חדשות

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתה של לקוחה שהחליקה על קליפת בננה בסניף של "רמי לוי", וחייב את קבלנית המשנה שהייתה אחראית על הניקיון בסניף בפיצוי של 7,500 שקל. השופטת: "דרכו של לקוח במרכול חייבת להיות פנויה ממפגעים אפשריים, לרבות קליפה של בננה שנמצאה מונחת על הרצפה"

ביוני 2013 ערכה התובעת קניות בסניף "רמי לוי" בפרדס חנה. לטענתה, שעה שפסעה עם עגלת הקניות במחלקת הירקות היא החליקה לפתע על משהו שנראה לה כמו קליפה של בננה שהייתה מונחת על הרצפה, וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בכל חלקי גופה ובפרט בברך רגלה הימנית.

רשת "רמי לוי" כפרה באחריותה לאירוע וטענה כי ככל שזה אכן ארע, הרי שהחברות שהיו באותה עת האחראיות הבלעדיות לניקיון הסניף, הן אלה שצריכות לשאת באחריות כלפי התובעת. זאת, לנוכח הוראת סעיף 24 להסכם שירותי ניקיון שנחתם בינה לבין החברה הקבלנית הקובע כי "הקבלן מצהיר כי האחריות המלאה, הבלעדית והמוחלטת תחול עליו בכל מקרה של פציעה, פגיעה, נכות מוות או נזק אחר שיגרמו למזמין ו/או למי מטעמו ו/או למי מלקוחות המרכול ובאיו תוך כדי ביצוע השירותים ו/או בעקבותם".

החברה הקבלנית אישרה כי היא אכן נטלה על עצמה את האחריות לשירותי הניקיון בסניף, אך טענה בכתב הגנתה כי החברה ששימשה כקבלן המשנה שלה לצורך הזה בהתאם להסכם שנחתם ביניהן היא האחראית הבלעדית לאירוע ותוצאותיו. עוד טענה הקבלנית כי היה והאירוע אכן ארע, כי אז קרה הדבר בשל רשלנות התובעת עצמה. קבלנית המשנה מצדה, טענה כי מי שהיה האחראי בפועל על עבודת הניקיון שבוצעה על ידי העובדים מטעמה היה מפקח מטעם הרשת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השופטת רקפת סגל מוהר קיבלה את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 7,500 שקל. תחילה ציינה השופטת כי על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, מרכול חב חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו ולכן יש לבחון האם בנסיבות המקרה הופרה חובת זהירות קונקרטית והאם יכול אדם סביר לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק שבסופו של דבר נגרם.

לדעת השופטת, דרכו של לקוח במרכול חייבת להיות פנויה ממפגעים אפשריים, לרבות קליפה של בננה שנמצאה מונחת על הרצפה. לפיכך, נפילת התובעת מהווה תוצאה של סיכון בלתי רגיל שהוצב בדרכה והעובדה שבמסלול הליכתה הייתה מונחת קליפה של בננה מהווה ראיה לכאורה לאי קיומם של סדרי ניקיון מספיקים במקום.

עוד קבעה השופטת כי בהצגתה את הסכם ההתקשרות בינה לבין חברת הניקיון אשר נטלה על עצמה את האחריות המלאה לכל מקרה של פגיעה באחד מבאי הסניף, הוכיחה הרשת כי היא נקטה באמצעי הזהירות הדרושים לשם מניעת הסכנה. במצב דברים זה, וגם לנוכח ההסכם הדומה שנחתם בין חברת הניקיון לקבלנית המשנה מטעמה, סברה השופטת כי מי שכשלה במניעת הסכנה הייתה קבלנית המשנה.

בהתאם, נקבע כי יש לפטור את הרשת ואת חברת הניקיון מאחריות לאירוע מושא התביעה ותוצאותיו, ולהטילה על קבלנית המשנה ועליה בלבד. "קבלן ניקיון המתחייב כלפי מי ששכר את שירותיו לשמור על ניקיון המקום", נכתב, "חייב גם חייב לעשות את כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבות זו. מן הבחינה הזו, הרי שגם אם הייתי מוצאת בסיס עובדתי כלשהו לטענות שהועלו בפני בהקשר זה ולפיהן חלק מעובדיה של נתבעת 3 נדרשו לבצע פעולות אחרות מלבד ניקיון הסניף, הייתי קובעת כי הימנעות נתבעת 3 מלטפל בתופעה זו, יש בה כדי להותיר על כתפיה את האחריות למה שארע גם כן". 

לבסוף התייחסה השופטת לגובה הנזק וקבעה כי הנזק שנתבע היה מוגזם וחלקו הארי בלתי מבוסס. משכך, העמידה את סכום הפיצוי שישולם לתובעת ע"ס 7,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 500 שקל.

ת"ק 45310-04-17