בית משפט השלום בירושלים קיבל בקשה לביטול כתב אישום נגד מפגין חרדי שהואשם בעבירת התפרעות. נקבע, כי מדובר באכיפה בררנית של ממש ומקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים קבלת הטענת של הגנה מן הצדק
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של התפרעות. לפי הנטען בכתב האישום, בסביבות חודש פברואר 2017 התקיימו הפגנות במקומות שונים בארץ במחאה על מעצרו של סרבן גיוס מהעדה החרדית. במסגרת זו, הכריזה קבוצה במגזר החרדי על הפגנות בירושלים, במטרה לשבש את הסדר הציבורי ולחסום את התנועה בעיר במספר מוקדים, וביחוד בעורקים ראשיים של התחבורה הציבורית בעיר.
בהמשך לאמור, כך נטען, החלה התקהלות של קבוצה מהציבור החרדי בצומת בר אילן בירושלים, כאשר מאות מפגינים ובהם הנאשם חסמו את נתיבי התחבורה בגופם. עוד נטען, כי המשטרה כרזה לציבור המפגינים שמדובר בהתקהלות בלתי חוקית ודרשה מהם לעלות חזרה למדרכות ולהתפזר, אך חרף זאת המשיך הנאשם לעמוד על הכביש, לרקוד ולהפריע לסדר הציבורי ולחסום את תנועת כלי הרכב בצומת. נוכח האמור, יוחסה לנאשם עבירת ההתפרעות בגינה הוגש נגדו כתב האישום.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתגובה, ביקש ב"כ הנאשם להורות על ביטול כתב האישום נגד הנאשם בטענה של הגנה מן הצדק, נוכח אכיפה בררנית. לדבריו, בתקופה הרלוונטית לאישום התקיימו הפגנות של קבוצות מחאה שונות ברחבי הארץ דוגמת הנכים, עובדי רשות השידור ועוד, אשר חדשות לבקרים חסמו צירי תנועה בינעירוניים ועירוניים כאחד, שעות ארוכות מידי יום. עוד הוסיף כי בכל הפגנות אלו לא נקטו רשויות האכיפה בסנקציות כלשהן, בניגוד לדרך בה נהגו כלפי מפגינים המשתייכים למגזר החרדי.
בנוסף ציין ב"כ הנאשם כי פנה אל הממונה על חופש המידע במשטרת ישראל וביקש להעביר לעיונו מידע בדבר התנהלות המשטרה בהפגנות שפקדו את המדינה. מהמידע שהתקבל עולה, לפי הנטען, כי המדינה נוקטת מדיניות אכיפה בררנית כנגד הנאשם ושכמותו המשתייכים לבני העדה החרדית, אך בשל הערכים בהם הם מחזיקים. זאת, מבלי לנקוט בכל צעדי חקירה או אכיפה כנגד קבוצות אחרות של מפגינים אשר ביצעו את אותם מעשים בדיוק אך בשל ערכים אחרים.
המדינה מאידך טענה כי הנאשם לא הרים את הנטל להוכיח קיומה של אכיפה בררנית. לדברי ב"כ המדינה, המדינה, ככל רשות מנהלית נהנית מחזקת החוקיות והתקינות, ועל המעלה טענה לאכיפה בררנית להפריך חזקה זו. נטען, כי המידע המפורט בתגובת הממונה אינו מספיק להרמת נטל זה שכן לא הוכחה "קבוצת שוויון" ולא הוכח פער אכיפתי בין מספר קבוצות שוויון. ביתר פירוט נטען כי המידע שמסר הממונה לב"כ הנאשם מתייחס להתנהלות המשטרה בלבד ולא ניתן להסיק מהנתונים דבר אודות התנהגותם של המפגינים באותן הפגנות. בין היתר לא הוכח כלל אם אותם מפגינים ביצעו עבירות כלשהן במסגרת אותן הפגנות, ולא הוכח אם מדובר בהפגנות בלתי חוקיות. לעומת זאת, בעניינו של הנאשם מדובר בהתפרעות שחלק ממשתתפיה, ביניהם הנאשם, ביצעו עבירות.
השופט אילן סלע קיבל את הבקשה וקבע כי יש לבטל את כתב האישום נגד הנאשם. נקבע, כי עיון במידע שהתקבל מהממונה המתייחס ל-23 הפגנות מעלה כי באף לא אחת מהן ניתן דו"ח כנגד מי מהמשתתפים או הוגש כתב אישום. בכך, לדברי השופט, הרים הנאשם את הנטל המוטל עליו להוכיח את המסד העובדתי לטענת האכיפה הבררנית.
עוד הוסיף השופט כי ככל שהמדינה סברה כי אין מדובר באירועים המשתייכים לאותה "קבוצת שוויון" בשל כך שהתנהגות הנאשם הייתה שונה לחומרא מהתנהגות המפגינים ב-23 ההפגנות שצוינו, אם באשר לדרך ההפגנה, אם באשר למיקום ההפגנה, אם מכל טעם אחר - היה עליה להציג בפני בית המשפט הבחנה זו. עם זאת, לא רק שהמדינה לא הצביעה על כך שקיימת הבחנה בין מקרה זה לאותן הפגנות שיש בהן ללמד כי אין מדובר באותה "קבוצת שוויון", אלא שהמדינה אף לא טרחה לטעון להבדלים מעין אלו ולומר כי באותן הפגנות הנסיבות היו כך או אחרת. כל שאמרה היה, כי על הנאשם להוכיח כי מדובר באותה "קבוצת שוויון" וזאת לא ניתן לקבל.
בנוסף נקבע כי המדינה יכולה הייתה להצביע ולוּ על מקרה דומה אחד מהפגנה כלשהי בשנת 2017, מאותה "קבוצת שוויון", בה נחסמו צירי תנועה שאינה של המגזר החרדי והוגשו כתבי אישום או למצער ניתנו דוחות כנגד מי מהמתפרעים, אך גם זה היא לא עשתה. לדעת השופט, ניתן להסיק מכך כי לא קיים מקרה שכזה ולמעשה לא הוגשו כתבי אישום ולא ניתנו דוחות באף לא אחת מההפגנות אחרות.
בעניין זה הדגיש השופט כי לוּ היה מדובר בהפגנה עם נסיבות חמורות יותר מאשר עצם חסימת נתיבי התחבורה וההפרעה לתנועת כלי הרכב, היה צדק בטענת ב"כ המדינה כי לא ניתן להשוות מקרה זה אל מול המידע שהציג הממונה המתייחס להפגנות בהן "רק" נחסמו צירי תנועה. עם זאת, במקרה זה ההתקהלות כללה את חסימת הצומת ולא נטען למעשים אחרים חמורים יותר, לכל הפחות בדיוק בדומה לאותן הפגנות שבמידע אליו התייחס הממונה כפי שנתבקש. כן ניתן לומר שלפחות חלק לא מבוטל מההפגנות אליהן התייחס הממונה היו חמורות יותר מאשר האירוע בו השתתף הנאשם לפי כתב האישום, לפחות בהיבט של הציר שנחסם על ידי ההפגנה.
לפיכך עלה כי המדינה הפעילה את סמכות האכיפה כנגד הנאשם שהפגין בהפגנה של המגזר החרדי, ונמנעה מהפעלת סמכות האכיפה כנגד אחרים במקרים דומים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם. בנסיבות אלו, נקבע, הגם שלא הוכח כי הדבר נעשה לשם השגת מטרה פסולה או על יסוד שיקול זר, הרי שלמצער מדובר במעשה שנעשה מתוך שרירות גרידא, והדבר עולה כדי אכיפה בררנית. עוד הוסיף השופט כי כאשר מדובר באכיפה בררנית לא כנגד אדם אחד אלא כנגד קבוצה מסוימת הדבר פגום שבעתיים.
בנוסף צוין כי אין בזכות הביטוי ובזכות ההפגנה כדי לפגוע בצורה חמורה בשלום הציבור ורכושו והצורך לשמור על הסדר והביטחון הציבורי, ואין בה להצדיק ביצוע עבירות דוגמת התפרעות וכיוב'. ברם, כאשר מדובר באכיפה בררנית מכל קבוצה מסוימת בעבירה של התפרעות תוך כדי הפגנה, כאשר מול קבוצה אחת המוחאת על ערכים החשובים בעיניה, משתמשים באכיפה הפלילית, ומנגד כנגד קבוצות אחרות המוחאות נגד ערכים החשובים בעיניהן, אין משתמשים באכיפה הפלילית, מדובר בפגיעה חמורה יותר בערך השוויון.
נוכח האמור נקבע כי במקרה שכזה ניתן לבסס את הפגיעה בשוויון גם מבלי להוכיח שיקול זר, הפליה מכוונת או חוסר תום לב מצד הרשות. לפיכך, מדובר באכיפה בררנית של ממש ומקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים קבלת הטענת של הגנה מן הצדק עד כדי ביטול כתב האישום. ב"כ הנאשם: עו"ד שלום בן שבת.
