בית הדין הרבני בחיפה חייב בעל לגרש את אשתו לאחר שעבר ניתוח עיקור מבלי להתייעץ עמה. נקבע, כי הבעל הוא בגדר "פצוע דכא" מבחינה הלכתית האסור לבוא בקהל ולפיכך ניתן לכפות עליו את הגירושין. בנוסף התקבלה טענת האישה כי הבעל מאוס עליה, בין היתר נוכח דרישות חורגות שלו בהקשר של יחסי האישות ביניהם
הצדדים נישאו לפני כ-25 שנה ולהם ארבעה ילדים ששניים מהם בגירים. לפני כשנתיים וחצי, עזבה האישה את הבית עם ילדיה לאחר כשנה שבמהלכה פנו הצדדים לייעוץ זוגי בסיוע שירותי הרווחה. בעקבות האמור, הגישה האישה תביעת מזונות ומדור לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, וכן הגישה תביעת גירושין וכתובה לבית הדין הרבני בעילות של "פצוע דכא" ו"מאיס עליי".
בתביעתה תיארה האישה חיים של סבל, אלימות מילולית הכוללת קללות, אלימות פיזית כלפי הילדים, אווירה של איום, רודנות ושבירת חפצים בבית. לדבריה מאסה בבעלה, ועתה יצאה לחופשי. עוד טענה כי במהלך חיי הנישואין דרש הבעל יחסי אישות תכופים באופן יומיומי, דרש ממנה להתלבש בבגדים חשופים בפניו ואף צילם אותה בבגדים אלו ודרש ממנה לעשות הפלה כשנכנסה להיריון באחת הפעמים. כן טענה האישה כי הבעל עשה ניתוח עיקור ללא התייעצות איתה וכי במשך שלוש השנים האחרונות לחייהם המשותפים לא עבד ולא פרנס אותה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הבעל מצדו סירב להתגרש וטען כי הוא אוהב את האישה ואת ילדיו. לתמיכה בטענותיו, צירף הבעל מכתבי אהבה שכתבה לו האישה, המצביעים לגרסתו כי היה ביניהם קשר תקין סמוך למועד הגשת התביעות. עוד טען כי לא תבע יחסי אישות אסורים בשום מצב, ודרישותיו היו במינון סביר. בכל הנוגע לניתוח העיקור טען כי עשה זאת לטובת בריאותה של האישה והוסיף כי מעולם לא הרים עליה יד וקיים את חובותיו לשארה, כסותה ועונתה. בנוסף הודה הבעל בחלק מהטענות נגדו על אלימות פיזית ביחס לילדים, אך טען כי הוא מצטער על כך וכי האישה הסיתה אותם נגדו. כמו כן טען הבעל כי נתן לאישה את האפשרות לעבוד ולהתפתח וכי ייתכן שבגלל שבעבודתה היא נפגשת עם נשים חילוניות היא מושפעת ורוצה להתגרש.
הרכב הדיינים - הרב יוסף יגודה, הרב ישראל דב רוזנטל והרב סיני לוי קיבלו את תביעת האישה וקבעו כי על הבעל לגרשה. תחילה התייחסו הדיינים לסוגיית ניתוח העיקור שעבר הבעל וקבעו כי הבעל שיקר לרופא כשאמר לו שהתייעץ עם אשתו לפני הניתוח, וגם בחקירתו בבית הדין הודה שלא התייעץ עם אשתו, אלא רק אמר לה שאינו רוצה עוד ילדים. מבחינה הלכתית, ציינו הדיינים כי מאחר שמדובר על חיתוך שבילי הזרע, הרי שהבעל הוא בגדר "פצוע דכא" האסור לבוא בקהל. לאחר הדיון ההלכתי הגיעו הדיינים למסקנה כי אדם שעיקר עצמו ונעשה 'פצוע דכא', אפילו שכבר נישא בהיתר - אסור בבת ישראל וחייב לגרשה. כפועל יוצא, הבעל מחויב לגרש את האישה מחמת שעיקֵר עצמו, ואפשר אף לכפותו על כך.
עוד התייחס בית הדין לטענת האישה שהבעל מאוס עליה מחמת התנהגותו המבזה כלפיה, הקללות שקילל אותה, הפגיעה בילדים והדרישות שלו בהקשר של יחסי האישות ביניהם. נקבע, כי אף אם ניתן לקבל את טענת הבעל שדרישותיו ממנה היו בתחום המותר, דומה שהאובססיביות שלו בתחום הזה חרגה מהמקובל ותחושתה אכן הייתה שהיא חשה כשבויה בידיו. עוד הוסיפו הדיינים כי אין ספק שלבעל היו ההתנהגויות נוספות מוזרות, כגון החלפת המלבושים, הפסקתו לעבוד והסתגרות לעצמו, והעולה על הכל - פנייתו לעקֵר את עצמו בהליך ניתוחי – דבר המנוגד לחלוטין להלכה וגורם להחטיא עצמו ואת אשתו. לדעת הדיינים, העיקור מצטרף למכלול האירועים שהחמירו לאחרונה עד אשר הביאו את האישה להגיע לכלל מסקנה שאין היא מסוגלת ומוכנה לחיות במחיצתו.
בכל הנוגע למכתבים שצירף הבעל, המעידים לטענתו כי האישה אוהבת אותו, קבעו הדיינים כי אין ספק שהאישה, למרות כל הקשיים שחוותה במהלך חיי הנישואין, עשתה מאמץ אדיר לשמר אותם ובטרם הגשת התביעות היא שיזמה ופנתה לשירותי הרווחה לייעוץ נישואין שנמשך בפגישות שבועיות במשך כשנה עד אשר הבעל החליט להפסיקו מחוסר שביעות רצונו מהטיפול. כאשר ראתה האישה שאין סיכוי לתיקון עשתה מעשה והגישה את תביעותיה. לסיכום נקודה זו קבעו הדיינים כי אין ספק שהתנהגותו השתלטנית של הבעל בתחומים שונים, גם אם אינה אלימה פיזית כלפי האישה, גרמה להתפתחות סלידתה ממנו, עד אשר גמרה אומר בליבה לעשות מעשה ולהיפרד ממנו מחמת מאיסותו עליה.
לאור כל האמור הורה בית הדין לבעל לגרש את אשתו, וכן קבע כי הוא אסור לבוא בקהל מחמת היותו 'פצוע דכא'. האישה יוצגה בהליך ע"י עו"ד רון קלנר. הבעל יוצג ע"י עו"ד יוסף מעודה.
