שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון פסל 2 שאלות נוספות בבחינת הלשכה אך קבע כי לא נפלו בה כשלים

חדשות

העליון פסל 2 שאלות נוספות בבחינת הלשכה אך קבע כי לא נפלו בה כשלים
העליון פסל 2 שאלות נוספות בבחינת הלשכה אך קבע כי לא נפלו בה כשלים
10/06/2018, עו"ד לילך דניאל

שבועיים לפני מועד יוני של בחינת הלשכה החליט היום ביהמ"ש העליון לפסול 2 שאלות נוספות בבחינת דצמבר אך דחה את כל הטענות אודות הכשלים שנפלו בבחינה. בשולי הדברים הוסיף השופט עמית דברי ביקורת על הבחינה: "ספק אם עורכי הדין הטובים המנוסים והבקיאים ביותר במדינה היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה"

כחודש לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים דחה את כל טענות ה"רוחב" של המתמחים נגד בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שנערכה במועד דצמבר, פרסם היום (א') בית המשפט העליון את הכרעתו בערעורים ההדדיים שהגישו המתמחים והלשכה זה נגד זה. פה אחד החליטו השופטים לדחות ברובו את הערעור שהגישו המתמחים ולקבוע כי לא נפלו כשלי רוחב בבחינת דצמבר. מנגד, פסלו השופטים 2 שאלות נוספות בבחינה, המצטרפות לשתי השאלות שכבר נפסלו במחוזי ולשאלה נוספת שלה התקבלה חלופה נוספת. ביחס לאחת השאלות אף נקבע כי הכללתה בבחינה "מעוררת תמיהה". לצד זאת הוסיף השופט עמית ביקורת בכל הנוגע לאיזוטריות השאלות ולזמן הקצר בו נדרשו הנבחנים לענות על השאלות.

כזכור, בתחילת מאי פסק בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ב-14 עתירות שהוגשו נגד בחינת דצמבר, וקבע כי יש לפסול 2 שאלות מן הבחינה ולקבל עוד חלופה בשאלה נוספת, אולם דחה את הטענות נגד שורת הכשלים שלטענת העותרים נפלו בה. בנוסף, חייב השופט אלי אברבנאל את קבוצת המתמחים בהוצאות של 30 אלף שקל.

בערעור נטען בית היתר כי בית המשפט המחוזי התעלם כמעט לחלוטין מכל הטענות של המתמחים, אשר נתמכו ב-8 חוות דעת של מומחים בתחומים שונים אשר לפי הנטען הוכיחו פגמים חמורים וקשים שנפלו במגוון רחב של עניינים בבחינה, ובכלל זאת חוות הדעת של הפסיכומטריקנים גב' אסטלה מלמד וד"ר ברוך וינרב שטענו כי כ- 20% מן השאלות בבחינה לא עמדו בסטנדרטים פסיכומטריים. עוד נטען כי העובדה שהשופט אברבנאל לא דן לגופן בטענות כבדות המשקל אלא דחה אותן כלאחר יד, מהווה פגיעה חמורה בזכויות הדיוניות של המערערים ומהווה הפרה של כללי הצדק הטבעי. ביום רביעי האחרון נערך הדיון בערעורים בבית המשפט העליון והיום כאמור הוחלט לפסול 2 שאלות נוספות ולדחות את טענות הרוחב נגד הבחינה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

"לא אכחד כי הנתון דלעיל מטריד", ציין השופט יצחק עמית בהתייחס לאחוזי המעבר הנמוכים של הבחינה. עם זאת, סבר השופט כי שני חתכים - מספר הלומדים במוסדות לא אוניברסיטאיים ומספר הנבחנים שכבר נכשל בעבר - יכולים לכאורה להסביר את המספר האבסולוטי של הנכשלים בבחינה. לדבריו, "מן המפורסמות" הוא ששיעור ההצלחה של הנבחנים החוזרים, אלה שניגשים לבחינה פעם שניה ויותר, הוא נמוך יותר וכי בנוסף ניכר הפער הגדול בשיעורי ההצלחה בין האוניברסיטאות למרבית המכללות.

עוד התייחס השופט עמית לחוות דעת המומחים שהציגו המתמחים, בהן נטען כי היה מקום לערוך אחרת את בחינת ההסמכה. "איננו עוסקים במשפט הפרטי אלא במשפט המינהלי", כתב. "באספקלריה זו, חוק לשכת עורכי הדין הסמיך את חברי הוועדה הבוחנת  להפעיל את שיקול דעתם המקצועי לגבי מתכונת הבחינה ותוכנה. לכן, גם אם יכולות להיות דעות אחרות לגבי שיטת הבחינה, מתכונתה או תוכנה, וגם אם יש מומחים הסבורים אחרת, לא סגי בכך כדי להתערב בשיקול דעתה של הוועדה".

דרישת הפקטור: "איננו רואים להידרש לסעד כה מרחיק לכת"

עוד דחה השופט עמית את טענות המתמחים בכל הנוגע להתפלגות התוצאות ביחס לשאלות השונות, וקבע כי לצד שאלות שאחוז הנכשלים בהן גבוה בצורה חריגה, ישנן שאלות שאחוז המשיבים עליהן נכונה גבוה במיוחד. מכאן, לשיטתו, שיש לבחון את הדברים כמכלול, בהנחה ששאלות קשות מתאזנות עם שאלות קלות יותר. "ברי כי יש חשיבות לכלים הפסיכומטריים ככלי עזר לבדיקת שאלות הבחינה", כתב. "אך גם אם יש שאלות מסוימות שבהן רק אחוז נמוך של הנבחנים השיבו נכונה או קיים מדד הבחנה חריג, אין בכך כדי להעיד על חוסר סבירות קיצוני. ובקיצור, אחוז משיבים נכונה נמוך ומדד כושר הבחנה נמוך הם כשלעצמם אינם עילה לפסילתה או לקבלתה של שאלה בבחינה".

עוד דחה השופט עמית את הדרישה המרכזית שהעלו המתמחים, למתן "פקטור" רוחבי לכלל הנבחנים. לדבריו, לא בכדי לא עלה בידי המערערים להצביע ולו על פסק דין אחד בו ניתן סעד כה קיצוני ביחס למבחני ההסמכה של הלשכה ולכן אין מקום להידרש לסעד כה מרחיק לכת. ביחס לדבריו של השופט הנדל בעתירה שנגעה לבחינה הקודמת, בהם העלה את האפשרות כי יינתן פקטור בנסיבות בהן הציון הממוצע בבחינה נמוך במיוחד, קבע עמית כי במקרה זה הציון הממוצע בבחינה אכן נמוך ועומד על 59.1, אך לא רחוק מהציון הממוצע 61.4 שהיה באותו עניין, שם לא מצא בית המשפט להתערב.

בהמשך דחה עמית את טענות המתמחים ביחס להטעיה נוכח הפער בין ה"מבחן לדוגמה" שפרסמה הלשכה לבין בחינת האמת וקבע כי "בחינה לדוגמה כשמה כן היא, אינה אמורה ואינה יכולה לשקף במדויק את בחינת האמת על כל רכיביה". בנוסף דחה את הטענות ביחס לסמכות הורדת הציון עקב הגשת ערר על הבחינה, וקבע כי "כל סטודנט יודע" שהגשת ערר פותחת את הבחינה להערכה מחודשת ומגיש הערר נוטל על עצמו סיכון להפחתת ציון. עוד הוסיף בהקשר זה כי נוכח מספר הנבחנים, לוח הזמנים לבדיקת הבחינות, העלויות והמשאבים הכרוכים בבדיקת העררים, ניתן להבין את רצון מחוקק המשנה שלא ליצור תמריץ להגשת עררים. "מצב בו מגיש הערר יכול רק לשפר את מצבו, מהווה תמריץ חזק להגשת ערר", כתב. "מכל מקום, אילו ביקש מחוקק המשנה לילך בדרכם של המערערים, היה מקום לציין זאת במפורש, באופן שייכתב בתקנה כי מבין שני הציונים שניתנו, יתקבל הגבוה מבין השניים".

בכל הנוגע להשגות הפרטניות לגבי שאלות הבחינה, החליטו השופטים לקבל את הטענות ביחס ל-2 שאלות בלבד. השאלה הראשונה היא שאלה מס' 1 בדין המהותי, שעסקה בדיני הפקעה. לדעת עמית, ספק אם העובדה שחוק התכנון והבנייה נכלל ברשימת החיקוקים שצורפו לבחינה יכולה הייתה לכוון את הנבחן דווקא לסעיפים הבודדים המתייחסים להפקעה, מבין כמעט 300 הסעיפים בחוק זה. "באותה מידה יכול היה הנבחן לסבור כי הוא נדרש לאספקטים אחרים הקשורים לדיני הקניין", ציין עמית, "כגון ההלכות לפיהן ועדות התכנון והבנייה אינן עוסקות בדיני קניין אלא בעניינים תכנוניים. מה עוד, שחוק התכנון והבנייה והפסיקה הענפה הקשורה בו, אינו מהתחומים הנלמדים ברגיל כקורס חובה בפקולטות למשפטים". לפיכך, בהינתן מדד ההבחנה השלילי והאחוז הנמוך של המשיבים נכונה; בהינתן אי הבהירות לגבי הכללת דיני ההפקעה במסגרת דיני הקניין; בהינתן שגם מהוראת החיקוק עצמו לא ניתן לדלות את התשובה הנכונה ובהינתן הפסיקה הנרחבת בנושאי הפקעה – קבע השופט עמית כי דין השאלה להיפסל מחוסר סבירות.

עמית: "יתכן שיש מקום לתוספת זמן כדי לפתור את הבחינה"

השאלה השנייה שנפסלה היא שאלה מס' 13 בדין הדיוני, שעסקה בפקודת פשיטת הרגל. לדעת עמית, לא האיזוטריות של השאלה כשלעצמה מצדיקה את פסילתה, למרות שלשיטתו גם אלו שתורתם-אומנותם בתחום חדלות הפירעון היו מתקשים להשיב על שאלה זו ולא יהא זה מוגזם לומר כי מדובר ב"ליבת האיזוטריה". עוד הוסיף עמית "דיני פשיטת הרגל כשלעצמם והפסיקה הענפה בתחום זה היא כאוקיינוס. הנבחנים נדרשים להכיר את מימי האוקיינוס. אך הציפיה מהנבחנים לזכור בעל פה את תקנה 102 לתקנות פשיטת הרגל גובלת לטעמי באבסורד, ואזכיר שוב כי מאחר שהשאלה נכללת בחלק הדיוני, החיקוקים אינם עומדים לרשות הנבחנים... הכללת שאלה זו בבחינה מעוררת תמיהה ונראה כי אין היא מתיישבת עם תפיסת העולם הבאה לידי ביטוי בפסיקה, ולפיה על בחינות ההסמכה לעסוק בבדיקת 'ידע בסיסי' של הנבחן בתחומים שבליבת המקצוע". לשיטתו של עמית, בהינתן האחוז הנמוך של המשיבים נכונה ומדד ההתאמה השלילי; בהינתן הספק לגבי סיווג השאלה אם דיונית או מהותית; בהינתן שסעיפי החוק לא עמדו לרשות הנבחנים; ובהינתן האיזוטריות של השאלה – גם דינה של שאלה זו להיפסל מחוסר סבירות.

ביחס לערעור שהגישה הלשכה, קבע עמית כי לכאורה אכן יש ממש בחלק מהטענות שהעלתה, אך יחד עם זאת אין מקום להידרש לגופם של דברים. זאת, מהטעם שאם ערעורה של הלשכה יתקבל לגבי שאלה כזו או אחרת, הדבר עלול להביא לכך שעשרות נבחנים ואולי אף יותר, ימצאו עצמם נכשלים בסד זמנים קצר ביותר לפני הבחינה הבאה העתידה להתקיים בעוד כשבועיים ימים. "נבחנים רבים הסתמכו וכלכלו את מעשיהם על סמך פסק דינו של בית משפט קמא, בין אם הוא נכון ובין אם אינו נכון", כתב עמית. "בנסיבות אלו, איננו סבורים כי יש מקום להתערב בפסק הדין מקום בו הדבר עלול לפגוע בציבור עלום שברובו אינו לפנינו. זאת, כאמור, בפרט בנקודת הזמן הנוכחית, כשבועיים לפני מועד הבחינה הבאה".

לפני סיום הוסיף השופט עמית מספר הערות בכל הנוגע להלימה בין מטרות הבחינה כפי שעלו מסיכומיה של הלשכה לבין הבחינה במתכונתה הנוכחית. לדבריו, "הנבחן נדרש אפוא לענות על שאלות קשות, לעיתים איזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט. ספק אם עורכי הדין הטובים המנוסים והבקיאים ביותר במדינה, אלה שכוחם רב להם בכל תחומי המשפט, הן אזרחי הן פלילי, היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה. אם כך, מדוע יש לצפות מנבחן, שזה עתה סיים את תקופת ההתמחות שלו, שיעמוד ברף מקצועי גבוה יותר מעורכי הדין הטובים ביותר במדינה?".

עוד הוסיף עמית "אין ספק שהכנה לבחינה מעלה באחוז ניכר את הסיכוי להצליח. אף ראוי ורצוי שנבחן שעומד להיות עורך דין, ידע ויכיר את כל תחומי המשפט, גם אם בעתיד לא יעסוק בכל התחומים. אך עדיין השאלה היא מה רמת הידע שאנו מצפים לה בכל תחום ותחום של המשפט. האם באמת ניתן לצפות ממי שעוסק בפלילי כי ידע על אודות תקנה 102 לתקנות פשיטת הרגל? האם ניתן לצפות ממי שעוסק בדיני חדלות פרעון כי יכיר את כל הפסיקה הקשורה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? האם ניתן לצפות ממי שעוסק בתחום האזרחי-מסחרי כי יכיר את כל הפסיקה העוסקת בדיני הפקעה?... בבוא הוועדה הבוחנת לערוך את המבחן, דומני כי ראוי שהתכליות השונות שבבסיס המבחן תעמודנה נגד עיניה, שמא יהא בכך כדי למתן מקצת השאלות האיזוטריות".

בנוסף התייחס עמית לשאלת הזמן הקצר שנקצב לנבחנים לצורך מענה על השאלות וציין כי לא ירד לסוף דעתה של הלשכה באשר ליחס בין רמת הידע לבין המהירות האדירה שכל נבחן נדרש לה על מנת להשיב על השאלות. "יש להבחין בין המטרות של בחינה פסיכומטרית למטרות של בחינת ההסמכה", ציין. "בעוד שהבחינה הפסיכומטרית נועדה לנבא הצלחה אקדמית עתידית, והיא משמשת לצורך סינון ומיון, הרי שמבחן ההסמכה הוא מבחן הישג שנועד בעיקר לבדוק ידע... ברי כי המהירות משפיעה על אחוזי ההצלחה בבחינה. מכאן השאלה אם כאשר בוחנים הישג וידע מקצועי לצורך בחינות הסמכה, ראוי לעשות זאת בלחץ זמנים דוחק כמו בבחינה פסיכומטרית שמהווה מבחן מיון?", תהה השופט. "בהינתן שהמטרה המוצהרת של מבחני הלשכה אינה מיון וסינון, הרי שהקשר בין מהירות לבין מטרת מבחן ההסמכה, הוא חלש יותר מהקשר בין מהירות לבין מטרת המבחן הפסיכומטרי".

עוד הוסיף כי לשיטתו סד הזמנים המוקצב לפתרון הבחינה הוא אחד הנימוקים לפער בין אחוזי ההצלחה של בוגרי האוניברסיטאות לבין בוגרי המכללות. "מן המפורסמות הוא כי רף הקבלה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות גבוה יותר מאשר בחלק מהמכללות", ציין. "מכאן גם היתרון המובנה של בוגרי האוניברסיטאות כשהם ניגשים לפתור בחינה שהמרכיב הפסיכומטרי בה כל כך בולט, במסגרת סד הזמנים הדוחק. אך כאשר אנו באים לבחון הישג וידע מקצועי בעריכת דין, יש לבחון את השאלה האם ייגרע חלקו של המקצוע אם תינתן מסגרת זמן סבירה לפתרון כל שאלה ושאלה?... עיינתי בשאלות השונות, וספק בעיני אם הזמן המוקצב לכל שאלה ושאלה מותיר זמן לקריאת השאלה (חלק מהשאלות היו גם ארוכות למדי), להבנת השאלה, לחשיבה, ל"שליפת" התשובה מהזיכרון או לאיתור דבר החקיקה הרלוונטי בקובץ החקיקה (בדין המהותי), ולהתגברות על המסיחים, אשר מנוסחים באופן מתוחכם שלעיתים אף יש בו גוון של הטעיה. מכאן התמיהה מדוע יש צורך לקבוע סד זמנים כל כך דוחק, והאם לא נוצר מצב בו הרכיב של מהירות הפתרון, הפך לרכיב הדומיננטי ואף המכריע בבחינה... כשלעצמי, איני סבור כי יש להפחית במספר השאלות, אך דומה כי יש מקום לחשיבה של ממש אם אין מקום לתוספת זמן כדי לפתור את הבחינה". לאור התוצאה אליה הגיע בית המשפט, לא נעשה צו להוצאות.

התגובות:

עוה"ד יניב לנקרי ושי דקס, שייצגו חלק מהעותרים, מסרו בתגובה לפסק הדין: "פעם נוספת ברציפות בית המשפט העליון אמר את דברו והורה על פסילת 2 שאלות נוספות. אנו בהחלט מברכים על ההחלטה וסבורים שלא היה מקום לערעור ה"דווקא" מטעם הלשכה. ליבנו עם אותם נבחנים שסברו שלא בצדק שבית המשפט יורה על פקטור מאן דהוא. לא האמנו לטענות האלו מלכתחילה וכך היה מצופה שבית המשפט העליון ינהג. אנו מברכים את המערערים מטעם שני המשרדים שצלחו את הבחינה ומייחלים שמתכונת בחינות ההסמכה תשתנה מהקצה אל הקצה משום שהתערבות בתי המשפט הינה רק פיתרון נקודתי ולא רוחבי לבעיות שקיימות במתכונת ההסמכה".

עו"ד אילן בומבך, שייצג חלק ניכר מהעותרים, מסר בתגובה לפסק הדין: "בית המשפט העליון קיבל את הערעורים שהגשתי בנוגע לשאלות הספציפיות ופסל שתי שאלות נוספות בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין. כמו כן, בית המשפט דחה את ערעור הלשכה בנוגע ל-3 שאלות אחרות שבית המשפט המחוזי בחר להתערב בהן. בסך הכל - מדובר ב-5 שאלות שבית המשפט התערב בהן תוך הצבעה על חוסר הסבירות הקיצוני בהן - כמות השאלה הרבה ביותר בהיסטוריה! מדובר בנתון בעל משמעות כבירה בבחינה שהמאסה הקריטית של הנבחנים קיבלו בה בין 60 ל-65. בכל השאלות שנפסלו הסתייע בית המשפט בדוח התפלגות המסיחים שדרשנו לקבל".

עוד הוסיף עו"ד בומבך: "כמו כן, בית המשפט דן בטענות הרוחב שהעלינו ומתח ביקורת על הלשכה תוך המלצות פרקטיות לשינויה: בית המשפט קיבל את טענותינו שמדובר בבחינה שאין להגדיר אותה כמשקפת "ידע בסיסי" אלא רמה גבוהה בעשרות מונים - באופן שאינו הולם את תכלית הבחינה המוצהרת. בנוגע לסד הזמנים הקצר שניתן לכל שאלה - המליץ לאפשר זמן רב יותר בבחינות הבאות תוך הצבעה על חוסר ההלימה של המצב הקיים לתכלית הבחינה. למרות קביעות אלה - לא ניתן תקדים של פקטור רחב. בשורה התחתונה - מדובר ביום גדול למתמחים רבים, והפסילה המרובה של השאלות, לצד ההמלצות הפרקטיות של בית המשפט גורמות לי להאמין שלשכת עורכי הדין תפיק לקחים משמעותיים בנוגע למתכונת העתידית של הבחינה כדי שעוולה כזו לא תישנה. לטעמי היה כאן מקום לתת פקטור משמעתי לטובת המתמחים וחבל שבית המשפט לא עשה כאן את הצעד הנוסף בעניין".

מלשכת עורכי הדין נמסר בתגובה לפסק הדין: "בית המשפט העליון דחה היום בפסק דינו את שלל הטענות והרמזים שהוטחו כנגד הוועדה הבוחנת והלשכה להטיות, ל"אג'נדה" מכוונת, לתיקונים הגובלים בזיוף, לקנוניות ותרמיות למיניהם, אי שקיפות, לגבי זהות הנבחנים, חשיפת מכוונות של שמות הנבחנים ועוד. בית המשפט העליון הדגיש כי וועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי ויש להצר על עצם העלאת טענות אלו מצד הנבחנים. בית המשפט העליון דחה בנוסף מכל וכל את דרישת הנבחנים למתן "פקטור" ומצא כי אין כל מקום ליתן סעד שכזה. בית המשפט העליון גם אישר את ההוצאות בסך 136,000 שקל שנפסקו לטובת הוועדה הבוחנת והלשכה בבית המשפט המחוזי בירושלים. לשכת עורכי הדין מכבדת את פסק דינו של בית המשפט העליון אשר קבע כי מתוך 15 שאלות שפסילתן התבקשה במסגרת הערעורים הרבים שהוגשו, יש מקום להתערב בשתי שאלות בלבד. לשכת עורכי הדין תמשיך לפעול למען שמירה רף מקצועי ראוי בכדי שהציבור יוכל ליהנות משירות משפטי מקצועי ואיכותי".

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
עורכי דין/בעלי מקצוע עוד
152 | S:150