בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של נאשמת שנכנסה לבתיהם של קשישים כשהיא לבושה במדי אחות וגנבה מהם כספים, לאחר שאיתרה מראש תיבות דואר שעליהן הודבקה מדבקה של חברה המספקת שירותי לחצן מצוקה. נקבע, כי למצבה הנפשי של המערערת לא ניתן משקל רב לעניין הענישה בסופו של יום ולכן במקום 5 וחצי שנות המאסר שהוטלו עליה תרצה 3 שנות מאסר בלבד
המערערת הורשעה בבית משפט השלום על פי הודאתה בכתב אישום שכלל שמונה אישומים בעבירות התפרצות למגורים כדי לבצע עבירה, התייצבות בכזב כעובד ציבור ועבירה אחת של גניבה. על פי כתב האישום, נהגה המערערת לעבור בין בניינים בגוש דן, לחפש על תיבות הדואר מדבקה של חברה המספקת שירותי לחצן מצוקה לגיל המבוגר או לחפש מטפלות של אוכלוסייה מבוגרת ולאחר מכן עלתה לדירות הללו והציגה עצמה כעובדת של ביטוח לאומי. זאת, כשהיא לבושה במדים לבנים של אחות. לאחר שנכנסה לדירות נטלה מהדיירים כסף מזומן, כרטיסי חיוב ורכוש נוסף.
בגין האמור, נידונה המערערת בבית משפט השלום ל-65 חודשי מאסר בפועל (כ-5 וחצי שנים), מאסרים על תנאי, קנס בסך 1,000 שקל או חודשיים מאסר בפועל תחתיו ופיצוי למתלוננים בסכומים שונים, בהתאם לעובדות בהן הורשעה.
בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי, טענו סניגוריה של המערערת כי העונש שהוטל עליה מופלג בחומרתו ואינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים. עוד נטען כי בית משפט השלום שגה כאשר קבע כי מדובר במספר אירועים וכי הנימוק לפיו יש לקבוע מתחם לכל פריצה ופריצה הוא שגוי ולא עומד במבחני הפסיקה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה טען הסנגור כי בית המשפט לא איזן נכונה את מכלול הנסיבות. כך למשל – אין מדובר בהתפרצות בחבורה, לא עמדה סכנת פגיעה פיזית למי מהמתלוננים וסך כל הגניבות הסתכם ב-15,000 שקל. בנוסף נטען כי בית המשפט לא ייחס משקל הולם לנסיבות לקולא, לפיהן המערערת אינה בעלת עבר פלילי, אם חד הורית לילד בן 8, הוריה חולים וקשישים והעובדה כי נטלה אחריות למעשיה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
השופטים דבורה ברלינר, מרים דיסקין ואברהם הימן קיבלו את הערעור והפחיתו מעונשה של המערערת. תחילה קבע בית המשפט כי התנהגותה של המערערת מעוררת סלידה ותחושת קבס ומיאוס, וכי גם אם יכולותיה הנפשיות הן מוגבלות היא ניצלה אותן לפגיעה באוכלוסייה החלשה ביותר שניתן להעלות על הדעת. "עצם העובדה שהמערערת איתרה את קורבנותיה באמצעות מערכת "סקיוטק" ומטפלות בקשישים", כתבו השופטים, "מצביעה על תכנון קר רוח נטול אנושיות וחמלה, הרואה לנגד עיניו את צרכיה של המערערת בלבד ומתעלם לחלוטין מהאחר ומחולשתה האינהרנטית של האוכלוסיה אליה פנתה... כל אחד מהאישומים מגלה קור רוח אכזרי, נטול רחמים ונטול מעצורים".
חרף האמור, סברו השופטים כי אין מנוס מהתערבות בגזר דינו של בית משפט השלום. בעניין זה נקבע כי טענות הסניגוריה לפיהן מדובר באירוע אחד ולא בכמה אירועים אינן מופרכות שכן לא מעט ממאפייניו של "מבחן הקשר ההדוק" התקיימו בתיק זה: מדובר במעשים שבוצעו בתוך פרק זמן קצר, כחודשיים וחצי, שיטת הביצוע היא אותה שיטה, המחשבה הפלילית זהה ומתמשכת, פרופיל הקורבנות דומה וקיימת גם קירבה גאוגרפית. גם יישום מבחני העזר מצביע לדעת השופטים על כך שניתן לראות במעשי המערערת אירוע אחד, בהינתן המאפיינים שפורטו. להשלמת התמונה צוין כי אפילו ובית המשפט היה יוצא מנקודת הנחה כי ניתן לראות באירועים השונים אירועים נפרדים, אין לקבל את הנמקתו של שופט השלום על פיה יש לקבוע מתחם נפרד לכל אחד האישומים על מנת להקל על קביעת המתחמים בתיק עתידי ולא ידוע. הובהר, כי הקביעה צריכה להיעשות על פי נסיבות התיק הקונקרטי הנדון.
עוד קבעו השופטים כי סקירת הפסיקה מצביעה שבית משפט השלום סטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת, זאת הן באשר למתחם ביחס לכל אישום ואישום, גם בהנחה שמדובר באירועים נפרדים, והן באשר לתוצאה הסופית. לדברי בית המשפט, לא ניתן למצוא ולו פסק דין אחד שבנסיבות דומות הגיע לתוצאה עונשית המתקרבת לענישה בתיק הנוכחי, ולכן יש להתערב ולו מטעם זה. לפיכך, נקבע כי המתחם הכולל בתיק זה ינוע בין 24 ל- 50 חודשי מאסר.
אשר למיקומה של המערערת בתוך המתחם, ציינו השופטים כי בית משפט השלום התייחס לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות, לרבות מצבה הנפשי והיותה אם חד הורית לילד בן 8, שיעבור לטיפולם של הוריה שהם אנשים חולים שיתקשו לעמוד בנטל. עוד נקבע כי בית משפט השלום קבע כי אין קשר בין מצבה הנפשי של המערערת לבין ביצוע העבירות מושא תיק זה, ונראה על כן כי למצבה הנפשי לא ניתן משקל רב לעניין הענישה בסופו של יום. עם זאת, הנכות הנפשית ממנה סובלת המערערת ראויה להתחשבות נוספת לקולא. לצד החומרא ציינו השופטים כי בית משפט השלום יצא מנקודת ההנחה שהמערערת לא ביצעה עבירות מאז העבירות מושא כתב האישום הנוכחי ועד היום, אך לדיון בערעור היא הובאה כשהיא עצורה בחשד לביצוע גניבה ממעסיק ולא ניתן להתעלם מהתפתחות זו.
נוכח האמור, הוחלט להעמיד את תקופת המאסר הכוללת של המערערת על 3 שנים. יתר רכיבי הענישה, לרבות הפיצוי שנקבע בבית משפט השלום, ישארו בעינם.
