שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > החתימו קשישה בת 92 על הסכם לשכירת ביתה בתנאים עושקים ומחפירים

חדשות

החתימו קשישה בת 92 על הסכם לשכירת ביתה בתנאים עושקים ומחפירים, צילום: getty images israel
החתימו קשישה בת 92 על הסכם לשכירת ביתה בתנאים עושקים ומחפירים
30/05/2018, עו"ד לילך דניאל

קשישה בת 92 ששהתה בבית אבות לתקופת ניסיון הוחתמה על הסכם להשכרת ביתה לתקופה של 9 שנים בדמי שכירות קבועים, כשמיד לאחר החתימה תפסו השוכרים את החזקה בבית והחלו לערוך בו שיפוצים מסיביים. לאחר שבית משפט השלום קבע שתנאי החוזה היו טובים וסבירים, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור הקשישה וקבע כי מדובר בתנאים "על גבול המחפירים" ולכן יש לבטל את החוזה מחמת עושק

בשנת 2015 חתמה ד.י, אישה בת 92 באותה עת, על מסמך הנושא את הכותרת "זיכרון דברים והסכם לשכירות". על פי המסמך, השכירה ד' את בית המגורים שלה, בית בן שלושה חדרים הבנוי על שטח של חצי דונם, למשיבים, לתקופה של 9 שנים, ללא בטחונות וללא ערבויות, תמורת 3,500 שקל לחודש ללא מנגנון שיערוך. ההסכם אף אפשר לשוכרים לשכור את יחידת המגורים שבחצר הבית, תמורת סך נוסף של 1,500 שקל.

ההסכם נחתם בחדרה של ד' בבית האבות "משען" שבחולון, שם שהתה אותה עת לתקופת ניסיון. ההסכם נכתב בכתב ידה של המטפלת של ד', לפי נוסח שהוכתב והוקרא לה ע"י אחד השוכרים ובנוכחות חברתה של ד' ובת גילה. בנה היחיד של ד', שהוא הבעלים של מחצית מהבית, מתגורר בחו"ל ולא היה לו כל איזכור בהסכם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ימים ספורים לאחר החתימה הודיעה ד' לשוכר בטלפון כי ההסכם בטל, ובהמשך אף הגישה נגדו שתי תלונות במשטרה. בין לבין, תפס השוכר את החזקה בבית והחל לשפצו באופן מסיבי, על אף שבהסכם צוין כי השוכרים יקבלו את החזקה בבית במועד מאוחר יותר. מספר ימים לאחר הגשת התלונה במשטרה שלח עורך דינה של ד' לשוכר שתי הודעות ביטול. בהמשך הוציאה המשטרה את השוכר מהבית ונעלה אותו, ובית משפט השלום נתן צו מניעה המונע מהשוכרים את המשך עבודות הבניה.

בעקבות השתלשלות האירועים האמורה הגישה ד' תביעה לבית משפט השלום, לביטול הסכם השכירות וחיוב השוכרים להשיב את המצב לקדמותו ולהורות על סילוק ידם מהנכס. לטענתה, זכות הביטול עומדת לה מכוח ההסכם והן מכוח היעדר גמירות דעת ומסוימות בהסכם מחמת הטעיה ועושר, חוסר תום לב מצד השוכרים והפרה יסודית של ההסכם. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי ד' מלכתחילה רצתה להשכיר את הנכס וכי ההסכם נחתם לאחר ניהול "משא ומתן נמרץ" ו"לאחר שהגיעו להסכמות". עוד דחה בית המשפט את טענת העושק משהתרשם כי ד' היא "אישה דעתנית, חריפה וצלולה אשר איש לא יכול היה להוליך אותה שולל או לגרום לה לעשות דבר מה שלא חפצה בו". כן נשללה הטענה כי ד' הייתה מצויה בחולשה שכלית או גופנית במידה שפגעה בהבנתה את המתרחש, ולמרות תיעוד רפואי בו צוין כי ד' סובלת מדמנציה, קבע כי זו "עודנה במלוא חושיה" למרות גילה. בכל הנוגע להסכם עצמו קבע בית המשפט כי תנאיו "טובים וסבירים" ומגלמים עסקה המטיבה עם שני הצדדים בבחינת "WIN WIN". כפועל יוצא קבע בית המשפט כי הסכם השכירות עומד בתוקפו, כי השוכרים רשאים לחזור ולהחזיק במושכר ורשאים לבצע בו שיפוצים כראות עיניהם ועל חשבונם כפוף לצורך לקבל היתר בניה מקום שהדבר מתחייב. בנוסף, חויבה ד' לשלם לשוכרים הוצאות משפט בסך 25 אלף שקל.

בעקבות האמור, הגישה ד' ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. סגנית הנשיא, השופטת יהודית שבח, קיבלה את הערעור וקבעה כי ד' הייתה רשאית לבטל את הסכם השכירות ואכן ביטלה אותו כדין. תחילה בחנה השופטת שבח את טענת העושק והזכירה כי על מנת לבוא בשעריה של עילה זו, על הטוען להוכיח שלושה יסודות השלובים זה בזה: מצבו של המתקשר, ניצול מצבו ע"י העושק ותנאי חוזה גרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה. לדעת השופטת, מהראיות שהובאו בפני בית משפט השלום עולים ובולטים תמימותה של ד' בת ה-92, חוסר ניסיונה, חוסר הבנתה, חוסר התמצאותה בתנאים המקובלים בשוק והיותה בודדה היות שבנה היחיד מתגורר מעבר לים. עוד ציינה השופטת כי ד' פגשה בשוכר לראשונה עת הגיע לחדרה בבית האבות בערב החתימה על ההסכם, וחתימתה נעשתה לאלתר בו ביום בלא שניתנה לה שהות להיוועץ עם בנה או עם אדם אחר. לכך, נקבע, יש לצרף את עובדת הכתבת ההסכם ע"י השוכר למטפלת של ד', בעוד ד' עצמה מנמנמת בכורסתה,  ואת תנאי ההסכם הגרועים מהמקובל במידה בלתי סבירה. "הרי לנו עילת העושק בהתגלמותה", כתבה השופטת שבח.

עוד הוסיפה השופטת כי בית משפט השלום אמנם קבע כי ההסכם מכיל תנאים טובים וסבירים המגלמים עסקה המטיבה עם שני הצדדים, אלא שלשיטתה תנאי ההסכם הם "על גבול המחפירים". כך, הוזכר, ההסכם מפקיע מד' את ביתה – בית פרטי בן שלושה חדרים על שטח של חצי דונם, וזאת למשך 9 שנים בדמי שכירות קבועים בסך 3,500 שקל ללא מנגנון הצמדה כלשהו או עליה הדרגתית מינימאלית. לדעת השופטת שבח, האינטרסים של ד' מופקרים לחלוטין ואינם מלווים בבטוחה כלשהי, לא ערבות בנקאית, לא חתימת ערבים, אף לא שטר ביטחון או שיקים מעותדים שיבטיחו את תשלום דמי השכירות כסדרם. בנוסף, אין בהסכם סעיף פיצוי למקרה של אי תשלום דמי השכירות או נזקים לבית, ההסכם לא מחייב את השוכרים להעביר את חשבונות מסי העירייה, המים והחשמל על שמם ולא מעניק לד' את הזכות לבטל את החוזה למקרה שבו תחליט שאינה רוצה לשהות בבית האבות אליו עברה לתקופת ניסיון. השוכרים אף אינם מתחייבים להשיב את הבית לאחר תום השכירות כשהוא במצב תקין, באופן שלא מבטיח את ד' ממקרה בו השיפוץ המסיבי אותו ביקשו לבצע בבית ייאכל ע"י שיני הזמן במשך תשע שנות השימוש של השוכרים.

מלבד האמור ציינה השופטת כי מההסכם ניתן להבין שניתנת לשוכרים רשות לשפץ את הבית, אלא שמהות השיפוצים והיקפם לא מצוינים בהסכם. "בעל בית סביר אינו נוהג להפקיר את ביתו לשוכריו ולאפשר להם לעשות בו ככל העולה על רוחם", כתבה השופטת, "לרבות הריסה ובניה ללא קבלת אישורו המוקדם לכל שינוי שכזה, כשהאחריות נותרת בסופו של דבר, בהתרחש תקלה, או עבירה על החוק, על הבעלים שהתיר זאת". נוכח האמור קבעה השופטת כי ד' הוכיחה גם את גריעות תנאי ההסכם, גם את נסיבות העושק וניצולן, ומשכך יש לקבוע כי הוכחה עילת העושק שבחוק החוזים, המקנה לה את הזכות לבטל את ההסכם.

עוד נקבע כי אף לולא היה נקבע שנסיבות העניין עולות לכדי עילת העושק, הרי שאין מניעה לקבוע כי ד' הייתה רשאית לבטל את ההסכם גם מחמת הפרתו היסודית ע"י השוכרים. בעניין זה, קבעה השופטת כי מהראיות שהובאו בפני בית משפט השלום עלה כי השוכר תפס חזקה בבית מיד לאחר החתימה וטרם המועד שנקבע בהסכם, השליך את הריהוט ואת חפציה של ד' והחל בפעולות הרס מסיביות כהכנה לשיפוץ כללי. זאת ועוד, לדעת השופטת הפרת ההסכם לא התבטאה רק בכך, אלא גם ובעיקר בעבודות השיפוץ והבניה שביצע השוכר בבית, כאילו היה זה ביתו שלו.

עוד ציינה השופטת כי מפירוט ההוצאות להן טען השוכר בתצהירו, בגינן דרש פיצוי מד', ניתן ללמוד על היקף השיפוצים שביצעו השוכרים בבית במבצע בזק במהלך התקופה הקצרה שעד הוצאתם ממנו. כך לדוגמה, טען השוכר להוצאות בסך 180 אלף שקל בגין שירותי הבניה, 100 אלף שקל בגין עבודות נגרות, 35 אלף שקל בגין תיקון הגג, וכן הוצאות שהצטברו לסך של מאות אלפי שקלים בגין עבודות אינסטלציה והחלפת צנרת, עבודות חשמל, התקנת מזגנים, התקנת דק בחצר ועוד. "די בשכל הישר ובהיגיון הבריא כדי לקבוע שהשיפוצים שביצעו המשיבים בבית חורגים משמעותית משינויים בנכס המבוצעים ברגיל ע"י שוכר נכס מגורים", קבעה השופטת, "באופן שהמסקנה המתחייבת היא כי בניות הבית המסיבות שערך המשיב, כלשונו, עולות כדי הפרתו היסודית של הסכם השכירות, המזכה את המערערת בביטולו".

לסיום הוסיפה השופטת כי לא היה מקום להורות על אכיפת החוזה גם מאחר שהאכיפה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין, כלשון סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

לאור האמור, קבעה השופטת שבח, אליה הצטרפו גם השופטים יונה אטדגי ונפתלי שילה, כי דין הערעור להתקבל באופן שפסק דינו של בית משפט השלום יבוטל והשוכרים ישלמו לד' הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 20 אלף שקל. המערערת יוצגה בהליך ע"י עורכי הדין אסי גיסה ואיריס סלוצקר-וייס. המשיבים יוצגו בהליך ע"י עו"ד גרשון בלקין.

 

ע"א 17976-06-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:77
קומיט וכל טופס במתנה