענותיו לביטול הרשעתו, שכן בנסיבות המקרה, ומשלא הוכח כי ההרשעה תפגע בעתידו התעסוקתי – אין מקום לביטול ההרשעה. הערעור נדחה. המערער יוצג בהליך ע"י עו"ד שני וייל.
