בית משפט השלום באשקלון חייב את המועצה הדתית קריית מלאכי לפצות בנותיו של מנוח לאחר שגופתו הועברה ללא ידיעתן לקבר אחר מזה שנקבר בו במקור. נקבע, כי מעשיהם של עובדי המועצה מעידים על רשלנות חמורה ובפרט מעשיו של העובד שהחליט להעביר את המנוח מקברו, ככל הנראה על דעת עצמו
במרץ 2016 נפטר אביהן של התובעות והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית מלאכי. בתום ימי השבעה עלו בני המשפחה אל הקבר, כנהוג על פי המסורת היהודית, אלא שאז הבחין אחיו של האב המנוח כי הקבר אותו פקדה המשפחה שונה מהמקום בו נטמן המנוח במקור.
בעקבות האמור, פנו בני המשפחה לעובד המועצה הדתית אשר ניהל את טקס האשכבה של המנוח ושטחו בפניו את חשדם כי המנוח הועבר מקברו לחלקה אחרת. זה מצדו, הכחיש את טענות המשפחה וטען כי הדבר לא היה ולא נברא. משעומת עובד המועצה עם סרט הלוויה שצולם, בו נראה בבירור כי המנוח הוטמן בקבר אחר מזה שבו הוא מצוי כיום, הודה העובד בפני המשפחה כי מאחר שהמנוח הוטמן בחלקה שנמכרה לאדם אחר הוחלט להעבירו לחלקה סמוכה.
בתביעה שהגישו לבית משפט השלום באשקלון טענו התובעות טוענות כי המועצה הדתית ועובדיה ביקשו להסתיר מפניהן במכוון את המחדל שנעשה ואף ניסו להניא אותן מפני הגשת התביעה. לשיטתן, הזזת המנוח לקבר אחר אף בוצעה בזדון ולכן עתרו גם לפסיקת פיצויים עונשיים. המועצה מצדה, טענה כי העתקת הגופה נעשתה עקב טעות במקום הקבורה המקורי ואי הדיווח על ידי העובד נבע מטעות בשיקול דעתו ונעשה כדי לא לפגוע ברגשות המשפחה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופט עידו כפכפי קיבל את התביעה וקבע כי שעה שהמועצה מודה באחריות ואף בזכות העקרונית של התובעות לפיצוי, אין צורך להרחיב בשאלת האחריות. זו, לשיטתו, נובעת מהודאת המועצה כי העובד מטעמה התרשל עת קבר את המנוח בחלקה לא נכונה והעביר אותו ללא ידיעת המשפחה, וניתן להטילה גם מכוח הפרת חובה חקוקה.
עוד ציין השופט כי לפי סעיף 3 לתקנות בריאות העם (קבורה מחדש), אסור להוציא גופה מקברה לכל מטרה שהיא ואסור לקבור גופה מחדש אלא אם נתקבלה תחילה רשות בכתב מאת רופא ממשלתי. בנוסף, בהתאם לסעיפים 6 ו-7 לתקנות, הוצאת גופה מקברה תתקיים במעמד פקיד של משרד הבריאות ויש לרשום את שם המנוח בפנקס הקבורות של בית העלמין. במקרה זה, אין חולק כי לא נתבקשה רשות מרופא ממשלתי להוצאת גופת המנוח מהקבר, כך שבמעשיהם פעלו עובדי המועצה בניגוד להוראת התקנות. כמו כן, המועצה פעלה בניגוד להוראות סעיף 3 לתקנות, אשר אמנם תכליתן העיקרית היא להגן על בריאות הציבור, אולם תכלית נוספת היא הגנה על זכויות המת ובני משפחתו.
לדעת השופט, אילו היו פועלים עובדי המועצה בהתאם להוראות התקנות בטרם הוצאת המנוח מקברו, הדבר היה מובא לידיעת המשפחה והייתה ניתנת לה אפשרות להביע את עמדתה בעניין ובכך הייתה נמנעת ממנה עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מכך שהמעשה בוצע במחטף וללא ידיעתה. אשר לרכיב הנזק בעוולה זו, ציין השופט כי בהתאם לפסיקה, אין צורך בהוכחת נזק מיוחד או כספי וגם פגיעה בנוחות יכולה להיחשב כנזק.
אשר לשאלה מי נתן את ההוראה להוציא את המנוח מקברו, סבר השופט כי זו רלוונטית לעניין היקף הרשלנות וחובת הזהירות המוטלת על המועצה. בעניין זה, הוזכר כי על אדם הנושא משרה בכירה חלה חובה מוגברת ומצופה ממנו להיות בקיא בחוק ושינהג ביושר ובתום לב כלפי משפחת הנפטרים. עם זאת, ברור כי הוראות התקנות המחייבות קבלת רשות בכתב מאת הרופא הממשלתי לצורך הוצאת גופה מקברה, צריכות להיות ידועות בקרב כל עובדי המועצה ואף הזוטרים שבהם. עם זאת, מעדותו של עובד המועצה עלה כי תקנות בריאות העם בנוגע לקבורה אינן ידועות לו וכי לא זכור לו שקיבל הנחיות לפעול בהתאם להוראותיהן. לפיכך, סבר השופט כי התנהלותה של המועצה אשר לא דאגה להדריך את עובדיה בנוגע להוראות החוק - מהווה רשלנות מצידה וכי אילו הייתה פועלת בהתאם לתפקידה, לא היה נוצר מצב בו עובד המוסמך לעסוק בענייני קבורה אינו מכיר את החוקים והתקנות שעל פיהם עליו לפעול.
עוד נקבע כי אין ספק שמעשיהם של עובדי המועצה מעידים על רשלנות חמורה ובפרט מעשיו של עובד המועצה אשר החליט להעביר את המנוח מקברו, ככל הנראה על דעת עצמו ומבלי ליידע את המשפחה, ואף ניסה להסתיר מפניהם את המקרה. עם זאת, על אף חומרת המעשים, סבר השופט כי אין הם מעידים על כך שנעשו מתוך כוונה לפגוע במשפחה. בנוסף, העובד אף מסר כי השיקול שהנחה אותו שלא לדווח על העברת המנוח היה החשש שהסיטואציה תהא קשה מידי עבור המשפחה וכן טען כי לאחר שגילה את התקלה פעל מתוך לחץ ולפיכך לא הפעיל שיקול דעת מעמיק יותר. לפיכך, נקבע, לא ניתן לקבוע כי ההחלטה שלא לעדכן את המשפחה ביחס להעברת המנוח התקבלה מתוך כוונה לפגוע או אף מתוך אדישות לרגשות המשפחה.
בכל הנוגע לנזק, קבע השופט כי למרות קבלת הטענה שכבוד המת נפגע בהעברתו לקבר אחר, הרי ששיעור הפגיעה אינו ברף הגבוה שכן לא הוכח כי חלילה התנהגו בחוסר כבוד לגופה ולא נסתרה הטענה כי זו נקברה מיד בקבר סמוך. לפיכך, נקבע כי שיעור הנזק שראוי לפסוק לכל אחת מהתובעות הינו בסך של 20,000 שקל. באשר לפיצויים עונשיים, נקבע כי לא הוכח שהמועצה פעלה מתוך כוונה לפגוע ואף לא מתוך אדישות לפגיעה אפשרית כאשר מבחינתו של עובד המועצה הוא האמין כי כדאי לחסוך למשפחה את עגמת הנפש שבקבורה נוספת. אשר על כן, לא נמצא כי בנסיבות אלו יש לפסוק פיצוי עונשי ואין רלוונטיות לשיקולי ההרתעה.
לסיכום, התביעה התקבלה, המועצה תפצה כל אחת מהתובעות ב-20 אלף שקל בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להן עת נודע להן על העתקת המנוח, כך שבסך הכל תפצה המועצה ב-100 אלף שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט בגובה 25,900 שקל. התובעות יוצגו בהליך ע"י עו"ד גיל קונפינו. המועצה הדתית יוצגה ע"י עו"ד אלי אביב.
