חדשות

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירה לחייב את צה"ל למסור קבצי מידע גיאוגרפי ובהם מיקום שטחי האימונים ושל שדות המוקשים בישראל. זאת, על מנת להשתמש בהן במסגרת כלי אותו מפתח איש הייטק לשעבר לתועלת הציבור. ביהמ"ש: "אין לקבוע כי העניין הציבורי בהעברת הקבצים דווקא בפורמט GIS הוא בעל עצמה גבוהה יותר מול עצמת הפגיעה בביטחון הציבור"

העותרות הן התנועה לחופש המידע והסדנא לידע ציבורי - עמותות הפועלות בנושא חופש המידע. העותר הנוסף מגדיר עצמו כאיש הייטק לשעבר העובד כיום על בניית אתר פתוח לכלל הציבור שמספק פלטפורמה לתכנון טיולים בישראל. לצורך כך, פועל העותר להשיג מפות בפורמט "GIS" על מנת להשתמש בהן במסגרת הכלים שהוא מפתח לתועלת הציבור.

GIS הם ראשי תיבות של Geographic Information System (מערכת מידע גאוגרפי – ממ"ג), מערכת מידע ממוחשבת המאפשרת ניהול וניתוח מידע גיאוגרפי תוך שילוב תכנים ובסיסי נתונים ממספר שכבות מידע. המערכת מציגה שכבות מידע לגבי פריטים שונים על גבי מפות. קובץ GIS המופק ממערכת המידע הגאוגרפי הוא קובץ אשר ניתן לבצע בו שינויים לאחר הפקתו, ניתן להזינו למערכות מידע אחרות וניתן להמשיך לעבד אותו.

לצורך פעילותו, פנה העותר למרכז למיפוי ישראל ("מפ"י"), שהוא הגורם הממשלתי המופקד על המיפוי בישראל, בבקשה לקבל את הקבצים מושא העתירה, אך נענה כי הנתונים שיש למרכז בנושא התקבלו ממשרד הביטחון וכי המרכז לא מפיץ שכבות שהם באחריות של גורמים אחרים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בתגובה פנו העותרים לצה"ל בבקשה לקבלת מידע על פי חוק חופש המידע. בבקשה התבקשו קבצי מידע גאוגרפי (GIS) מעודכנים של שטחי האימונים ושל שדות המוקשים או שטחים החשודים במיקוש. בהחלטה שניתנה בבקשה נכתב כי מבדיקה שבוצעה עולה כי בהעברת קבצי המפות בפורמט GIS קיים חשש לגרימת אי דיוקים וסטיות בתוכן המפות בעת העברתם ממערכת למערכת, ולאור העובדה שמפות אלו מכילות פרוט על אודות מיקומם של שטחי אש ושדות מוקשים, קיים חשש סביר כי סטייה כאמור תעלה בחיי אדם. לנוכח האמור, נדחתה הבקשה להעברת הקבצים בפורמט GIS אך הוסכם להעביר לעותר את המפות בתצורת PDF.

לאחר שהמפות לא הועברו לידיו, פנה העותר שוב לצבא ובהמשך ניתנה החלטה נוספת בה נרשם כי נערכה בחינה חוזרת ביחס לבקשה וכי אין באפשרות צה"ל למסור את שכבות שטחי המיקוש ושטחי האש המצויות בידיו לא בתצורת GIS ולא בתצורה אחרת, מתוך חשש מהסתמכות הציבור על מידע זה, כאשר הוא משתנה מעת לעת – דבר אשר אף בו יש חשש לסיכון חיי אדם. בהתאם, הופנה העותר למפות המפורסמות על ידי הגורמים המוסמכים. בתגובה לשאלה האם צה"ל מאשר למפ"י להעביר לציבור את הקבצים מושא הבקשה אותם הוא מקבל מהצבא, נענה העותר כי הבקשה לקבל "אישור" מטעם צה"ל למסירת מידע על ידי מפ"י חורגת מגבולות חוק חופש המידע, ואין בסמכותו לסייע בעניין.

בהמשך, פנתה התנועה לחופש המידע לצבא בבקשה לשקול שוב את עמדתו, אך התגובה שקיבלה הייתה דומה לזו שקיבל העותר, חזרה על הצעתו הראשונית של הצבא להעביר את המידע בפורמט PDF.

בעקבות האמור, הגישו העותרים עתירה מנהלית נגד צה"ל מכוח חוק חופש המידע, למסירת קבצי GIS ובהם מיקום שטחי האימונים ושל שדות המוקשים בישראל. העותרים טוענים כי נקודת המוצא של הצבא, לפיה יש במסירת המידע בקבצי ה – GIS כדי לפגוע באינטרסים המוגנים על פי החוק, שגויה. העברת המידע, כך טוענים העותרים, דווקא תסייע לציבור להיעזר בעתיד במידע זה ובכלים טכנולוגיים שאינם קיימים כיום, באופן שיועיל להבטחת שלום הציבור. עוד ציינו כי סירוב הצבא למסור את המידע בפורמט GIS מאיין את אפשרות הציבור לעיין במפות המעודכנות ביותר בזמן אמת וכי המפות הזמינות כיום אשר כוללות את המידע המבוקש הן בקנה מידה של 1:50,000 ואין מדובר ברמת דיוק מספקת.

השופטת ארנה לוי מבית המשפט המחוזי בת"א דחתה את העתירה וקבעה כי החלטת צה"ל היא החלטה סבירה ומידתית, אשר לקחה בחשבון את מלוא השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין, ואין להתערב בה. לדברי השופטת, בניגוד לעתירות אחרות המוגשות בהתאם לחוק חופש המידע, העתירה הנוכחית אינה מתמקדת במידע המבוקש עצמו אלא באופן ודרך קבלת המידע, ובאופן ספציפי בפורמט הממוחשב באמצעותו יועבר המידע. בעניין זה, אין חולק כי המידע עצמו – מיקום שטחי האימון ושדות המוקשים בישראל – מפורסם ועומד לרשות הציבור באמצעות מפ"י, הן באמצעות מפות מודפסות והן באתר האינטרנט של המרכז.

לדברי השופטת לוי, בכל הנוגע לטענות בדבר עדכון המידע וזכות הציבור לקבל מידע מעודכן, הרי שהעתירה חרגה מגבולות מסגרת החוק ויש להפריד בין נושא עדכון הנתונים ובין נושא בקשת המידע על פי החוק. הוזכר, כי החוק מחייב רשות למסור מידע המצוי בפועל ברשותה אך הוא אינו חל על מידע שיגיע אליה בעתיד והוא  אינו מטיל חובה מתמדת על רשות לעדכן המידע שברשותה ולמסור עדכונים אלו לציבור מיד לאחר העדכון. לפיכך, לא קיימת כל חובה על צה"ל, בוודאי לא מכוח הוראות חוק חופש המידע, להעביר באופן שוטף לכל פונה על פי החוק כל עדכון של מידע אצלו, שהרי אין מדובר כלל במידע המצוי אצלו כעת אלא במידע שייווצר ויגיע לרשותו בעתיד, במועדים לא ידועים. כפועל יוצא, טענת העותרים כי העברת המידע אליהם בפורמט GIS תגרום לכך שהמידע הנגיש לציבור יהיה מעודכן יותר מאשר המידע הניתן לצפייה במפ"י – אינה יכולה להתקבל.

עוד הוסיפה השופטת כי נקודת המוצא של העותרים לפיה קבלת העתירה תביא לכך שיימצא ברשות העותרים מידע מעודכן באופן תמידי, אותו יוכלו לשתף עם הציבור באמצעות יישום של העותר, אינה נכונה. לשיטתה, ייתכן והבקשה האמיתית של העותרים היא לתת להם אפשרות להתחבר ישירות לרשת המחשבים הצבאית וכך להיחשף מיד לכל עדכון ועדכון אותו עורך הצבא בנתונים, תוך מתן אפשרות להוריד המידע בקבצי GIS, אך סעד זה בוודאי שאינו חלק מסל הסעדים הכלול בהוראות חוק חופש המידע. מלבד האמור ציינה השופטת כי לעותרים טענות רבות כי המידע המצוי באתר מפ"י ובמפות מפ"י אינו מעודכן ולכן המידע לו נחשף הציבור אינו מעודכן ואינו מדויק, אך טענות מסוג זה אינן כלולות במסגרת הדיון בעתירה על פי חוק חופש המידע.

אשר לאופן מסירת המידע, הבהירה השופטת כי הוראות החוק אינן קובעות הוראה פוזיטיבית בנושא זה ומגדירות "קבלת מידע – לרבות עיון, צפיה, האזנה, העתקה, צילום, קבלת פלט מחשב או קבלת מידע בכל דרך אחרת, בהתאם לסוג המידע וצורת החזקתו". הגדרה זו, נקבע, אכן עונה גם למקרה בו גילוי המידע מתבקש באמצעות קבלת קבצי מחשב או העתקתם, אך החוק אינו קובע את חובת הרשות לתת את המידע דווקא באופן שבו התבקש.

עוד צוין כי המידע מושא העתירה הוא מידע בעל אפיונים מיוחדים ורגישים ואין מדובר במידע שגרתי, בשים לב, בעיקר לכך שחוסר הדיוק ושיבוש בהצגת מידע זה עלולים לסכן חיי אדם ולכן שמדובר במידע דינמי המשתנה מעת לעת, בין היתר בשל פעילות הרשות לפינוי מוקשים והשפעת כוחות הטבע. היבטים אלו, לדעת השופטת, מחייבים זהירות מיוחדת בכל הנוגע לאופן מסירתו. בעניין זה קיבלה השופטת את עמדת צה"ל כי יש לנקוט את מרב המאמצים והאמצעים כדי למנוע מצב בו המידע אשר יוצג לציבור יהיה משובש ולא אמין.

לבסוף ציינה השופטת כי עמדת הצבא נתמכת ביועציו המקצועיים והיא סבירה. "השילוב בין אופיו המיוחד של המידע, כאמור, יחד עם האפיונים הטכניים של קבצי GIS", כתבה השופטת, "אכן מגבש חשש כי מסירת המידע בפורמט אשר עשוי להביא לשיבושים וסטיות באופן הצגת המידע לציבור תפגע בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם". בנסיבות אלו, נקבע, היה הצבא רשאי להסתמך על הוראות הסייגים הקבועים בחוק. בנוסף, בשים לב לכך שהמידע במהותו נמסר לציבור ולכך שניתן להשתמש בו ואף לשלבו בקבצי GIS, אותם כל אדם יכול לערוך לעצמו, הרי שאי הנוחות או הקשיים, טכניים או אחרים, שעשויים להיגרם לעותר או לאדם אחר בשל אי מסירת המידע בפורמט שהתבקש, אינם מצדיקים קבלת העתירה. "זכות המשיב, ואף חובתו, לחשוש מנזקים אשר עשויים להיגרם עקב העברת המידע לגורמים פרטיים ולנקוט אמצעי זהירות כנגד נזקים אלו. החלטת המשיב איזנה כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים, הציעה פתרון מידתי ואיני רואה מקום להתערב בהחלטתו".

העתירה נדחתה. העותרים יישאו בהוצאות המשיב בסך 10,000 שקל. העותרים יוצגו בהליך ע"י עוה"ד אביתר קנולר ויונתן יפתח. צה"ל יוצג ע"י עו"ד דינקנש תקלה ושרה בלו מהפרקליטות.

עת"מ 17637-02-18