בית משפט השלום בב"ש דן בתביעה נגד אישה שפרסמה בפייסבוק "מודעה" שנשאה תמונה של חברה של אשתו לשעבר של אחיה, עם הכותרת 'קלפטומנית' ואזהרה כי זו פורצת לבתים וגונבת כספים ותכשיטים. נקבע, כי באמירות שפורסמו יש כדי להשפיל אותה השפלה קשה ולשימה ללעג ולבוז בעיני הבריות
במהלך חודש מרץ 2014 הגיע אחיה של הנתבעת לביתה של התובעת, חברה של גרושתו, על מנת לסייע לה לארוז לקראת מעבר דירה. לטענת התובעת, עם סיום עבודת האריזה, ובזמן שהתקלחה, גנב ממנה האח ציוד רב ובכלל זה מלאי מוצרים קוסמטיים וקופסת תכשיטים שהכילה תכשיטי זהב רבים. בעקבות האמור הגישה התובעת תלונה במשטרה אשר נגנזה לבסוף, ודרשה מהאח להשיב לה את המוצרים שלטענתה גנב ממנה. האח נעתר חלקית לדרישותיה ושילם לה את הסכום אותו דרשה בגין מוצרי הקוסמטיקה בסך של 17,000 שקל במזומן.
התובעת דרשה מהאח להשיב לה גם כספים בגין התכשיטים שלטענתה גנב, אך הוא לא נענה לדרישותיה. בין התובעת לבין האח הוחלפה תכתובת בווטסאפ במסגרתה דרשה פיצוי בגין הגניבה ובהמשך הגישו נגדו תביעה קטנה בסך 20,000 שקל אך התביעה נדחתה. בשלב מסוים נכנסה הנתבעת לתמונה והחלו תכתובות בווטסאפ בין התובעת לבין הנתבעת. התכתובות כללו בין היתר האשמות, קללות וגידופים, ואיומים הדדים והנתבעת אף הגישה תלונה במשטרה נגד התובעת בגין ניסיון לסחיטה באיומים והטרדה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
באחד הימים, פרסמה הנתבעת בפייסבוק מודעה הנושאת את תמונתה של התובעת וכן תמונה של קעקוע הנמצא ברגלה של התובעת. הפרסום נשא את הכותרת "קלפטומנית" וכלל אזהרה כי התובעת פורצת לבתים וגונבת כסף, ניידים ותכשיטים. עוד פורסם כי היא עבדה עם קשישים ונהגה לברוח ולהחליף דירות.
התובעת טענה כי מהמועד בו דרשה התובעת מהאח החזר בגין שווי התכשיטים שלטענתה גנב ממנה, הפכה הנתבעת את חייה לבלתי אפשריים, התעללה בה נפשית, ביזתה אותה והשפילה אותה בכל מקום אפשרי. עוד טענה כי הנתבעת עברה על חוק הגנת הפרטיות בכך שעקבה אחריה, איתרה את כתובתה החדשה ושלחה לשם בריונים שפרצו אל ביתה.
הנתבעת מצדה, טענה כי מעשיה של התובעת שכללו התעללות וסחיטה של האח, הביאו את האח לקריסה נפשית והכניסו את כל משפחתו לסחרור והוצאות. הלה נכנס למצב דכאוני קשה ואף אושפז בבית חולים "הדסה", לא עבד ומיעט להיפגש עם בנו. הנתבעת נאלצה לטפל באחיה שלאור מצבו עבר לגור עמה, ובשל כך נאלצה להפסיק את עבודתה למספר חודשים. על רקע הדברים המתוארים לעיל ולאחר חילופי הודעות ווטסאפ בין הנתבעת לתובעת, העלתה הנתבעת את הפרסום לפייסבוק ברגע של זעם, כעס וכאב לב, עקב מצבו של אחיה. עוד טענה הנתבעת כי עומדת לה הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב והוסיפה כי הפרסום נותר על כנו במשך שעה-שעתיים והגיבו לו שתי נשים בלבד שהן מכרות שלה.
השופטת רחלי טיקטין עדולם דנה תחילה בשאלת החברות וקבעה כי הנתבעת אחראית בגין פרסום לשון הרע. לשיטתה, המדובר בייחוס מעשים פליליים לתובעת ותיאורה כמעין מבוקשת הנמלטת ממקום למקום, כזאת המסוכנת לציבור, שיש להיזהר מפניה. באמירות אלו, נקבע, יש כדי להשפיל את התובעת השפלה קשה ולשימה ללעג ולבוז בעיני הבריות. כעולה מהתגובות אשר באו בעקבות הפרסום, סברה השופטת כי זוהי גם הפרשנות שנתן האדם הסביר לפרסום. כמו כן, הנתבעת הזמינה בפרסום את חבריה לפייסבוק לשתף את הפרסום והזמינה אותם גם לפנות אליה באזור הפרטי של הפייסבוק למסירת פרטים נוספים. כך גם הפרסום כלל פרטים מזהים רבים אודות התובעת ובין היתר את שמה ותמונתה והוא בוצע למשך פרק זמן לא מבוטל.
בעניין הגנת אמת הפרסום, נקבע כי האמירות והמעשים אשר יוחסו לתובעת בפרסום אינם אמת והנתבעת אף ידעה שאינם אמת. בעניין אותם 17,000 שקל שהאח נתן לתובעת, נקבע כי הנתבעת ידעה שהאח בעצמו נתן אותם לתובעת ולא מדובר בכסף שהתובעת נטלה ממנו ללא רשותו. לעניין הגניבות הנוספות שייחסה הנתבעת לתובעת, הסתפקה הנתבעת בעדותו של אחיה, אשר ציין שכלל לא קרא את תצהירו ולאחר מכן טען שקרא אותו ברפרוף.
עוד נקבע כי הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבעת במקרה דנן שכן לא נראה שהנתבעת פרסמה את הפרסום מתוך תודעה ציבורית מפותחת ו/או חובה חברתית ליידע ולהזהיר את ציבור חבריה בפייסבוק ממעלליה של התובעת. כך, גם אם היה מוכח אחרת, הרי שהפרסום שבוצע חורג מהנדרש לביצוע החובה. בעניין טענת הנתבעת לאשם תורם ו"קנטור", נקבע כי התנהגותה של התובעת לא יכולה להצדיק את הפרסום שביצעה הנתבעת או להוות עבורה הגנה מפני תשלום פיצוי.
לבסוף התייחסה השופטת לטענה לפגיעה בפרטיות, וקבעה כי פרסום תמונתה של התובעת ותמונת קעקוע שלה, עם שמה המלא ופרטים אישיים מעברה כגון כתובת מגורים ומקום עבודתה, הנושא את הכותרת "קלפטומנית" וכיתוב הקורא לציבור להיזהר מפניה, תוך ייחוס מעשים פליליים, ומציגה כמעין מבוקשת שנדרש לאתר, יש בו כדי להשפיל ולבזות את התובעת עד מאוד. בהתאם לאמור, נקבע כי הנתבעת ביצעה עוולת לשון הרע ופגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות.
