בית המשפט המחוזי בירושלים דחה בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישו שני תושבים נגד העירייה, בטענה להפליה נגד תושבי מזרח העיר בכל הנוגע לאופציות התשלום על חניות באזור. זאת, לאחר שכל המדחנים באזור הוסרו לאור השחתה חוזרת ונשנית. השופטת: "השחתה חוזרת ונשנית של מדחנים היא שיקול ענייני באשר לסוגית הצבתם"
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2014, התגוררו במזרח ירושלים כ-308,000 תושבים מוסלמים, ומספר המכוניות בבעלותם היה כ-47,000. כלל הרחובות באזור מזרח ירושלים שהחניה בהם מוסדרת מגיע כדי 20, ובנוסף קיימים באזור שלושה חניונים עירוניים מוסדרים.
ב-2004 הוצבו כמה עשרות מדחנים ברחוב סלאח א-דין ובחניון הנביאים, אך כל המדחנים הוסרו בשנת 2007 למעט מדחן כרטיס אחד שגם הוא הוסר לבסוף שלוש שנים מאוחר יותר. המדחנים הוסרו בשל השחתתם החוזרת ונשנית, עד כי החברה הזכיינית שהציבה מדחנים אלה סירבה להמשיך ולעשות כן בשל הנזקים הכבדים שנגרמו לה.
המבקשים הם תושבי מזרח ירושלים המחזיקים בכלי רכב. בשנת 2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בעיר בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד העירייה, בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לפי הנטען בבקשה, המבקשים לחנות היום בחניה מוסדרת, בין במזרח ירושלים ובין במערבהּ, נדרשים לשלם עבורה באמצעות אפליקציה סלולרית או באמצעות "איזי פארק" אלא שרבים מתושבי מזרח ירושלים ושכונותיה הערביות אינם מחזיקים בכרטיסי אשראי ועל כן אין הם יכולים לעשות שימוש באפליקציות הסלולריות.
המבקשים סבורים, כי קמה חזקת הפליה כלפיהם המתבטאת הן בסירוב לאספקת שירותים – הימנעות מהצבת מדחנים, והן בעיכוב בהספקת שירותי תחבורה – המתבטאת בהגבלת מספר אמצעי התשלום והדרישה מן הנהגים לעשות דרכם ברגל ממקום החניה לרחוב סאלח א-דין בו הוצב מדחן כרטיס.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בעניין זה, הפנו המבקשים לסקר שהעלה כי כמחצית מהאוכלוסייה הבוגרת במגזר הערבי אינה מחזיקה בכרטיס אשראי וכי לכמעט 40% מבני 19 ומעלה אין חשבון בנק. בנוסף, הבקשה נתמכה בחוות דעת מומחה של מהנדס אזרחי ומהנדס תנועה ותחבורה. המומחה ערך סקר חניה במספר רחובות, במערב העיר ובמזרחהּ, ובגדרו ערך השוואה בין מספר מקומות החניה המוסדרים בתשלום (כחול-לבן) בכל רחוב, מספר מקומות החניה הפנויים, מספר המדחנים, סוג המדחן, אורך הרחוב, אורכו המצטבר של אזור החניה המוסדר ועוד.
ממצאי הסקר, שפורטו בחוות הדעת של המומחה, מעלים כי חמישה רחובות במערב ירושלים, שאורכם הכולל 2,485 מטר, כוללים כ-2,167 מטר של מקומות חניה מוסדרים בתשלום ואילו שבעה רחובות במזרח ירושלים, שאורכם הכולל כ-2,250 מטר, כוללים כ-1,805 מטר של מקומות חניה מוסדרים בתשלום. באזור מערב העיר, ברחובות שנבדקו, עמדו לרשות החונים 65 אמצעי תשלום, ולא נמצא ולו רחוב אחד מבין החמישה שנבדקו שיש בו חניה בתשלום ואשר לא הוצבו בו אמצעי תשלום. ברחובות שבמזרח העיר, מנגד, לא נמצא ולו אמצעי תשלום אחד.
השופטת נאוה בן אור דחתה את הבקשה. תחילה קבעה כי המבקשים אינם ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים. לשיטתה, התנהלותו של המבקש הייתה חסרת תום לב שכן התברר כי לחובתו למעלה מ-20 דו"חות חניה בגין עבירות שונות, לרבות חניה בלא תשלום במקומות מוסדרים וחניה במקומות אסורים, הן במערב העיר והן במזרחה. עוד הוסיפה השופטת כי גם הטענה בדבר תחושת עלבון בגין הפליה בלתי מוצדקת אינה מתאששת בהתנהלותו של המבקש, המוכיחה לדעתה כי בעייתו אינה היעדרם של מדחנים במזרח העיר, כי אם אי נכונות לשלם, בין בשל התעלמות מן החוק בין בשל מצבו הכלכלי. לפיכך, בצדק טוענת המשיבה, כי נראה על פניו, שהדו"ח היחיד ששולם על ידי המבקש ואשר ניתן לבסס עליו את העילה הנטענת בבקשה, שולם לתכלית זו בלבד, בהינתן ששולם זמן קצר בטרם הוגשה הבקשה.
אשר למבקשת, ציינה השופטת כי גם לחובתה דו"ח חניה בגין חניה במקום אסור, מה שאינו כרוך כלל בהיעדרו של מדחן. בנוסף, היה בידיה אמצעי תשלום חלופי עוד בטרם הוציאה כרטיס אשראי על שמה. כעת, כך צוין, יש ברשות המבקשת כרטיס אשראי, אולם תשלם באמצעותו עבור חניה במזרח העיר רק כאשר גם במערבה לא ניתן יהיה לשלם באמצעות מדחנים.
עם זאת, סברה השופטת כי לא די בכך לדחות את הבקשה, שכן הגדרת הקבוצה נעשתה לא רק על סמך דו"חות החניה שנרשמו במזרח העיר ושולמו על ידי חבריה כי אם גם על בסיס אלה שנמנעו מלהחנות את רכבם במקום חניה מוסדר במזרח העיר, משום שלא היה באפשרותם לשלם את אגרת החניה באמצעות אמצעי תשלום נגישים, דוגמת מדחן. בעניין זה הגיעה השופטת למסקנה כי אין בחוות דעת המומחה שהגישו המבקשים כדי להוסיף דבר מה לדיון, שכן אין חולק כי החל מ-2007 אין מדחנים במזרח העיר, למעט המדחן האחד שהוצב בסמוך לתחנת המשטרה שברחוב סאלח א-דין והוסר אף הוא ב-2010. מעדותו של המומחה אין ללמוד כי יש המתקשים לשלם עבור חניה שלא באמצעות מדחן וכי בשל כך נמנעו מלעשות כן.
מנגד, סברה השופטת כי עדויותיהם של עדי העירייה היו אמינות וגובו במסמכים מזמן אמת, כאשר המסקנה המתחייבת היא שבמשך שלוש שנים, בין 2004 ל-2007, נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים להציב מדחני צג ברחוב סאלח א-דין, אולם אלו הושחתו פעם אחר פעם, כשבעלויות נשאה הזכיינית, כמתחייב מהסכם ההתקשרות עמה. עוד עלה כי גם מדחן כרטיס שהוצב בסמוך לתחנת המשטרה הושחת והוסר בשנת 2010 וכי כרטיסי גירוד ששימשו תחליף – זויפו. בנוסף עלה כי לזכיינית היה בהחלט עניין כלכלי להתקין מדחנים במזרח העיר, אלא שבמקרה הנדון ההשחתה גרמה להפסד כספי כבד וממילא לא היה צפוי לה רווח ממדחנים שאינם תקינים באופן קבוע.
בנוסף צוין כי הימנעות מהצבת מדחנים בתגובה להשחתה לא הייתה רק נחלת מזרח העיר, כי אם גם באזור החרדי ומאותן סיבות – סירובה של הזכיינית לשאת בעלויות נזקי ההשחתה. החל מ-2015, עת הוחלט על מעבר להסדרי חניה חדשניים יותר, הפסיקה העירייה להציב מדחני חניה באזורי הסדרה חדשים או במקומם של מדחנים שהוסרו מסיבות אלה ואחרות ומאוגוסט 2017 אין עוד מדחנים בכל רחבי ירושלים. למרות זאת, אין מניעה לתשלום אגרת החניה באמצעים העומדים היום לרשות הנהגים במזרח ירושלים.
אשר לעילת ההפליה שהעלו המבקשים, קבעה השופטת כי לא עלה בידם לבססה. נקבע, כי אמנם גם הפליה תוצאתית שאינה מונעת במניע פסול היא הפליה, אלא שבמקרה זה השחתה חוזרת ונשנית של מדחנים היא שיקול ענייני באשר לסוגית הצבתם. "איני סבורה כי ההימנעות מהצבת מדחנים היא בבחינת "ענישה" – קולקטיבית או אחרת", כתבה השופטת. "חניה אינה חייבת להיות מוסדרת באמצעות מדחנים דווקא... הצבה חוזרת ונשנית של תמרורים, המושחתים פעם אחר פעם, לא הייתה פותרת את בעיית הנגישות של אמצעי התשלום, שכן חובתו של הנהג החונה לשלם עבור מקום החניה המוסדר אינה פוקעת בשל אי תקינותו של המדחן".
עוד הוסיפה השופטת כי לא הוכח שקיימת קבוצה של ממש שחבריה מחזיקים ברכב ואין ברשותם כרטיס אשראי כלשהו. לשיטתה, הסקר אליו הפנו המבקשים, לפיו כמחצית מן האוכלוסייה הבוגרת במגזר הערבי אינה מחזיקה בכרטיס אשראי, אין בו כדי לבסס את הטענה לעניין זמינות השימוש באפליקציה סלולרית, הן משום שלא הוצגה קורלציה בין מחזיקי רכב לבין מחזיקי כרטיס אשראי והן משום שאף בהינתן שגם בקרב מחזיקי הרכב יש שיעור ניכר שאין בידיו כרטיס אשראי, הרי שלשם שימוש באפליקציה ניתן לרכוש כרטיס נטען ואין חובה להחזיק בכרטיס אשראי בנקאי דווקא. לפיכך, גם אלה שאינם בעלי חשבון בנק או שאינם בעלי כרטיס אשראי יכולים לעשות שימוש באמצעי תשלום זה.
הבקשה נדחתה, המבקשים ישלמו לעירייה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 שקל. המבקשים יוצגו בהליך ע"י עו"ד אסף פינק, עו"ד איתי ארגוב ועו"ד טארק אדקידק. העירייה יוצגה ע"י עו"ד דני ליבמן ועו"ד מירית דניאל מאגף היועץ המשפטי לעיריית ירושלים.
