חדשות

בית משפט השלום בת"א חייב בעלי עסק לעיצוב ושיווק שמלות כלה לפצות שני צלמים ב-3,600 שקל, לאחר שפרסמו בחשבון האינסטגרם שלהם תמונות שצילמו בחתונות ללא קרדיט מתאים. מנגד, נדחתה הטענה כי לצלמים זכויות יוצרים בתמונות ונקבע כי ממילא הייתה עומדת לנתבעים הגנת "מפר תמים"

הנתבעים עוסקים בעיצוב ושיווק שמלות כלה תחת המותג "READY2WEDD". התובעים, צלמים במקצועם, צילמו כל אחד חתונה של בני זוג בתאריכים שונים. לטענת התובעים, הנתבעים עשו שימוש ב-4 תמונות שצולמו על ידם באותן חתונות ופרסמו אותן בחשבון האינסטגרם שלהם ללא אזכור שמם בתחתית העמוד ומבלי ששולמו להם תמלוגים עבור השימוש בתמונות. עוד נטען כי זכותו של אחד התובעים בשלמות היצירה נפגעה מכך שהתמונות שהועלו על ידי הנתבעים הושחתו באמצעות שימוש ב"פילטרים" פשוטים.

נוכח האמור, פנו התובעים לנתבעים במכתבי התראה במסגרתם דרשו להסיר את התמונות וכן לפצותם בגין הפרת זכויותיהם. לאחר שהנתבעים שלחו מכתבי תגובה במסגרתם הכחישו את הפרת הזכויות וכן סירבו לשלם את הפיצוי המבוקש, הגישו התובעים תביעת זכויות יוצרים לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עורכי הדין דובינסקי ופס חי.

התובעים טענו בכתב התביעה כי השקיעו כספים, מאמצים, ידע ומקוריות רבה ביצירת הצילומים והם הבעלים בתמונות אלו, לרבות הזכות המוסרית בהן, וכי השימוש שעשו הנתבעים בתמונות הוא שימוש בלתי מורשה ועולה כדי גזל והפרה חמורה של זכויותיהם מכוח החוק. על כן עתרו למתן צו מניעה שימנע השימוש בתמונות ובנוסף פיצוי סטטוטורי בסך של 100,000 שקל בגין כל הפרה, אך לצרכי אגרה הועמדה התביעה על הסך של 100,000 שקל בלבד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לאחר שהנתבעים הגישו כתב הגנה, הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת הסכמים שנחתמו בינם לבין הזוגות שצולמו, שבמסגרתם צוין כי זכויות היוצרים בתמונות שייכות לתובעים וכי המזמינים מתחייבים שלא להעביר את תוצרי צילום האירוע לצד שלישי לשימוש מסחרי או שיווקי ללא אישור בכתב של התובעים.

הנתבעים טענו מנגד כי כלל לא ידעו שקיימות לתובעים זכויות יוצרים בתמונות וכי כבר עם הפניה הראשונה של התובע לאחד הנתבעים הוסרו תמונותיו מחשבון האינסטגרם. עוד טענו, כי במועד בו פנה אליהם התובע נחשפו לראשונה לדרישה למתן קרדיט לתמונה שצולמה באירוע משפחתי, ולכן הוסיפו לכל תמונה את שמו של הצלם. עוד הוסיפו הנתבעים כי מאחר שמדובר באירוע פרטי, מן המפורסמות כי זכויות היוצרים אינן שייכות לצלמים אלא אם כן נאמר אחרת, וכי בעלי האירוע נתנו את הסכמתם להשתמש בתמונות.

השופטת עינת רביד דחתה את מרבית התביעה ופסקה לתובעים פיצוי בשל הפרת הזכות המוסרית בלבד. תחילה הזכירה השופטת כי חוק זכות יוצרים היוצר הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה, למעט בין היתר ביצירה שהיא דיוקן או צילום של אירוע משפחתי או של אירוע פרטי אחר, שנוצרה לפי הזמנה, אז הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא המזמין, אלא אם כן הוסכם אחרת.

לדעת השופטת, די בנוסח ההסכמים שצורפו על ידי התובעים כדי להוות חוזה להעברת זכויות היוצרים כאמור, ואין לקבל את טענת הנתבעים כי היה מקום לעריכת הסכם נפרד בכתב. עם זאת, כשלו התובעים בהוכחת הטענה לפיה המזמינים חתמו אכן על ההסכם, וזכויות היוצרים נותרו בבעלותם. אשר על כן, די בכך כדי להוביל לדחיית התביעה לפיצוי בגין שימוש בזכויות היוצרים של התובעים.

עוד הוסיפה השופטת כי אף אם הייתה מקבלת את טענת התובעים לפיה הם בעלי זכויות היוצרים בתמונות ולא המזמינים, אזי היה מקום להחיל את סעיף 58 לחוק העוסק בהגנת "מפר תמים". לשיטתה, מהראיות עלה כי הנתבעים למעשה לא יכלו לדעת כי הם מפרים זכויות יוצרים, כאשר התובעים לא הביאו לעדות את המזמינים על מנת להוכיח כי כאשר אלו מסרו את התמונות לנתבעים הודיעו להם כי וויתרו על זכויותיהם בתמונות לטובת התובעים.

זאת ועוד, הנתבעים סברו שהם מוגנים משום שחתמו על הסכמים עם המזמינות המקנים להם זכות לפרסם, הסכמים שהיו אף מוקדמים להסכמים עם התובעים. מלבד זאת ציינה השופטת כי התמונות שהועברו לנתבעים היו תמונות ללא סימון ממנו ניתן היה להבין כי הן שייכות לתובעים. בנוסף, קיבלה השופטת את עדות הנתבעים כי לא ידעו ולא יכלו לדעת כי המדובר בתמונות השייכות לצלמים ולא למזמין, בייחוד כאשר המזמינים משלמים סכומי כסף גבוהים עבור התמונות, וכי עד למועד פניית התובעים אליהם, ובמשך 10 שנים בתעשייה, לא נחשפו לדרישה למתן קרדיט לצילומים. לפיכך, נקבע כי דין התביעה בגין הפרת זכויות היוצרים בתמונות להידחות.

למעלה מן הצורך אף ציינה השופטת כי גם לו היה מקום לקבל את התביעה בעילה זו, הפיצוי שהיה נפסק היה קטן בהרבה מזה שנתבע. זאת, בהתחשב בעובדה שמדובר בהפרה חד פעמית ובפרסום מצומצם ונקודתי באינסטגרם, אשר הוסר מיד לבקשת התובעים, וכאשר לא הובאו כל ראיות שיאפשרו להעריך את הנזק שנגרם לתובעים, אם בכלל, כתוצאה מההפרה.

באשר לטענת אחד התובעים בדבר פגיעה בשלמות היצירה על ידי שימוש בפילטרים פשוטים, קבעה השופטת כי מלבד טענה כללית בעניין לא הוצגו כל הוכחות לטענה זו.

לבסוף, התייחסה השופטת לעניין הפרת הזכות המוסרית וקבעה כי למרות שהתמונות שהועברו לנתבעים היו ללא סימון שמם של התובעים, הדבר אינו גורע מחובת הנתבעים לבדוק מי הם הצלמים ולתת להם את הקרדיט המגיע, דבר שהיה ניתן במקרה זה לביצוע בקלות על ידי בירור עם המזמינות. מנגד, יש אכן להביא בחשבון כי התובעים לא הקפידו כי שמם ייכתב על התמונות וכן יש להביא בחשבון כי מיד עם פנייתו של התובע לנתבעים הורדו התמונות שלו  ובמקביל ניתן קרדיט לתמונות שצולמו על ידי התובע השני. לכן, גם אם יש מקום לחייב הנתבעים בפיצוי בגין הזכות המוסרית, הרי הפיצוי צריך להיות על הרף הנמוך.

בהתאם לאמור, פסקה השופטת לתובעים פיצוי בסך של 1,800 שקל לכל תובע עבור הפרת הזכות המוסרית. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד דובינסקי ועו"ד פס חי. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד חליוה.

ת"א 70406-01-17