בית משפט השלום בנצרת קיבל חלקית תביעה נגד חברה העוסקת במתן טיפולים רפואיים וחייב אותה להשיב למטופל את סכום הניתוח ששילם עבור פרוצדורת בלון הרזיה לקיבה. נקבע, כי יש מקום לדרוש מגורם רפואי להידרש לוויתור על סודיות של מטופל ולקבל גישה עצמאית לתיקו הרפואי למען הסרת הספקות חלף שאלון מפורט עם תתי סעיפים שקריאתו מקשה על המטופל
התובע פנה לנתבעת, חברת "אופטימל איכות חיים", בעקבות פרסום באינטרנט לפרוצדורה של החדרת בלון הרזיה כחלק מתהליך שמטרתו הורדה במשקל והרזיה. בעקבות שיחת הטלפון, נקבעה לתובע פגישה פרונטלית במרפאת החברה, במהלכה מילא שאלון רפואי ולאחר מכן נערכה לו פגישת ייעוץ.
בהמשך חתם התובע על הסכם למתן טיפול רפואי אסתטי להחדרת בלון הרזיה לחלל הקיבה, המצמצם את נפח החלל הפנוי לתפוסה על ידי הקיבה שבעקבותיו נוצרת תחושת שובע והמטופל אמור להפחית ממשקלו בשילוב עם משטר דיאטטי. כן חתם על טופס הסכמות כספיות לטיפול בבלון הרזיה. עבור הפרוצדורה שילם התובע לחברה סך של 19,769 שקל ובתום הניתוח שב לביתו.
כשבועיים אחרי הניתוח התקשרה קרובת משפחתו של התובע אל החברה על מנת להתעניין באותה פרוצדורת בלון. משיחת הטלפון הוברר לקרובה כי מי שעשה ניתוח בריאטרי (לדוגמא ניתוח שרוול או ניתוח טבעת) אינו יכול לעבור את פרוצדורת הבלון, וזו השיבה כי התובע עצמו עבר ניתוח שכזה ובכל זאת עבר את פרוצדורת הבלון. עקב גילוי עובדות אלו, יצר הרופא המנתח קשר עם התובע, שאל לשלומו ואמר לו כי עליו לבוא ולהוציא את הבלון באופן מידי מכיוון שהוא נמצא בסכנת חיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעקבות האמור, ביקש התובע את כספו בחזרה כתנאי לביצוע הפרוצדורה הנוספת אך נציגת החברה ענתה כי "בנוהג לא קיים החזר" אולם היא תבדוק מה ניתן לעשות. בסוף אותו חודש יצר מנכ"ל החברה קשר עם התובע וסיכם עמו כי יוחזר ל הכסף אל התובע לאחר הוצאת הבלון מגופו. בהתאם נחתם בין הצדדים הסכם להוצאת הבלון מגופו של התובע ועל החזר תשלום בסך של 21,830 שקל.
עם זאת, 3 ימים לאחר הוצאת הבלון שלחה החברה לתובע באמצעות בא כוחה מכתב שעניינו הודעה על ביטול ההסכם מחמת כפייה. בעקבות זאת, הגיש התובע תביעה נגד לבית משפט השלום בנצרת, בה טען כי הפרה את התחייבותה הבסיסית לספק לו את כל המידע הרלוונטי טרם ביצוע פרוצדורת הבלון וכי לא קיימה את התחייבויותיה על פי ההסכם וגרמה לו עוגמת נפש רבה וטרטור.
החברה מצדה, טענה כי התובע הסתיר מידע ממנה בכוונת מכוון ולאחר מכן, בעודו מצוי עקב כך בסיכון חיים, חתמה על הסכם לפי תכתיביו, תחת כפייה, על מנת להצילו. החברה פירטה באתר האינטרנט שלה, שם צפה התובע, כי הפרוצדורה אינה מתאימה למי שעבר ניתוח וושט, קיבה, תריסריון, ניתוח בטן וניתוח בריאטרי אלא שהתובע חתם על השאלון הרפואי ובו נרשם כי הוא מעולם לא עבר ניתוח בריאטרי או כל ניתוח אחר ועקב כך העמיד אותה במצב שבו הייתה חייבת להסכים לדרישותיו על מנת לבצע את הניתוח להוצאת הבלון. לאחר הוצאת הבלון, והפסקת הסכנה, נשלח מכתב כנגד הסכם הכפייה שנחתם לנוכח העובדה שהתובע לא מסר את כל המידע הדרוש לביצוע הטיפול ובעקבותיו בוטלה ההסכמה בדבר החזר כספי.
הרשמת הבכירה אפרת רחלי מאירי קבעה כי החברה מבקשת להטיל את האחריות על התובע שלא הציג בפניה את המידע בדבר ניתוח הטבעת שעבר ונתפס לכאורה לסמנטיקה של מילים בגינה לא מסר את המידע הנדרש וכי היה יכול לדעת כי מדובר בניתוח רלוונטי משגם הוא התבצע בקיבה. אל מול זאת, על מנת לכאורה לסבר את האוזן, סיפר כי עבר ניתוח לכריתת כיס המרה המורכב הרבה פחות מניתוח טבעת שלא בנקל ניתן "לשכוח" אותו עקב מורכבותו ותנאי החלמתו ואין בינו לבין הקיבה דבר ובכל זאת מצא לנכון להזכירו. ברם, נקבע כי עדותו של הרופא המנתח העלתה סימני שאלה ביחס להיקף האחריות שהרופא רואה עצמו מחויב לגלות באופן שדומה כי מלכתחילה אינו מתיישב עם הסטנדרט הראוי המצופה טרם מתן טיפול רפואי.
לדברי השופטת, לא ניתן להטיל את מלוא האחריות על הגורם הרפואי מקום בו הוא מסביר למטופל את מהות הטיפול ומיקומו ושואל את המטופל, הלכה למעשה, אם עבר ניתוחים דומים, ואם עבר ניתוחים בכלל. ואולם, יש מקום לדרוש מגורם רפואי להידרש לוויתור על סודיות של מטופל ולקבל גישה עצמאית לתיקו הרפואי למען הסרת הספקות חלף שאלון מפורט עם תתי סעיפים שקריאתו מקשה על המטופל עקב משקל "עודף", תרתי משמע, ולא בהכרח תביא לתוצאה המיוחלת של חשיפת מידע רפואי טרם מתן הטיפול.
במקרה זה, נקבע, החברה על נציגיה לא ראתה בניתוח הטבעת כעניין קריטי שיש להעלותו במסגרת שאלון בע"פ או בכתב. הם מצאו לנכון לפרט ניתוח ושט, תריסריון אולם לא ניתוח טבעת. דהיינו, אם הדרגים הבכירים לא מצאו לנכון לפרט, כיצד ניתן לסמוך שבמוקד, שאלו עובדי החברה את המועמדים לניתוח להחדרת בלון בדבר עברם הרפואי הספציפי, כל שכן, מדוע מצופה מהמטופל שיעלה זאת.
נוסף לאמור, קשה לקבל טענה כי התובע שכח או לא ידע כי עליו לומר שעבר את ניתוח הטבעת. הוא לא אמר זאת לרופא המנתח, הוא לא אמר זאת במסגרת השאלון הרפואי כהערה אף צדדית, הוא לא אמר זאת לפסיכולוג ולדיאטנית איתם נפגש טרם הניתוח, אולם כן מצא לנכון לציין את ניתוח כיס המרה שעבר שאינו קשור כלל ועיקר לניסיון ההרזיה שלו, בניגוד לניתוח הטבעת.
בכל הנוגע לקו ההגנה של החברה, לפיו ההסכם עם התובע נחתם בכפייה, קבעה הרשמת כי החברה לא מצאה לנכון לפרט ברחל בתך הקטנה את הסיכון הכרוך בהחדרת בלון למי שעבר השתלת טבעת בעברו, אם כי מצאה לנכון לפרט זאת ואף להדגיש בצבע באתר האינטרנט שלה, ככל הנראה לאחר שנתוודעה לסיכון הפוטנציאלי המקפל בתוכו תביעות עתידיות. עם זאת, עתה היא טוענת כי לצורך ביטולו של ההסכם, דובר היה בסיכון מוות מידי המקנה לה זכות בדין לבטל את ההסכם מקום בו חתמה על הסכם פיקטיבי לשם הצלת חייו לכאורה של המטופל. בשאלה האם ניתן לומר בנימה נחרצת כי בנסיבות העניין החברה פעלה מתוך "סכנה ברורה ומיידית" לחייו של התובע ולאו מתוך אינטרסים כלכליים נוספים שבכלל זה נלווה השיקול הבריאותי נקבע כי התשובה לכך שלילית.
מנגד נקבע כי התובע נושא באשם תורם לנסיבות שנוצרו וגם מקום בו ההסכם עומד על כנו, מששני הצדדים תרמו להפרת ההסכמים ביניהם, אין מקום לפסוק פיצוי מוסכם וסנקציות בדמות ריביות מוגברות וכן יש לפסוק לחובתו של התובע אשם תורם ובתוך כך להורות בפועל על השבת סכום מופחת, בשים לב לכך שהשיק שמסר חולל. בהתאם לאמור, החברה תשלם לתובע סך של 13,647 שקל.
