בית משפט השלום בבית שמש פסק פיצוי של 20 אלף שקל יו"ר האופוזיציה בביתר עילית, לאחר שבקשתו לפרסם מודעה בשבועון אודות מוקד רפואי חדש שהקים בעיר נדחתה עקב חשש של המפרסמים להסתכסך עם ראש העירייה המכהן. נקבע, כי מדובר ב"שירות ציבורי" מובהק וכי הסירוב לפרסם את המודעה נבע מטעמים פוליטיים הקשורים ביריבות הפוליטית שבין התובע לראש העירייה
התובע, שלום אליעזר מנחם זיידה, מכהן כיו"ר האופוזיציה בעיריית ביתר עילית ויו"ר ועדת הביקורת שלה. בשנת 2014 הקים התובע ביחד עם אחרים מוקד רפואי, במטרה שיספק לתושבי העיר והסביבה שירותי רפואה, שירותי אמבולנס ועזרה כללית, פיזית וכספית. הצורך בהקמת המוקד התעורר נוכח מספר התושבים הרב ומספרם הגדל של הילדים בעיר (כ-30,000), אשר בהעדר מענה רפואי בשעות הלילה נאלצו לנסוע למרכזים רפואיים בירושלים.
לצורך עדכון התושבים בקיומו של המוקד הרפואי, העלאת המודעות בקרב התושבים, ומשיכת לקוחות ותורמים, הוחלט לפרסם את המוקד בעיתונים המתפרסמים בעיר, לרבות בעיתונים השבועיים "אמצע שבוע" ו"שבוע טוב", אותם מפעילה חברת "גל ביתר שירותי פרסום והפקות". בעקבות סירוב בו נתקל התובע בפניה טלפונית למזכירות החברה, פנה התובע למנהל החברה, אך גם הוא סירב לבקשת התובע בטענה שראש העירייה המכהן יראה בפרסום כמחאה אישית נגדו ואין בכוונתו לריב עם העירייה בשל פרסום המודעה. גם ניסיונותיו של התובע לשכנע את מנהל החברה שהמודעה אינה פוליטית לא צלחו וזה עמד בסירובו והצהיר שאין לו כוונה להפסיד את ראש העירייה כלקוח.
נוכח האמור הגישו התובע והמוקד אותו הקים, באמצעות עו"ד איתמר בן-גביר, תביעה כספית לבית משפט השלום בבית שמש בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לגישת התובעים, סירוב הנתבעים לפרסם את המודעה נבע ממניעים פסולים, נוכח השקפתו והשתייכותו הפוליטית של התובע, ומאחר שהנתבעת מספקת שירות ציבורי, אל לה לפעול בצורה בלתי שוויונית ומפלה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבעים טענו כי החברה אינה מפעילה "עיתון" אלא מדובר אך בעלונים פרסומיים שהחוק אינו חל עליהם. עוד נטען כי המוקד הרפואי הוא עמותה לא פוליטית ללא מטרות רווח הפועלת בתחום הבריאות ולכן לא ניתן להפלותה על רקע השתייכות או השקפה כאמור. אשר לתובע, הרי שהוא לא ביקש שירות כלשהו עבור עצמו ולכן לא הופלה לרעה. מעבר לאמור הכחישו הנתבעים כל קשר חברי, מסחרי או עסקי לראש העירייה והוסיפו כי זכותם לסרב לפרסם מודעות על פי שיקול דעתם הבלעדי. בעניין זה הובהר כי הנתבעת היא חברה פרטית ולכן נתונה לה הזכות לבחור את לקוחותיה באופן שישיא רווחיה ולא יפגע במעמדה.
השופטת מאיה אב-גנים ויינשטיין קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 20 אלף שקל. תחילה הזכירה השופטת כי "שירות ציבורי" מוגדר בחוק איסור ההפליה כ"שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור". כפי שנקבע בפסיקה, עיתונים ואתרי אינטרנט ואף מדורי פרסום, נחשבים כ"שירות ציבורי" ואין בעובדה שעד היום לא נדון מקרה של עלוני פרסומת שאינם כוללים תוכן עיתונאי, כדי לשלול את תחולת החוק על עלונים כאמור, בדומה לעלונים אותם מוציאה לאור הנתבעת.
עוד דחתה השופטת את האבחנה אותה ביקשו הנתבעים לערוך בין שבועוני החברה לבין מדורי פרסום בעיתון או באתר אינטרנט המציע שירותי פרסום. לדבריה, מדובר באבחנה מלאכותית שאין בה כדי להגשים את מטרת החקיקה. כן ציינה כי בפסיקה נקבע כי פרסום מודעה בעיתון נכלל באופן מובהק בהגדרת "שירות ציבורי", שכן מדובר באמצעי הוותיק ביותר, לפני תקופת האינטרנט, לפרסום. אשר על כן, מסקנת הדברים היא שעלוני הפרסומת אותם מוציאה החברה לאור נכללים בגדר "שירות ציבורי" כהגדרתו בחוק.
לגופו של עניין קבעה השופטת כי מהתשתית שהונחה ניכר שמנהל החברה סרב לפרסם את המוקד מתוך אמונה והבנה שמטרת התובע בפרסום היא קידום האינטרסים הפוליטיים שלו וכי הוא ראה במוקד כמשויך לתובע, אדם הנתפס כיריב פוליטי לראש העירייה. גם טענתם של הנתבעים כי הסירוב לפרסום המודעה נבע מתוך חשש שהתובע לא ישלם עבור השירות, נוכח ניסיון העבר, הופרכה הן משיחה בין הצדדים שבמסגרתה לא הועלתה כל טענה לחשש כאמור, והן מתשובת ב"כ הנתבעים שנכתבה במענה למכתב ההתראה שנשלח אליהם, בה לא נכתב דבר בנדון.
"שנינו יודעים שזה יפגע בי"
יתרה מכך, בטענה לחשש מאי ביצוע תשלום עבור המודעה אין לדעת השופטת כדי לסייע בידי הנתבעים, אלא להיפך. מעבר לעובדה שהיה בידם להבטיח תשלום בדרך אחרת (כגון תשלום מראש, תשלום במזומן וכד'), הרי שבהעלאת הטענה האמורה דווקא קושרים הנתבעים קשר ישיר בין המוקד לתובע ומפלגתו הפוליטית. בהמשך טענו הנתבעים ששיקוליהם היו עסקיים-כלכליים לגיטימיים, אך לא ניתן כל נימוק ענייני לדחיית בקשה לפרסום מודעה בנושא מוקד הנותן שירות בתחום הבריאות.
בנוסף, מהשיחה שתומללה ומכתבי הטענות עולה מפורשות שהנתבע סרב לפרסם את מודעת המוקד מטעמים פוליטיים הקשורים ביריבות הפוליטית שבין התובע לראש העירייה והיות התובע חבר אופוזיציה. כך, אמר הנתבע לתובע "אני לא הולך לריב עם העירייה בשביל מודעה של המוקד", ו"שנינו יודעים שזה יפגע בי. אנחנו יודעים שמאיר רובינשטיין לא ישתוק על הדבר הזה".
לסיכום נקודה זו קבעה השופטת כי הנתבעים סרבו לספק שירות ציבורי לאחר שאימתו פרטים הנוגעים לעילות ההפליה - לקשר שבין המוקד לתובע ולהשתייכותו הפוליטית, סרבו לספק שירות ציבורי לנמנה עם קבוצה המאופיינת בהשתייכות פוליטית יריבה לראש העירייה ופרסמו פרסומים בהיקף נרחב לנציגי הקואליציה בעירייה, אותה הגדיר הנתבע כ"לקוח גדול ענק". בהתאם, עלה בידי התובע להוכיח חלק מחזקות האפליה הקבועות בחוק, ולא עלה בידי הנתבעים להפריכן.
עוד קבעה השופטת כי בסירוב לפרסם את המודעה הפלו הנתבעים לא רק כנגד המוקד, אלא גם כנגד התובע, שכן למרות שאין מחלוקת ששמו של התובע לא הופיע במודעה הרי שהנתבע הוא שערך את הקשר הפוליטי בין התובע למוקד והבהיר שהקשר האמור יהיה ברור גם לראש העירייה. כמו כן, מהשיחה עלה מפורשות שרצונו של התובע לקדם עצמו פוליטית באמצעות המוקד הוא שעמד בבסיס הסירוב לפרסם את המוקד בעלוני הנתבעת. מכאן, שמעשי הנתבעים עולים כדי הפרת חוק איסור הפליה, המזכה את התובעים בפיצוי ללא הוכחת נזק.
בקביעת שיעור הפיצוי שקלה השופטת את נסיבות ביצוע ההפרה, העובדה שהמדובר באירוע יחיד, את היקף הפגיעה בתובעים ואת הרצון ליצור הרתעה אפקטיבית לצורך מימוש תכלית החוק. לאור מכלול האמור ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 20,000 שקל, בתוספת הוצאות ושכ"ט בשיעור מתון בסך 5,000 שקל. התובעים יוצגו בהליך ע"י עו"ד איתמר בן-גביר. הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד דורון לנגה.
