בית משפט השלום באשדוד קיבל את תביעתו של חבר מועצת עיריית אשקלון, שלמה כהן, נגד חבר מועצה נוסף שתקף אותו מילולית במהלך ישיבת מועצה. בין היתר כינה הנתבע את כהן "פושע", "גנב" ו"שקרן" וייחס לו קשרים עם ארגוני פשיעה. נקבע, כי מדובר בדברי לשון הרע שאינם חוסים תחת הגנות החוק, ולכן כהן יפוצה ב-70 אלף שקל
התובע, שלמה כהן, הוא חבר מועצת העיר אשקלון מטעמה של סיעת "אשקלון בתנופה". הנתבע, אפי מור, גם הוא חבר במועצת העיר ובתקופה הרלבנטית כיהן כסגן ראש העיר. ביולי 2015 פורסמה כתבה בחדשות ערוץ 2, לפיה נעשה ניסיון "לתפור תיק" לראש העירייה, מר איתמר שמעוני, באמצעות עלילה בדבר הטרדה מינית. במסגרת הכתבה, נקשר שמם של כהן וחברי סיעתו עם פעילותם של גורמים עברייניים בעיר, והניסיון לקדם אינטרסים כלכליים שלהם.
בתביעה שהגיש לבית משפט השלום באשדוד, באמצעות עו"ד רון לוינטל, טען כהן כי במהלך ישיבת מועצת העיר שהתקיימה באוקטובר 2015 ביקש להעלות על סדר היום הצעה לסדר בכל הקשור לעלילה הנטענת בכתבה כלפי ראש עיר מכהן. לפי ההצעה, חברי המועצה יקבלו דיווח מלא על האירוע, יתרשמו ממהימנותו ויחליטו בכל מקרה על העברת הטיפול לחקירת המשטרה. בטרם עלתה ההצעה לסדר על שולחן המליאה, הודיעה היועצת המשפטית של העירייה כי ההצעה שהוגשה משמעותה תפקוד של חברי מועצה כגוף חוקר, בוחן ראיות ומקבל החלטות, אולם אין זה בסמכותם.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
סמוך לאחר הודעת היועצת המשפטית, במהלך ישיבת מועצת העיר, התנהל דין ודברים במהלכו הטיח מור בכהן כי הוא משתייך לארגוני פשיעה, וכי ארגוני פשיעה אלה מנסים לחדור לשלטון העירוני. עוד כינה אותו "פושע", "גנב" ו"שקרן". כהן מצדו הטיח במור כי הוא "שקרן עלוב" וזה ענה לו "אתה! אתה! תתבע אותי! אתה!". לאחר מספר דקות של התגוששות מילולית בין השניים נערכה הצבעה בקרב חברי מועצת העיר באם לאפשר לכהן להעלות על סדר יום המועצה את הנושא בו ביקש לדון במסגרת הצעתו לסדר, אך ברוב קולות נקבע שאין מקום לעשות כן. בעקבות ביטויים אלו, הגיש כהן תביעת לשון הרע נגד מור בסך של 200,000 שקל.
לטענת מור, דבריו נאמרו במסגרת תפקידו כסגן ראש העיר ובמהלך ישיבת מועצה מן המניין. בהתאם, לטענתו, אין מדובר כלל בפרסום היכול להיחשב כ"לשון הרע", וזאת לאור הוראת סעיף 13(9) לחוק המעניקה חסינות מוחלטת לדברים המוחלפים במסגרת דיון בישיבת מועצת העיר, גם אם יוכח שתוכנם שקרי. לחילופין נטען להגנת "אמת בפרסום", שכן הוכח שלכל הפחות כהן עצם עיניים מלראות כי סייע בקידום אינטרס כלכלי של ארגון פשיעה. לחילופי חילופין נטען, כי הפרסום מוגן מפני תביעת לשון הרע, שכן מור נהג ב"תום לב" שעה שאמר את דבריו במסגרת ישיבת המועצה, וכחלק מחובתו כסגן ראש העיר.
השופט יהודה ליבליין קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך 70 אלף שקל. לשיטתו, לא יכולה להיות מחלוקת ששיוכו של אדם לארגון פשיעה או לתמיכה בו, ואמירות המייחסות לאדם את היותו "פושע" ו"גנב", הן אמירות שבעיני האדם הסביר מהוות עלבון ופגיעה בשמו הטוב. לעומת זאת, הביטוי "שקרן", בו עשו שימוש שני הצדדים, הוא ביטוי שלדברי השופט הפך נפוץ ואף נפוץ מדי למרבה הצער בשיח המקומי, עד כי נדמה שהציבור איננו מייחס עוד לאמירה שכזו משקל משמעותי. לפיכך, להשקפתו, ביטוי זה כשלעצמו איננו מהווה לשון הרע מבחינה אובייקטיבית במציאות של ימינו.
בהמשך התייחס השופט לשאלת תחולתן של הגנות החוק. בכל הנוגע להגנת סעיף 13(9) לחוק ציין השופט כי בהתאם להלכה הפסוקה היה על מור להראות את המקור המטיל עליו את החובה, בין בדין ובין בהוראת רשות מוסמכת, להשמיע את דבריו, ולחילופין להראות כי רשות מוסמכת נתנה לו הרשאה להשמיע את דבריו. עם זאת, מור בטיעוניו לא הצביע על מקור חובה לפרסם את הדברים שאמר, לא מכוח הדין ואף לא מכוח הרשאה של רשות מוסמכת, והוא לא הצביע גם על קיומה של הרשאה שניתנה לו על-ידי רשות מוסמכת למסור את דבריו. היות שכך, קבע השופט כי מור איננו נכנס לגדר החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק.
עוד הבהיר השופט כי מבחינת לשון הסעיף, אין אחיזה לכך שדברים המוחלפים במהלך דיוני מועצת עיר זוכים לחסינות. לדעת השופט, העובדה שהמחוקק קבע הוראה מיוחדת ביחס לדברים המוחלפים במסגרת ישיבת ממשלה, מלמדת שאין חסינות מוחלטת על דברים המוחלפים בדיוני ישיבת מועצת עיר, ואין לקבוע חסינות כאמור על יסוד הוראת סעיף 9(13) לחוק. עוד הוזכר כי לאור היקף החסינות, נקבע שפרשנותו של סעיף 13(9) לחוק תהיה דווקנית, ולכן בהעדר אחיזה לשונית מינימאלית יש לדחות את טענותיו של מור כי הדברים נאמרו במסגרת מילוי תפקידו ובמסגרת ישיבת מועצת העיר.
אשר להגנת אמת בפרסום, מור לא ניסה כלל להראות כי ביחס לביטויים אותם הפנה כלפי כהן ולפיהם "אתה פושע" ו"אתה גנב", יש אמת בדבריו. היות ואין מחלוקת שבעניין זה נטל השכנוע מצוי לפתחו, אזי שביטויים אלה אינם חוסים תחת הגנה זו בהעדר הוכחה. בכל הנוגע לאמירה כי כהן שייך לארגון פשיעה, ציין השופט כי הוכח אמנם שכהן פעל למען קידום אינטרס כלכלי של שניים שהם בעלי עבר פלילי, אלא שלא הוכח כי מי מהם שייך לארגון פשיעה כלשהו, וממילא לא הוכחה שייכותם לארגון הפשיעה של שלום דומרני. כל שהוצג בעניין זה הם כתבות חסרות ערך ראייתי שאין לתת להן כל משקל. יתרה מכך, לא הוכחה, ולו בראשית ראיה, שייכותו של כהן לארגון פשיעה כלשהו. משלא מתקיים יסוד ה"אמת" בפרסום, די בכך על מנת לדחות את תחולתה של הגנה זו.
עוד נקבע כי לא עומדת למור הגנת תום הלב, שכן דבריו חרגו ממתחם הסבירות בעניין זה. לדעת השופט, בין על יסוד דבריה של היועצת המשפטית ובין על יסוד הרוב שהיה בידי הקואליציה, ניתן היה למנוע את הדיון אותו ביקש כהן לקיים, ולא היה כל צורך להטיח בו את דבריו הקשים ולא היתה כל סבירות בין הדברים הקשים שהטיח בו מור לבין העניין שביקש כהן לדון בו, שכן אין כל מידתיות בין שיוכו של כהן לארגון פשיעה או הנסיון להטביע בו חותם של מי שביקש לסייע כלכלית לארגון פשיעה, לבין דיון בכתבה כזו או אחרת. עוד הוסיף השופט כי מור אמנם חזר בו במידה מסוימת מדבריו במהלך הדיון בבית המשפט, אלא שניכר כי דבריו אלה היו מן השפה אל החוץ בנסיון לזכות באהדת בית המשפט. בנוסף, להתרשמות השופט, דבריו של מור נועדו במובהק לפגוע בכהן, ועל-כך תעיד העובדה שמור בדבריו "עודד" את כהן לתבוע אותו. יסוד הכוונה נלמד גם מחומרת הביטויים שהטיח מור בכהן, בעוד אין להם בסיס ראייתי של ממש.
בפסיקת סכום הפיצוי התחשב השופט בעובדה שכהן הוא חבר מועצת העיר, נעדר כל עבר פלילי, ובעל עבר עשיר בהגנה על בטחון המדינה. בהתאם, על פני הדברים, הפניית האשמות כלפיו כי הוא קשור בארגוני פשיעה, מהווה פגיעה פוטנציאלית שעוצמתה גבוהה. מנגד סבר השופט כי בנסיבות המקרה התנהגותו של כהן מקהה עוצמה זו, שכן הוא לא ראה כל פסול בנסיונות לקדם את ענייניהם של עבריינים מורשעים, וזאת מבלי לבדוק את הטענות כי גם בהווה הם עוסקים בפעילות עבריינית בשירותו של ארגון הפשיעה של שלום דומרני. עובדה זו מצדיקה לדעת השופט הפחתת סכום הפיצוי הראוי.
התביעה התקבלה בחלקה. מור יפצה את כהן בסך של 70,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 שקל. כהן יוצג בהליך ע"י עו"ד רון לוינטל. מור יוצג בהליך ע"י עו"ד ת' נוימן.
