הצעת החוק קובעת פיצויים של עד 100,000 שקל ללא הוכחת נזק ועד חצי מיליון שקל כפיצויים לדוגמה כלפי מי שהוכח כי פעל באופן שיטתי ומאורגן. המשנה ליועמ"ש והיועץ המשפטי לוועדה התנגדו להצעת החוק. ח"כים מהאופוזיציה התייחסו גם לביטול המשחק מול ארגנטינה וקראו להעמיד את החוק הקיים למבחן ולהעמיד לדין את השרה רגב
ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת אישרה היום (ד') לקריאה ראשונה את הצעת החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם (תיקון - פיצויים ללא הוכחת נזק), שיזמו ח"כ יואב קיש וח"כים נוספים. 9 ח"כים תמכו בהצעה וחברי האופוזיציה נמנעו מלהצביע; יו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי הודיע כי יגיש רביזיה כדי לאפשר להגיע להסכמות עם הממשלה; הצעת החוק קובעת פיצויים עד 100,000 שקל ללא הוכחת נזק ועד 500,000 שקל כפיצויים לדוגמא כלפי מי שפעל שיטתית. בהתייחסם לביטול המשחק מול נבחרת ארגנטינה קראו חברי אופוזיציה להעמיד את החוק הקיים למבחן ולהעמיד לדין את השרה רגב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
חוק החרם בנוסחו הנוכחי קובע כי בנסיבות מסוימות, קריאה לחרם נגד אדם או גוף בשל זיקתו למדינת ישראל, למוסד ממוסדותיה של המדינה, או לאזור המצוי בשליטתה (הכוונה בעיקר ליהודה ושומרון), תהווה עוולה נזיקית וכן תאפשר הטלת הגבלות מנהליות שונות על מי שקורא לחרם. הצעת החוק מוסיפה שתי הוראות שעניינן מתן אפשרות להגשת תביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור של עד 100,000 שקל וכן תביעה לפיצויים לדוגמא – פיצויים עונשיים בשיעור של עד 500,000 שקל.
בחוות דעת של הייעוץ המשפטי לוועדה, שפורסמה לקראת הדיון בהצעת החוק, נכתב בין היתר כי "בשל אופי ההגבלה על חופש הביטוי, קבע בית המשפט בפסק הדין בעניין אבנרי, כי ההוראה הנזיקית נמצאת קרוב לקו הגבול החוקתי וכי ניתן לאשרה רק אם מוכיח התובע כי נגרם לו נזק, וכי קיים קשר סיבתי בין הקריאה לחרם ובין הנזק. בהמשך לכך, אף פסל בית המשפט את הוראת סעיף 2(ג) לחוק המאפשר הטלת פיצויים לדוגמא (עונשיים) על המעוול שאינם דורשים הוכחת נזק וקיומו של קשר סיבתי בין ההתנהגות המעוולת והנזק. נוכח האמור, אנו סבורים כי הוספת הוראה של פיצויים ללא הוכחת נזק וכן הוראה של פיצויים עונשיים, גם אם הן כוללות "תקרה", מעוררת קשיים חוקתיים משמעותיים".
יו"ר ועדת החוקה חה"כ סלומינסקי (הבית היהודי): "הצעת החוק נכונה ומשמעותה היא שמי שמחרים את ישראל ייקנס. המגבלה על הוכחת נזק היא סתמית. אני לא הולך לתבוע על נזק מסוים אלא להשית עונש שאותו גוף לא יעשה זאת פעם נוספת. פסיקת בימ"ש עליון לא עולה בקנה אחד עם הצעת החוק והשאלה מי הוא המחוקק. האם עלינו להתאים עצמנו לבימ"ש עליון או שעל בימ"ש עליון יש להתאים עצמו לחוקים שאנחנו מחוקקים בכנסת. דעתי ברורה שאם הדמוקרטיה מבוססת על שלושת האדנים, הכדור חוזר לגוף המחוקק שיחליט ויקבע ובהתאם להחלטתו יסתדרו שאר הרשויות".
חה"כ יואב קיש (הליכוד) יוזם החוק: "כמה סמלי שדווקא היום אנחנו דנים בתיקון לחוק החרם. מול ה-BDS עלינו להיות מאוחדים ולהוציא קריאה ברורה שלא ניתן להחרים את מדינת ישראל. לצערי בעקבות פסיקת העליון החוק רוקן מתוכן ולא נעשה בו שימוש 7 שנים. במשחק עם ארגנטינה אין ספק שפעילות ג'יבריל רג'וב הייתה משמעותית בביטול המשחק. הכלי הזה נועד לפגוע במי שחורש את רעתנו, כלפי כל מי ששמח שביטלו את המשחק עם ארגנטינה. רג'וב עושה את זה סיסטמתית ונפעל כלפיו. לחרם על ישראל חייב להיות מחיר כואב בעיקר אם הוא בא מתוכנו". בהתייחסו לחוו"ד הייעוץ המשפטי לוועדה אמר כי צריך יהיה לקדם את החוק בפסקת התגברות. בישראל טוב שיש חופש ביטוי רחב אבל חרם הוא לא חופש ביטוי. הכנסת אמרה זאת לפני 7 שנים והגיע הזמן שנפעל נגד מי שפועל נגדנו שיטתית ובזדון".
היועץ המשפטי לוועדת החוקה עו"ד גור בליי: החוק מעורר קשיים חוקתיים משמעותיים. ברור שקריאה לחרם יש בה אלמנטים פוגעניים, אבל היא עדיין חוסה תחת חופש הביטוי ונעשה בה שימוש נרחב בארץ כאשר קוראים להחרים זמר כזה או אחר, מפעל כזה או אחר שאינו שומר על חוקי העבודה או השבת. מבחינה פרקטית משמעות החוק תהיה בעיקר בתביעות פנים ישראלית ופחות מול אירגוני BDS בחו"ל. בבג"ץ אבנרי שעסק בחוק החרם נפסל הסעיף של הפיצויים העונשיים ובית המשפט הוסיף וקבע שבשביל שהעוולה הבסיסית תעמוד במבחני החוקתיות חייבים להוכיח קשר סיבתי לנזק. לכן, יש מתח מאוד גדול בין פסה"ד לבין החוק כפי שהוא מנוסח היום, בגלל שבשתי ההוראות המוצעות מוותרים על הדרישה לקשר סיבתי לנזק. ביחס לטענה שהחוק כמו שהוא היום לא ישים – איך יודעים את זה? הרי היה אפשר לבחון זאת אם היו מוגשות בפועל תביעות שהיו נכשלות, אך בפועל כמעט ולא הוגשו תביעות".
חה"כ דב חנין (הרשימה המשותפת): "מה שעומד מאחורי הגישה כאן הוא ביטול הסמכות של בימ"ש לפרש חוקים. אתה רוצה לבטל את בתי המשפט ולהחליף אותם. בסופו של דבר בימ"ש עליון יפסול את הצעת החוק שכן הוא כבר פסל בדיוק את התיקון הזה. ההתנגדות לחרם זוכה להסכמה רחבה למעט חרם על התנחלויות. אני חושב שההתנחלויות הן אסון וסכנה אמתית לעתיד המדינה ולכן אעשה הכל כפטריוט ישראלי לעצור אותן. חוק שכורך חרם על המדינה ועל ההתנחלויות בכפיפה אחת מייצר בלבול גדול ועושה דבר חמור נוסף כאשר הוא עצמו מעודד חרם על ישראל. אתם לוקחים את מדינת ישראל למקום כזה שבאופן אמיתי היא מעודדת חרם עליה. לכן אם נקרא את החוק המקורי ככזה הוא היה צריך לפעול כנגד שרת התרבות רגב שגרמה לחרם על ישראל. על ח"כ קיש ליזום חקירה כזו נגדה כי ברמה המעשית היא קידמה חרם".
חה"כ בני בגין (הליכוד): "אחד היתרונות בחוו"ד של היועץ המשפטי לוועדה היא שהיא מסמנת ומעירה גבולות גזרה כדי שגם הכוונה המקורית של המבקשים לחוקק לא תסוכל או שלא ניתן יהיה לעמוד בחוק. אני מציע שנחפש ניסוחים מעט שונים לסעיפים. אנחנו מצויים במתח תדיר בין הזכות לחופש הביטוי לבין צרכים אחרים. עלינו לראות תמיד איך אנחנו פוגעים פחות ולא נותנים לאויבנו לפגוע בנו. אני מבין שאין מניעה מצד היוזם לתקן דברים והשאלה היא עיתוי התיקונים האם לקראת קריאות שניה ושלישית או כעת לקראת ראשונה. אני לא בטוח שיהיה לגמרי נכון להעביר אותה בגלל הגול הזה שהכניסה לעצמה נבחרת ארגנטינה".
חה"כ מוסי רז (מרצ): "אם אתם רוצים ליישם את החוק יש להעמיד לדין את השרה מירי רגב שתרמה לביטול המשחק לחרם הזה על ישראל. כל תכלית החוק היא הגבלה של חופש הדיבור. אני נגד חרם על ישראל ובעד חרם על ההתנחלויות שאינן חוקיות או מוסריות. אני מכבד מי שמחרים בנק שלא נתן משכנתה למי שמגיע לו. חרם הוא כלי לגיטימי ביהדות. סרבן גט מותר להחרים ודברים אחרים אסור?"
חה"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני): "זה נוקאאוט מארגנטינה בגלל פוליטיזיציה ואני אומר שלא הכל ירושלמיזציה. ברור שהמשחק היה מתקיים אילולא התערבותה הגסה של השרה. ישראל לא יכולה להתנגן רק על פי נגינותיה. החוק הזה קנטרני ומתריס. הוא מבודד את ישראל ומיותר. צריך להוריד אותו מהמדף".
חה"כ יעל גרמן (יש עתיד): "בחו"ל לא מבחינים בין ישראל ליהודה ושומרון ולכן אני מתנגדת לחרם גם ביהודה ושומרון וגם בת"א. ישראל כשלה במאבק והראיה היא מה שקרה הבוקר עם ביטול המשחק. כשאנחנו באים להילחם על דבר שבדמנו עלינו לשמור על האיזון לעומת זכויות היסוד ולהיזהר מכל משמר שלא נהפוך בגלל הפחד מחרם טרור ומלחמות, למשטר טוטליטארי ששכח שיש זכויות לבני אדם. באיזון הזה אני מקבלת את הכרעת בג"ץ שאומרת שזכותנו להילחם בחרם אך עם גבול".
חה"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני): ""איזה יופי" אם אפשר להעביר חוק שבג"ץ פסל ולהחלישו יותר. "רווח" כפול ומכופל עומד לפנינו כאשר אנחנו תוקעים עוד אצבע בעין לבג"ץ. ישראל בחרה שלא להכיר בשטחי יהודה ושומרון כחלק ממנה ואתם כורכים פה את המדינה עם שטחים אלו. צריך להוציא את המרצע מן השק. כל פעם שוב ושוב בחוק ההסדרה, בחוק החלת הדין הישראלי על בימ"ש צבאיים בשטחים, אתם לא מבחינים בין איו"ש לישראל וזה בדיוק מה שה- BDS עושה. הקונספט של פיצוים ללא הוכחת נזק מדבר על פגיעה באדם שקשה להוכיחה ולכמתה כספית. אתם לוקחים מונח כזה והופכים אותו נגד זכויות האדם".
חה"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): "הדיון מזכיר את מה שקרה עם סעיף ההפרדה בחוק הלאום, שהוועדה התעלמה מהערת היועמ"ש ואישרה לקריאה ראשונה. הפגיעה היא בלב ליבו של חופש הביטוי על עמדה פוליטית לגיטימית כמו החרמת התנחלויות שאני תומך בה כנבחר ציבור". לשאלת חה"כ קיש אם היה תומך בחוק כלפי מי שקורא לחרם רק על מדינת ישראל השיב שזה תלוי הקשר.
המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד ארז קמיניץ: "הבענו עמדתנו בוועדת השרים שיש בהצעה הזו קשיים חוקתיים משמעותיים המעמידים בספק את היכולת לקדם את החקיקה הזו הן בבג"ץ והן מבחינתנו. החלטת ועדת השרים הייתה שהיא תקודם בהסכמה של שרת המשפטים, השר לעניינים אסטרטגיים והשר לענייני ירושלים והתפוצות וזה לא נעשה עדיין. עוד הוחלט שההצעה תחזור לוועדת השרים לפני הצבעה לקריאה ראשונה. ככל שלא יהיה דיון כזה בוועדת השרים המשמעות היא שהממשלה מתנגדת להצעת החוק. בימ"ש עליון הכיר בעוולה זו אך ורק משום שהוא מתנהל בדרך הנזיקית הרגילה בה יש להוכיח את מהות הנזק והקשר הסיבתי לנזק שנגרם. כאשר יש עוולה של הוצאת דיבה הפגיעה היא עצם האמירה הפוגעת והאדם נפגע מהאמירה הפוגעת. המעשה העוולתי הוא גם הנזק. לא התרשמנו עד היום שיש קושי לא בהוכחת הנזק ולא בהוכחת הנזק הסיבתי. באירוע המאוד מצער של היום (ביטול ההגעה של נבחרת ארגנטינה, ר.ג), אם המפיק סופג נזק כלכלי בשל הביטול הוא יוכל לכמת את הנזק בצורה די קלה. גם הקשר הסיבתי לא נחזה על פניו כקשה להוכחה ולכן לא ברור למה לקפוץ במצב כזה לחריג של דיני הנזיקין כשמנגד יש פגיעה חוקתית מהמעלה הראשונה. יש כאן קושי גם בדילוג על הקשר הסיבתי והנזק. מה שנשאר הוא שכל ביטוי הקורא לחרם עלול להיענות מיידית בתביעה בלי קשר לשאלה אם נגרם נזק ואם הוא קשור לביטוי כאשר יכול להיות מצב הפוך שדווקא הקריאה לחרם הגדילה את צריכת המוצר המוחרם. בצורה זו עלולים להגיע לתוצאות אבסורדיות".
