ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורו של עו"ד שהושעה זמנית מהלשכה בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו לאחר שהטיח קנקן מים בפרצופו של עו"ד אחר בפגישת גישור. השופט אישר את קביעות הערכאות המשמעתיות והתייחס גם ללשון הפוגענית בה עשה עוה"ד שימוש, כשבין היתר כינה את בתי הדין "שני קרקסים" ואת חבריהם "פושעים"
נגד המערער, עו"ד במקצועו, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. ברקע לדברים, אירוע שאירע בפגישת גישור שהתקיימה במשרדו של מגשר בתל אביב בין המערער לבין המתלונן, אף הוא עו"ד במקצועו. לפי הנטען, במהלך הפגישה הקניט המתלונן את המערער, שייצג כעורך דין צד בהליך הגישור, או אז לקח המערער לידיו קנקן פלסטיק עם מים שהיה מונח על השולחן ואמר למתלונן "עוד מילה אחת ואתה חוטף את הקנקן לפרצוף".
בתגובה השיב המתלונן למערער "את זה אני רוצה לראות", ובנקודה זו, על פי הנטען, הטיח המערער את הקנקן בפניו של המתלונן בעוצמה, כל זאת בפני המגשר תוך כדי הליך הגישור. כתוצאה מהמעשה נגרמה למתלונן חבלה של ממש בדמות חתך על פני גשר האף אשר הצריך טיפול הדבקה בבית חולים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
על בסיס כתב האישום, ובמקביל להתנהלות ההליך הפלילי, הגישה ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בקשה להשעיה זמנית של המערער מהלשכה, בהתאם לסעיף 78(ג) לחוק הלשכה הקובע כי "עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל, ואם מצא שבנסיבות העניין היה בעבירה המיוחסת לעורך דין משום קלון, להשעותו זמנית מעיסוק במקצוע של עורך דין, כולו או חלקו, הכל כפי שיקבע בית הדין עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי".
בית הדין המשמעתי המחוזי קיבל את בקשת ההשעיה וקבע כי ועדת האתיקה עמדה בנטל המוטל עליה בדין המשמעתי להוכחת קיום ראיות המהוות בסיס לעובדות שבאישומים בכתב האישום ומאידך לא עלה בידי המערער לבסס את גרסתו ולהפריך את גרסת הקבילה. עוד קבע בית הדין כי באופי המעשה מושא כתב האישום ובנסיבות המקרה היה בהתנהלות המערער משום קלון וכן דחה את גרסת המערער כי בהליך המדובר של הגישור ייצג את עצמו כבעל דין "ועל כן ניתק הקשר הסיבתי בינו לבין מקצוע עריכת הדין". בית הדין לקח בחשבון בהחלטתו את המשמעות הקשה של השעיה זמנית לפרנסתו של המערער נוכח חזקת החפות שעומדת לו בשלב זה של ההליך וכן דן בשאלת היקף ההשעיה המתחייבת - האם חלקית או מלאה - ונוכח כלל הנסיבות וחומרת המעשים הכריע לטובת השעיה מלאה אך בהמשך עוכבה כניסת ההשעיה לתוקף.
ערעורו של המערער בפני בית הדין המשמעתי הארצי נדחה תוך שבית הדין הדגיש את חומרתו היתרה של מעשה אלימות מצד עו"ד, במיוחד כשהוא נעשה בתוך "זירת המשפט", כלומר – באולם בית המשפט, במשרדו של בורר או של מגשר. עוד נקבע בפסק הדין, כי מעשה אלימות מצד עו"ד בעת מילוי תפקידו הוא מעשה שיש עמו קלון וכשזה נעשה בתוך זירת המשפט ואגב ניהול הליכים משפטיים – הוא מעשה שיש עמו קלון רב. עם זאת נקבע כי כניסת ההשעיה לתוקף תידחה "פעם נוספת ואחרונה" למשך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. על כך הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים.
השופט אביגדור דורות דחה את הערעור וקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הערכאות המשמעתיות. לדבריו, בית הדין המחוזי פעל על פי ההלכה הפסוקה בכך שבחן את טענות המערער תוך עיון בראיות התביעה בהליך הפלילי וכן תוך בחינת עדויות עדי התביעה בהליך הפלילי, ובית הדין הארצי סבר שאין להתערב במסקנותיו. כמו כן, נראה כי בתי הדין קבעו שיש קלון בפעולותיו של המערער, באופן העולה בקנה אחד עם הקביעות בפסיקה, שם נקבע כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה לקבוע כי הפעלת אלימות על ידי עורך דין אין עמה קלון.
בנוסף ציין השופט כי בחן בעצמו את עדויות המתלונן ובא כוחו במשטרה וכן בבית משפט השלום בהליך הפלילי, לרבות חקירותיהם הנגדיות, וכי בית הדין המחוזי עשה את המלאכה המוטלת עליו בניתוח עדויות וגרסאות הצדדים. עוד הוסיף השופט כי אף אם בית הדין הארצי לא פירט בפסק דינו את חומר הראיות, אין בכך כדי להעיד כי טעה ודי היה בכך שאימץ את ניתוחו של בית הדין המחוזי והסכים עם התוצאה אליה הגיע. עוד קבע השופט כי אף כאשר לוקחים בחשבון את הסכסוך בהיקפו הרחב ואת השפעתו האפשרית על המוטיבציה של המתלונן ובא כוחו, לא נשמט הבסיס מקביעות ומסקנות בתי הדין המשמעתיים.
עוד צוין כי המשפט הפלילי עומד להסתיים לאחר עדות המגשר ואז יותרו סיכומים שיישמעו בתקופה הקרובה ממש, כך שניתן להניח כי פסק הדין הפלילי צפוי להינתן בקרוב. בנסיבות אלה, סבר השופט כי לא קיים חוסר מידתיות בין ההשעיה הזמנית לבין העונשים הצפויים למערער, במידה שהתיק הפלילי יסתיים בהרשעתו. כמו כן, אין לשיטתו לקבל את טיעוני המערער בנוגע להעדר המידתיות כאשר המקרה שבו הואשם נוגע ללב המסגרת המקצועית ולאלימות ממש כלפי מתדיין במהלך ישיבת גישור.
אשר למשך תקופת ההשעיה, ציין השופט את עיכוב ביצוע ההשעיה הזמנית לתקופה של 7 חודשים וחצי, מאז החלטת בית הדין המחוזי וכי לאחר שבית הדין הארצי קבע שהשעיה זמנית מחויבת מכוח השמירה הנדרשת על האינטרס הציבורי ומכוח ההקפדה על נורמות התנהגות ראויות לחברי לשכת עורכי הדין, אין כל הצדקה להתערב בקביעותיו.
עוד התייחס השופט לטענות המערער אודות נסיבותיו האישיות, גילו המבוגר יחסית, אודות היותו מפרנס כמעט יחיד למשפחתו והטענה כי השעיה לתקופה קצרה תוריד לטמיון 10 שנים מחייו. "אכן, נדרשת השוואת הנזק שייגרם למערער, מול האינטרס הציבורי שיינזק", כתב השופט דורות. "איני סבור כי ערכאות המשמעת טעו באיזון בין האינטרס הציבור, המחייב שעורך דין הנאשם בעבירות שיש בהן קלון לא ימשיך בעיסוקו, לבין השמירה על זכויות הפרט, ומניעת פגיעה בעורך הדין שתסב לו נזק כבד".
לבסוף התייחס השופט ללשון הפוגענית בה עשה המערער שימוש במהלך הדיון בערעור, כשבין היתר כינה את בית הדין המחוזי והארצי בכינוי "שני קרקסים" ואת חברי בתי הדין בכינוי "פושעים". כן טען המערער למניעים מושחתים ולקשרי הון-שלטון בין חברת "שפיר הנדסה" לבין מוסדות לשכת עורכי הדין, הכפיש את אב בית הדין הארצי באופן אישי וכינה אותו "פושע". לדברי השופט, "כבר נפסק לא אחת כי לשונו וסגנונו של עורך דין אל להם להיות מנוסחים בלשון פוגעת ומעליבה וכי כבודו של מקצוע עריכת הדין תלוי גם בכך שדברים הנאמרים על ידי עו"ד יהיו מנומסים ומאופקים. הדברים חמורים שבעתיים כאשר הדיון עוסק בהליך משמעתי בעניינו האישי של המערער. דומה, שטעה המערער כאשר החליט לייצג את עצמו בערעור. ניכר, כי המערער היה מצוי בסערת נפש בזמן הדיון ואפשר כי נסחף עקב כך בדבריו ובסגנונו, דבר שניתן היה למנוע אם היה נוטל ייצוג של אחר, שאינו מצוי באופן אישי "בלב הסערה". משהחליט המערער לייצג את עצמו, חייב היה לטעון באיפוק המתבקש, באופן ענייני ומקצועי בלבד, מבלי להשתלח בחברי בתי הדין המשמעתיים ובבעלי תפקידים בלשכת עורכי הדין". הערעור נדחה.
