חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את אל-על לפצות נוסעים שטסו במחלקת עסקים מת"א לברצלונה וחוו תקלות במושבים בגינם בין היתר הוגשה להם הארוחה על כרית בשל שבר במגש האוכל שעל המושב. ביהמ"ש: "הגשת הארוחה על כרית היא מביכה ומבישה ואינה עולה בקנה אחד עם רמת השירות המצופה במחלקת עסקים"

התובעים רכשו באמצעות סוכנות נסיעות שני כרטיסי טיסה הלוך ושוב לברצלונה במחלקת העסקים של אל-על. במסגרת ההזמנה, הזמינו התובעים מקומות ספציפיים במחלקת העסקים: המושבים הראשונים בסיפון העליון.

בתביעה שהגישו לבית המשפט לתביעות קטנות בהרצליה, טענו התובעים כי כשעלו לטיסת ההלוך לברצלונה הופתעו לגלות כי כרטיסי העלייה למטוס הם לשורה 7 במחלקת העסקים ולא בשורה הראשונה כפי שהזמינו. בנוסף, לא היה ניתן להשכיב את אחד הכיסאות והם נאלצו לטענתם לעמוד כ-20 דקות על מנת לאפשר לטכנאים לטפל בתקלה. עוד נטען כי מגש האוכל של התובעת היה שבור והיא נאלצה לאכול כשמגש האוכל על ברכיה. רק לאחר כשעה וחצי מזמן ההמראה הציעה דיילת להעבירם למחלקה ראשונה, אך התובעים סירבו.

בכל הנוגע לטיסה חזרה ארצה, טענו התובעים כי זו הייתה במטוס חכור של חברה זרה והיו פערים מהותיים בין מחלקת העסקים במטוס זה לבין מחלקת העסקים של אל-על בטיסת ההלוך. עוד נטען כי היו תקלות במושבים שחזרו על עצמן והתובעים לא נחו כפי שציפו לעשות. התובעים הוסיפו כי אל על הציעה להם פיצוי בסכום זניח של 300 דולר, שכלל אינו משקף את עוגמת הנפגש שנגרמה להם בטיסות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אל על מצדה, טענה כי ההזמנה בוצעה באמצעות סוכן נסיעות מטעם התובעים וכי הם ישבו בדיוק במושבים שהוזמנו. לגרסתה, טרם המראת הטיסה התגלתה תקלה במושב ונציגי החברה פעלו על מנת לתקנה תוך שהתובעת ממתינה מספר דקות בודדות לצורך טיפול במושבה על ידי צוות טכני שהובהל למטוס.

עוד צוין כי בטיסת ההלוך הוצעה לתובעים יחדיו העברה למושבים במחלקה ראשונה אך הם בחרו שלא לעשות כן מסיבות השמורות עמם. אשר לטיסה חזור, נטען כי זו תופעלה במטוס מצי מטוסי החברה ולא כפי שטוענים התובעים באמצעות חכירת מטוס. בנוסף, החברה פיצתה את התובעים מיד עם קבלת דיווח ממנהלת השירות בטיסתם והנפיקה לכל אחד מהם שובר הנחה לטיסות אל-על בשווי 300 דולר לכל אחד.

הרשם הבכיר צחי אלמוג קיבל את התביעה. לדברי הרשם, הטיסה במחלקת עסקים אמורה לזמן חוויה שונה מהטיסה במחלקת תיירים רגילה והיא אמורה להיות, על פי רוב, "מחלקת הדגל" של חברת התעופה (אלא אם באותה טיסה יש גם מחלקה ראשונה). הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בכמות המושבים המועטה, במרווח שבין המושבים, במגוון המזון והמשקאות המוצעים לנוסע והשירות הוא אישי וקשוב יותר מאשר השירות הניתן במחלקת התיירים.

עוד ציין הרשם כי טיסה במחלקת עסקים אינה זולה כלל ועיקר והיא יקרה הרבה יותר מטיסה במחלקת התיירים, ועל כן מצופה כי השירות שתעניק חברת התעופה למי שבחר ושילם כדי לטוס במחלקת העסקים יהא לעילא ולעילא ובאפס תקלות, למעט כאלו שהן כוח עליון של ממש. לשיטתו, הדבר צריך לבוא לידי ביטוי לא רק בשירות עצמו של צוות הטיסה אלא גם במתקני המטוס של חברת התעופה.

במקרה הנוכחי, נקבע, אין חולק כי אחד המושבים שהוקצו לתובעים לא היה ניתן היה להשכבה, דבר שהצריך טיפולו של טכנאי ועקב כך נאלצה התובעת לעמוד. בנוסף, מגש האוכל היה שבור והארוחה הוגשה לה על כרית וגם כיסוי ידית המושב של התובע היה שבור. "שתי התקלות האלו הן תקלות שניתן לומר עליהן כי הן אינן תוצאה של כוח עליון", כתב הרשם. "כדי לוודא כי הכיסאות במחלקת העסקים ניתנים להשכבה וכי מגשי האוכל כולם תקינים ושלמים, לא צריך לעשות הרבה אלא להשקיע קצת זמן מראש ולבדוק את תקינותם בטרם עליית הנוסעים למטוס. הדבר מקבל משנה תוקף במיוחד כאשר מדובר בנוסעי מחלקת העסקים אשר משלמים, כאמור לעיל, ממון רב כדי ליהנות מחוויית טיסה שונה ואחרת ממחלקת התיירים. נוסעים אלו מצפים לעלות ולהתרווח במושב ולא להתעסק בתקלות מיותרות. בוודאי שאין הם צריכים להמתין ולעמוד עד שטכנאי יתקן את התקלה; קל וחומר תקלות שניתן היה למנוע אותן על ידי בדיקה שיטתית ויזומה לפני כל טיסה".

עוד הבהיר הרשם כי המענה שחברת התעופה צריכה לתת אינו צריך לבוא רק לאחר תלונה של נוסע כזה או אחר, אלא עליה לוודא כי כל המושבים וכל המתקנים המשרתים את הנוסע בתא הנוסעים יהיו תקינים ושלמים עוד בטרם עולים הנוסעים למטוס. במקרה הנוכחי, נקבע, אמנם הרושם הוא שהדייל עשה ככל יכולתו כדי לסייע לתובעת, אולם הגשת הארוחה על כרית היא מביכה ומבישה ואינה עולה בקנה אחד עם רמת השירות המצופה במחלקת עסקים. לשיטתו, את התקלה במגש יכולה והייתה צריכה חברת התעופה לגלות מבעוד מועד, והמקרה שקרה מעיד כי לא נעשתה בדיקה מקדימה כדי לגלות תקלות לפני שהנוסעים מגיעים למטוס.

עוד הוסיף הרשם כי דווקא בגלל שמדובר בנוסעי מחלקת עסקים, ראוי היה שההצעה לעבור למושבי המחלקה הראשונה תבוא מיד עם גילוי התקלות וייתכן כי אילו היו מסכימים לעבור, היה בכך כדי להקהות את עוקצה של התחושה הסובייקטיבית שחשו עקב האירוע.

אשר לטענת התובעים כי טיסת החזור הייתה במטוס חכור ולא במטוס של אל-על, קבע הרשם כי החברה הציגה אסמכתא לכך שהמטוס בטיסת החזור היה מטוס שלה הנושא רישום של כלי טיס ישראלי. בהתאם לתרשים המטוס ולהזמנת התובעים, הוקצו להם מושבים בשורה 12, בקדמת המטוס במחלקת העסקים. כמו כן, טענות התובעים ביחס לטיסה זו אודות תקלות במושבים ופערים מהותיים בין המחלקות בטיסות השונות, היו כלליות ובלתי מפורטות.

לבסוף ציין הרשם כי עולה שהחברה אכן הייתה קשובה לתלונות התובעים והיא שלחה לכל אחד מהם שובר הנחה לטיסה עתידית על סך 300 דולר. עם זאת, לטעמו, ראוי לפצות את התובעים שלא בדרך של מתן הנחה עתידית כי אם פיצוי כספי בעין. בשים לב כי מדובר בנוסעים במחלקת העסקים ולאור הקביעות אודות רמת השירות המצופה, סבר הרשם כי הפיצוי צריך להיות גבוה יותר שכן הרושם של הנוסע והחוויה שלו מחברת התעופה מצויים הרבה פעמים דווקא בפרטים הקטנים.

בשקלול הנסיבות, חייב בית המשפט את אל-על לפצות את התובעים בסך של 4,500 שקל, בצירוף אגרת משפט בסך 150 שקל והוצאות משפט בסך 500 שקל.

ת"ק 41470-12-17