שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > בג"ץ סירב לדון באפשרות לפסול חוקי יסוד

חדשות

בג"ץ סירב לדון באפשרות לפסול חוקי יסוד, צילום: istock
בג"ץ סירב לדון באפשרות לפסול חוקי יסוד
28/05/2018, עו"ד לילך דניאל

הרכב מורחב של 9 שופטי בג"ץ דחה את העתירות שהוגשו נגד "חוק ההדחה", המאפשר לכנסת להדיח ברוב של 90 חבר כנסת שיש במעשיו משום הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד המדינה. בתוך כך התייחסו השופטים לדוקטרינת "התיקון החוקתי הלא חוקתי" אך קבעו כי טרם בשלה העת להכריע בחוקתיותו של חוק יסוד וכי יש להמתין לעניין זה עד להשלמת מפעל החוקה בישראל

הרכב מורחב של 9 שופטים בראשות הנשיאה חיות דחה אמש (א') פה אחד את העתירות שהוגשו נגד התיקונים לחוק-יסוד הכנסת ולחוק הכנסת, המסמיכים את הכנסת להחליט בתנאים מסוימים על הפסקת חברותו של חבר כנסת שיש במעשיו משום הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, במה שזכה לכינוי "חוק ההדחה". העתירות הוגשו ע"י עו"ד שחר בן-מאיר, ח"כ ד"ר יוסף ג'בארין, ארגון "עדאלה" והאגודה לזכויות האזרח.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

על פי החוק, שפורסם ברשומות ביולי 2016, הכנסת רשאית, ברוב של 90 חברי הכנסת, להחליט להפסיק את חברותו של חבר הכנסת אם קבעה שיש במעשיו משום הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל. החלטה כאמור תתקבל לפי הצעת ועדת הכנסת שהתקבלה ברוב של שלושה רבעים מחבריה, על בסיס בקשה של 70 חברי הכנסת, מתוכם 10 לפחות חברי כנסת בסיעות שאינן צדדים להסכמים המחייבים תמיכה בממשלה. בד בבד נעשה תיקון משלים בחוק הכנסת ונקבעו בו הוראות פרוצדורליות שונות לגבי הליך ההדחה.

לטענת העותרים, יש להורות על בטלותו של חוק ההדחה היות שהוא פוגע באופן מהותי בעקרון הפרדת הרשויות, שכן באמצעותו נטלה לעצמה הרשות המחוקקת סמכויות שיפוטיות מובהקות. לשיטתו של עו"ד בן מאיר, הקביעה האם בנסיבות העניין קיימת תשתית עובדתית המצדיקה הדחת חבר כנסת היא מלאכה המסורה לרשות השופטת ואין זה ראוי שבית המשפט יידרש להחלטת ההדחה כערכאה ערעורית בלבד. יתר העותרים הוסיפו וטענו כי חוק ההדחה אינו חוקתי לנוכח פגיעתו – אשר לדבריהם אין לה אח ורע במשפט המשווה – בעקרונות יסוד דמוקרטיים ובהם קביעת הרכב הכנסת בבחירות, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לשוויון וחופש הביטוי הפוליטי. בפגיעה זו, כך הטענה, יש משום שינוי של הוראת סעיף 4 לחוק היסוד, ולפיכך נדרש היה רוב של חברי הכנסת בכל שלוש הקריאות. כמו כן נטען שהפגיעה האמורה עולה כדי הפרה קיצונית של ערכים דמוקרטיים ומלמדת על שימוש לרעה בסמכות הכנסת כרשות מכוננת וגם מטעם זה יש להורות על בטלות חוק ההדחה.

המדינה מצדה טענה כי דין העתירה להידחות על הסף משום שאינה בשלה להכרעה בכל הנוגע לפגיעתו של חוק ההדחה בזכויות חוקתיות. לטענתה, כל עוד לא נעשה שימוש בחוק ההדחה אין בפני בית המשפט תשתית עובדתית קונקרטית, ברורה ושלמה הדרושה להכרעה בסוגיות המשפטיות המועלות בעתירות. לגופם של דברים עמדת המדינה הייתה כי אין מדובר במקרה קיצוני וחריג המצדיק התערבות שיפוטית בחקיקת-יסוד, וכי חוק ההדחה אינו קובע אלא מנגנון אשר נועד לאכוף את העקרונות המהווים מלכתחילה תנאי למועמדותו של חבר הכנסת על פי סעיף 7א לחוק יסוד הכנסת.

הנשיאה אסתר חיות, שכתבה את פסק הדין העיקרי, סברה שיש לדחות את העתירות, ואליה הצטרפו יתר שופטי ההרכב. לשיטתה, יש לדחות את טענת הסף שהעלתה המדינה בדבר חוסר בשלות ולהידרש לשאלות העקרוניות העולות בעתירות לגופן, שכן אין מדובר בחוק המותיר מרחב תמרון רחב במובן זה שאופן יישומו עשוי שלא לגרום לפגיעה בזכויות חוקתיות. כמו כן אין מדובר בהוראה עונשית או נזיקית אשר לא ברור באיזה אופן תחול, אם בכלל, על מקרים קונקרטיים.

לגופו של עניין קבעה חיות כי אין בחוק ההדחה משום שינוי שיטת הבחירות שמתווה סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, ולכן הטענה כי נדרש רוב של חברי הכנסת בכל שלוש הקריאות וכי נפל פגם בהליך החקיקה - דינה להידחות.

עוד התייחסה חיות לפגיעת חוק ההדחה בזכויות חוקתיות וציינה כי לחוק נלווית באופן אינהרנטי פגיעה בזכות לבחור, בזכות להיבחר ובחופש הביטוי הפוליטי של נבחרי ציבור. עם זאת, מאחר שהמעמד הנורמטיבי של חוק ההדחה כתיקון לחוק-יסוד הוא מעמד חוקתי על-חוקי, הרי שהמסלול לבחינת הקשיים שהוא מעורר איננו המסלול ה"רגיל" וכפועל יוצא הוא אינו כפוף לתנאיה של פסקת ההגבלה. בעניין זה התייחסה חיות לדוקטרינת "התיקון החוקתי שאינו חוקתי", לפיה הסמכות לתיקון החוקה אינה בלתי מוגבלת וכי הרשות המכוננת איננה כל-יכולה. יחד עם זאת סברה הנשיאה חיות כי ניתן, להשאיר לעת-מצוא את השאלה המורכבת הנוגעת לתחולתה של הדוקטרינה בדין הישראלי. "לעת הזו", כתבה חיות, "ובהינתן השלב שבו מצוי מפעל החוקה הישראלי כמשימה שטרם הושלמה, ובפרט משלא נקבעו עד כה ההליכים לכינון ולתיקון של חוקי-יסוד, יש בעייתיות לא מבוטלת באימוץ דוקטרינה מקיפה הנוגעת לתיקון חוקתי שאינו חוקתי דוגמת הדוקטרינות הנוהגות במשפט המשווה". עוד סברה חיות כי אפילו אם חוק ההדחה היה נבחן על פי איזו מן הדוקטרינות הנוהגות בעולם לעניין תיקון חוקתי שאינו חוקתי, נראה כי הוא היה צולח את המבחן.

עוד הוסיפה חיות כי החוק כולל מנגנון הכולל בחובו מערכת שלמה של איזונים ובלמים וגם לאחר השלמת תהליך ההדחה הצולח את כל התנאים שנקבעו בו, עדיין פתוחה לחבר הכנסת המודח האפשרות להעמיד את ההחלטה לביקורת שיפוטית בטרם תיכנס לתוקפה. בעניין זה ציינה הנשיאה כי הזכויות לבחור ולהיבחר וחופש הביטוי הפוליטי הן אכן זכויות חוקתיות מן המעלה הראשונה ואין להקל ראש בפגיעה הנגרמת להן עם הדחתו של חבר כנסת מכהונתו. עם זאת, בהינתן מנגנון ההדחה המורכב והזהיר הכלול בחוק, הרי שאין בפגיעה הנגרמת משום שלילת עקרונות-על של שיטתנו המשפטית כמשמעות הדבר בדוקטרינה הנוגעת לתיקון חוקתי שאינו חוקתי, אפילו הייתה חלה. עוד הוסיפה חיות כי שיטת המשפט הישראלית מכירה ב"פרדוקס הדמוקרטי" ובצורך לאזן בין ההגנה על זכויות יסוד ובין ההגנה על עצם קיומה של המדינה, שאינה חייבת להסכים שיחסלוה וימחקוה מן המפה. לצד זאת העירה חיות כי מן הראוי שאמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין הפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 7א לחוק היסוד (פסילת מועמד או רשימה מהתמודדות בבחירות לכנסת) ינחו את הכנסת גם לצורך הפעלת המנגנון הקבוע בחוק ההדחה.

לסיום הוסיפה חיות כי הסמכות המעין-שיפוטית שהוקנתה לכנסת בחוק ההדחה אין בה כדי לסתור את עקרון הפרדת הרשויות, שכן סמכויות מעין-שיפוטיות מסורות בידי הכנסת זה מכבר בעניינים אחרים, וכי אמנם מדובר בסמכות חריגה הניתנת לבית הנבחרים להדיח מי מחבריו, אך בניגוד לטענת העותרים סמכות דומה, אף שאינה בגדר חזון נפרץ במשפט המשווה, קיימת במדינות דמוקרטיות נוספות, ובהן ארצות הברית, קנדה ובריטניה.

יתר השופטים הסכימו כאמור, עם פסק דינה של חיות, לרבות בכל הנוגע לתחולתה של דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי. השופט סולברג ביקש להדגיש בדבריו את  ההבחנה בין ביקורת חוקתית על חוק רגיל הסותר חוק יסוד, לבין ביקורת שיפוטית על תיקון בחוקה עצמה. לדבריו, ביקורת חוקתית 'רגילה' עוסקת בטענות בדבר פגיעה של החוק הרגיל בזכויות חוקתיות בניגוד לדין. לעומת זאת, תיקון לחוק יסוד אינו פוגע בזכות החוקתית שבה הוא עוסק אלא מגדיר אותה מחדש, מצמצם או מרחיב את תחום השתרעותה, תוחם את היקפה. עם זאת, אין צורך ולא הצדקה לשיטתו, להמשיך ולבחון את גבולות הגזרה של דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי-חוקתי, על השאלות וההתלבטויות שהיא מעוררת.

השופט מזוז אף הוא התייחס בהרחבה לעניין זה וציין כי הסוגיה של תיקון חוקה לא חוקתי נזכרה למעשה כבר בעניין בנק המזרחי ואף קודם לכן והושארה בצריך עיון, כשגם בפסיקה מאוחרת יותר קיימת התייחסות לא מעטה, בהערות אגב, לסוגיה זו. לדבריו, המגמה העולה מההערות השונות בפסיקה, כמו גם בספרות, בסוגיה זו היא כי המהלך החוקתי הישראלי מצוי בשלב בו טרם ניתן וראוי לגבש עמדה - לפחות לא עמדה מקיפה וסופית - לגבי תחולתה של הדוקטרינה במשפט הישראלי, וכי יש להמתין לעניין זה עד להשלמת מפעל החוקה בישראל. עוד הוסיף מזוז כי ככל שקיימת מגבלה בלתי-כתובה על תיקון חוקה, הרי שזו מוגבלת למצבים חריגים ביותר ויוצאי דופן של שינוי חוקתי הפוגע ב"ליבת הדמוקרטיה" ושולל את תכונות המינימום הדרושות למשטר דמוקרטי.

 

בג"ץ 5744/16

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:125
קומיט וכל טופס במתנה