בית משפט השלום בכפר-סבא קיבל את תביעתו של תושב העיר שסבל ממטרדים כתוצאה מפעילות בית ספר הסמוך לביתו. נקבע, כי אין לתובע עילה בכל הנוגע לרעש התלמידים בשעות פעילות בית הספר ומפעילות התושבים בשעות אחה"צ, אולם יש למנוע פעילות רועשת בשעות הערב והלילה. בנוסף, יפוצה התובע בגין עוגמת נפש שנגרמה לו עקב השלכת חפצים לשטחו
התובע מתגורר בסמוך לבית ספר בכפר-סבא. בתביעה
שהגיש לבית משפט השלום בעיר נגד בית הספר, משרד החינוך והעירייה, טען התובע כי הוא
סובל ממטרדי רעש והשלכת כדורים וחפצים שונים אל תוך חצר ביתו משטח בית הספר.
בתביעה עתר התובע לאסור על משחקי כדור ברצועה החולית הסמוכה לגדר המפרידה בין שטח
בית הספר לחצר ביתו והגבלת השימוש באמצעי הגברה, מערכת כריזה ופעמון בית הספר
באופן שלא יהווה הפרעה.
עוד עתר התובע לאסור על הפעלת חוגי כדורגל בשטח
מגרש הספורט בשעות הצהריים, סגירת שערי בית הספר בשעות הערב והלילה וכן בסופי
שבוע, הסרת גופי תאורה המוצבים לטענתו ללא היתר ומכוונים אל עבר ביתו ולהורות על
בניית חומה אקוסטית בגבול החלקות. מלבד זאת, עתר לסעד כספי בסך 2,810 שקל בגין
נזקי רכוש ו-50,000 שקל בגין המטרד.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט אלדד נבו קיבל את התביעה חלקית והזכיר כי
המבחן לקיומו של מטרד הנובע משימוש במקרקעין הדרושים לטובת הציבור (כגון בית ספר)
הוא כי הנזק שנגרם אינו חורג מתחום הנסבל והמשתמש נקט אמצעים סבירים להקטנתו.
בנוסף, על פי תקנות מניעת רעש, פעילות רועשת בין השעות 14:00 – 16:00 – אסורה
באזור מגורים, כאשר לבית ספר אין הקלות בעניין זה.
לדברי השופט, מהעובדות שהוכחו עולה כי אין
לתובע עילה בכל הנוגע לרעש התלמידים בשעות פעילות בית הספר. זאת, שכן פעילותו
השוטפת של בית הספר ופעילות התלמידים במהלך השיעורים וההפסקות הן פעילויות
מרעישות, אך בלתי נמנעות. בנוסף, גם פעילות התושבים בשעות אחה"צ, לרבות
חוגים, צהרונים ופעילות חופשית של התושבים, הם צורך ציבורי בעל חשיבות רבה, לדעת
השופט. לשיטתו, לפתיחת שערי בית הספר ומגרש הספורט לשימוש התושבים יש חשיבות באזור
מגורים עירוני צפוף ולנוכח מחסור במגרשי ספורט בקרבת מקום. עוד הוסיף השופט כי
לתובע אין יתרון על תושבים אחרים בעיר כפר סבא או זכות יתר המצדיקה סגירת מגרש
הספורט דווקא בסמוך לביתו.
יחד עם זאת, נקבע, הפעילות המרעישה בשעות
המנוחה (בין 14:00 ל-16:00) אינה פעילות בלתי נמנעת, והיא יוצרת מטרד שניתן
להגדירו כבלתי נסבל עבור התובע והיא מנוגדת לדין האוסר פעילות מרעישה בשעות אלה.
כך גם הפעילות הרועשת בשעות הערב המאוחרות. לדברי השופט, אמנם תקנות מניעת
רעש מגבילות את שעות הפעילות הרועשת החל מהשעה 23:00, אולם יישום הוראות פקודת
הנזיקין במקרה זה מחייבת הגבלה רחבה יותר על פעילות מגרש הספורט ופעילות בית הספר
– לרבות מערכות הצלצול, הכריזה וההגברה.
בנוסף, קבע השופט, מלבד מניעת רעש ומטרד בלתי
נסבלים יש להבטיח כי תלמידי בית הספר לא ישליכו כדורים או חפצים אחרים לחצרו של
התובע, כפי שהדבר נעשה באופן יזום על ידי הנהלת בית הספר. הדבר ייעשה בדרך של
הגבלת השימוש ברצועה החולית הסמוכה לגדר המפרידה בין בית הספר לחצרו של התובע.
לאור האמור, הוציא בית המשפט צוי מניעה קבועים,
האוסרים בין היתר על קיום כל פעילות ספורט או פעילות מרעישה אחרת בשטח מגרש הספורט
המקורה בשעות המנוחה ובשעות הלילה, צו המורה לעירייה למנוע כניסת הציבור לשטח בית
הספר ולדאוג לכיבוי האורות במגרש הספורט בכל יום החל מהשעה 20:30, צו האוסר על
שימוש במערכת הכריזה של בית הספר, אלא במקרי חירום ואיסור לקיים פעילות משחקי כדור
בשטח הרצועה החולית הסמוכה לגדר ביתו של התובע.
בכל הנוגע לנזקי הרכוש להם טען התובע, קבע
השופט כי הוא הוכיח שפעילות בית הספר גרמה בין היתר לנזקי רכוש בביתו עקב זריקת
חפצים, לרבות אבנים. עם זאת, התובע לא הוכיח את גובה הנזק שנגרם לו ולא הגיש חוות
דעת בעניין זה ולכן נפסק לו פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מאירועים אלה,
בסך של 3,500 שקל, בו ישא משרד החינוך. בנוסף, העירייה ומשרד החינוך ישלמו כל אחד
לתובע הוצאות משפט בסך 12,500 שקל.
