בית משפט השלום בבית שאן קיבל את תביעתה של מחזאית ומנהלת תיאטרון נגד שחקנית ממוצא אתיופי ששיחקה במחזה שכתבה, בגין פוסט מכפיש שכתבה נגדה בפייסבוק. נקבע, כי קריאה סבירה של הפרסום מציגה את התובעת כאישה המונעת בעיקר משיקולים כספיים, מסכסכת בין בני העדה ומנצלת את חולשתם, וכמי שפגעה בתיאטרון, במשתתפות בו ובקהילה משיקולים עסקיים ותחרותיים
בשנת 2002 הקימה התובעת חוג דרמה עם קבוצת נשים בנות העדה האתיופית, ממנו צמח "תיאטרון שורשים" בבית שאן, אותו ניהלה בהתנדבות. התובעת כתבה מחזה בשם "שורשים", על פי סיפוריהן האישיים של הנשים, ויחד יצרו מופע בו השחקניות משחקות את עצמן ומציגות את סיפור חייהן כתמונות של חוויות מתלאות עלייתן לארץ, חבלי הקליטה בה, המורשת, המסורת והתקווה לעתיד משותף בישראל.
במהלך השנים הצטרפו למופע גם הסבתות והילדות, ושלושה דורות הציגו את ההווי והתרבות של הקהילה האתיופית. הנתבעת הייתה אחת מן השחקניות ששיחקו את סיפורן האישי במופע. המופע, שעלה במקומות רבים ברחבי הארץ, חשף את הצופים לסיפורה של הקהילה האתיופית ותרבותה העשירה, וזכה למכתבי הערכה והוקרה רבים.
בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בבית-שאן, טענה התובעת כי בנובמבר 2016 פרסמה הנתבעת בפייסבוק פוסט מבזה, משפיל ופוגעני אודותיה, שכלל השמצות ודברי כזב שכוונו לפגוע בשמה הטוב ובעיסוקה. בין היתר נכתב בפוסט כי התובעת גנבה את הרעיון למחזה, כי היא "מנסה לסכסך בין בני הקהילה", כי היא מתפרנסת על גבם של אנשים אחרים ועוד. לטענת התובעת, מכריה וחבריה הרבים נחשפו לפרסום והוא פגע בשמה הטוב והסב לה עוגמת נפש וצער רב, ולכן עתרה לפסוק לה פיצוי בסך 100 אלף שקלים. הנתבעת מצדה, טענה כי לא כתבה את הדברים המופיעים בפרסום וכי הפרסום כלל לא היה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטת אפרת רבהון קיבלה את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 8,000 שקל לאחר ששוכנעה כי מדובר בפרסום אותנטי שנכתב על ידי הנתבעת. נקבע, כי ריבוי הגרסאות שהעלתה הנתבעת; ההודאה החלקית המפורשת על כתיבת שתי שורות מהפרסום, הקושרת אותה אליו, והזהות בין תוכן דבריה בדיונים לבין הפרסום אגב שימוש באותן מילים ממש - מובילים למסקנה כי לא ניתן לקבל את הכחשתה לכתיבת הפרסום. לפיכך, נקבע כממצא עובדתי כי ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי הוכח, כי הנתבעת היא שכתבה את הפרסום.
עוד נקבע כי האמירות בפרסום אכן מהוות לשון הרע נגד התובעת, שכן הפרסום מאזכר אותה בשמה ומאזכר פרטים המזהים אותה בנקל. בנוסף, לדעת השופטת, קריאה סבירה של הפרסום מציגה את התובעת כאישה המונעת בעיקר משיקולים כספיים, מסכסכת בין בני העדה ומנצלת את חולשתם, וכמי שפגעה בתיאטרון שורשים, במשתתפות בו ובקהילה, משיקולים עסקיים ותחרותיים. לשיטתה, דברים אלה מתפרשים אצל הקורא הסביר כאמירות המטילות דופי באישיותה, יושרתה, מניעיה ומקצועיותה של התובעת, ויש בהם כדי להשפיל ולבזות אותה בעיני הבריות. לפיכך, מדובר בפרסום שהוא בגדר לשון הרע לפי ההגדרה שבחוק. עוד נקבע כי לא חלה על הפרסום הגנה מן ההגנות המנויות בחוק.
לאחר ששקלה את מכלול השיקולים, ובכלל זה חומרת הביטויים; היקף החשיפה לפרסום; משך הזמן משעת הפרסום ועד מחיקתו בתוך פחות מיממה; והתרשמותה מהפגיעה שנגרמה, העריכה השופטת את הפיצויים לתובעת בסך של 8,000 שקל, בתוספת הוצאות בסך 5,000 שקל.
ת"א 39704-02-17
