בית משפט השלום בת"א דחה את תביעתו של הרב איתן בגדדי נגד שידורי "קשת", המנכ"ל אבי ניר ומגיש התכנית "חי בלילה" נדב בורנשטיין, בטענה כי הוצג בתכנית כרב בעל דעות חשוכות הקורא להרג הומוסקסואלים בסקילה. השופטת קבעה כי הצגת הסרטונים בהם נאמרו הדברים ודברים נוספים שאמר בורנשטיין באותו הקשר אינם מהווים לשון הרע וכי ממילא מתקיימות הגנות החוק
התובע, הרב איתן בגדדי, מעביר דרשות ושיעורים
בכל רחבי הארץ שחלקם מועלים לפייסבוק וליוטיוב לצורך "זיכוי הרבים",
כהגדרת התובע. באוגוסט 2016 הגיש בגדדי תביעת לשון הרע בסך מיליון שקל לבית משפט
השלום בת"א נגד חברת שידורי "קשת", מנכ"ל החברה אבי ניר ונדב
בורנשטיין, כתב ומנחה טלוויזיה המגיש את התכנית "חי בלילה" ששודרה
בתקופה הרלוונטית בערוץ 2.
לטענת בגדדי, בתחילת אותה שנה החל בורנשטיין
במסע הכפשות כנגדו במסגרת התוכנית, כשהציג בה באופן מגמתי ומסולף חלקים מתוך דרשות
שנשא במטרה להציגו כבעל דעות "חשוכות". הפרסום הראשון עליו מסתמכת
התביעה נעשה בתכנית ששודרה בחודש פברואר אותה שנה, אז פתח בורנשטיין ואמר כי באותו
בוקר הגיש תלונה במשטרה נגד "איש המכנה את עצמו רב" ופרסם סרטון של
בגדדי בו אמר בין היתר "קבל עם ועדה. גבר שהולך עם גבר. הומואים. זה המוות
שלהם בסקילה. אין סוף. אין סוף לבן אדם שהוא מה שנקרא הומו. אלה הנסקלים. מי מאלו
שנסקל. סוקלים אותו מוות בסקילה, שזה המוות החמור בתורה. זורקים אותו ממקום גבוה.
לא מת הבן אדם, לוקחים אבן גדולה, מגלגלים עליו שתרסק אותו. לא מת הבן אדם עדיין,
כל העם רוגמים אותו באבנים את הבן אדם הזה".
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בהמשך הוסיף בורנשטיין "זאת פעם שלישית או
רביעית שאני שומע את זה וכל פעם זה בלתי נתפס. דברי הסתה. פשוט כך. הדברים האלה
במקרים מסוימים גם יכולים להביא לפגיעה בחיי אדם, ברצח. ולא צריך ללכת רחוק. בקיץ
האחרון נרצחה שירה בנקי ז"ל על ידי ישי שליסל במצעד הגאווה בירושלים. וזה
בדיוק מסוג הדברים שחייבים להגיב עליהם. לכן הגשתי הבוקר תלונה במשטרה. אני מוטרד
לא רק לחיי באופן אישי. זה משהו הרבה יותר גדול מזה. יכול להיות שבבית יושב בחור
צעיר, יושבת בחורה. הם רואים אדם שנראה במו רב שאומר שהומואים המוות שלהם בסקילה
שצריך להרוג. הוא אמר את זה שוב ושוב. ואני חושב שהמשטרה חייבת להתערב. בעולם
אוטופי אפשר היה לעצור את זה. במציאות שלנו בכדי שבפעם הבאה הרב הזה, או כל רב,
כאלה שמתיימרים לפרשן תורה, יחשב טוב טוב לפני שהם מתבטאים בצורה כזו, כל כך
מסוכנת''. על פי הנטען, מיד לאחר מכן, הביא בורנשטיין את תגובתו של בגדדי, באמצעות
בא-כוחו, אשר טען כי הרב דיבר על התופעה של משכב זכר, אך ורק לגבי פרשנות ההלכה
ולא כיוון את דבריו לגורם מסוים.
עוד טען כי בורנשטיין פרסם את דבר הגשת התלונה
והסיבות לכך בעמוד הפייסבוק האישי שלו, שם נרשם בין היתר "זה לא הספיק לאיש
הזה שמכנה את עצמו רב. באוזני מאמיניו. רבים מהם גברים צעירים, קרא להרוג אותי...
האיש הזה שמכנה את עצמו רב ומסית לרצח. לרצח שלי ושל כל ההומואים והלסביות בישראל.
והוא מתגאה בזה...".
הפרסום השני עליו מסתמכת התביעה נעשה בכתבה
נוספת ששודרה בתוכנית כארבעה חודשים לאחר הכתבה הראשונה. לטענת בגדדי, באותה כתבה
השווה אותו בורנשטיין לרוצחה של שירה בנקי ז"ל, ישי שליסל, בכך שניסה להטמיע
בצופים את הטענה שכמו שליסל גם הוא תומך בהמתה אקטיבית של הומוסקסואלים וקורא
לרציחתם בפועל. עוד הוסיף בגדדי כי בורנשטיין לא הסתפק ברמיזות אלא אמר: "עכשיו
שליסל שעומד בפני מאסר עולם של עד 85 שנה, זה מה שהפרקליטות מבקשת, זה כנראה לא
יהיה רלוונטי. אבל הדברים האלה עדיין נאמרים. הנה קטע שהעלה איתן בגדדי, רב מטעם
עצמו, ימים ספורים אחרי מצעד הגאווה". לטענתו, בשלב זה הציג בורנשטיין את
הדברים שנשא בגדדי בדרשה בבית-כנסת שהועלתה לאתר יוטיוב, שם נאמר: "מאות אלפי
אנשים ב"מצעד התועבה". גועל נפש. גבר עם גבר. זה הדבר הכי נבזי וגועלי
שיכול להיות בעולם. אישה עם אישה ונשים המסוללות אחת בשניה. ומה כל אלו חושבים
לעצמם הוא חופשי. אני חופשי. כל אלה בגיהנום אשר השטן יראה לכל אחד בדיוק מה זה
להיות אדם חופשי". עוד הוסיף בורנשטיין ואמר "זה האיש שבזמנו אמר
שהומואים צריך לסקול. זה דין תורה, שכבר לפני חודשים הגשתי נגדו תלונה במשטרה בגין
הסתה לרצח. הרבה זמן חלף. השנאה עדיין נמשכת. הרב עדיין ממשיך ואומר את הדברים
האלה. שוטרים, איפה אתם".
לטענת בגדדי, הנתבעים לא פנו אליו ולא ביקשו
תגובתו לדברים החמורים שפרסמו עליו לפני פרסום הכתבה השנייה, וזאת למרות שעורכת
התוכנית "חי בלילה" שוחחה עם בא כוחו לפני פרסום הכתבה הראשונה. עוד טען
כי מעולם לא הזכיר בדרשות את שמו של בורנשטיין, שהנתבעים עיוותו את העובדות, הציגו
מצגים שלא היו, השמיטו עובדות שהיה בהן כדי להפריך את הסיפור שיצרו, והעובדות
שונות בתכלית מאלה שהוצגו בכתבה. לטענתו, שליחת תחקירן התוכנית לדרשה בבית הכנסת
"הקרוואן" ברמלה נועדה לטמון לו פח ולנסות לסחוט ממנו אמירות בגנותו של
בורנשטיין. כן טען כי הדברים שפורסמו בכתבה, הם שקריים וזדוניים, ויש בהם הוצאת
לשון הרע חמורה עליו. לטענתו, הנתבעים פרסמו את דברי הדיבה בזדון ובמטרה לפגוע בו,
לא נקטו אמצעים סבירים לבדוק את נכונות המידע שבידיהם, ובחוסר תום לב, השמיטו
קטעים בדרשות ששודרו בערוץ "יוטיוב" המבהירים את עמדתו ביחס לסוגיה
שנדונה בכתבות, ואשר נוטלים את העוקץ מהפרסומים.
הנתבעים מצדם, טענו כי דעותיו החשוכות של בגדדי
ראויות לחשיפת אור השמש וידיעת הציבור וזאת בתקווה למיגורן. לטענתם, עומדות להם
ההגנות שבחוק, ועומדת להם הגנת "אמת בפרסום" שכן הפרסום היה אמת ויש בו
עניין ציבורי. עוד הוסיפו כי עומדת להם הגנת תום הלב, שכן הם עשו את הפרסום בתום
לב כחובה עיתונאית ואחראית כלפי הציבור וכי גם הגשת התלונה במשטרה כנגד
התובע חוסה תחת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.
השופטת הבכירה אושרי פרוסט פרנקל דחתה את
התביעה וקבעה כי הפרסומים מושא התביעה אינם באים בגדר לשון הרע כמשמעו בחוק.
השופטת דחתה את טענתו של בגדדי כי הנתבעים השמיטו בצורה מגמתית את ההסתייגות שהביע
לגבי תחולת דין סקילה כיום לגבי העוברים על איסור משכב זכר, שכן אין מחלוקת על כך
שהוא הגיב בעניין הפרסום הראשון בתוכנית בזמן אמת באמצעות בא כוחו והבהיר את
עמדתו, כי הדברים הם פרשנות ההלכה ותו לא. בנסיבות אלו, הרי הסתייגותו נאמרה
ופורסמה בשידור התוכנית בכל הקשור למשכב זכר, ומשכך נוצר בשידור עצמו האיזון הראוי
בין הפרסום לבין תגובתו. זאת ועוד, ההסתייגות הופיעה פעם אחד בלבד בכל הדרשה והיא
מובאת כהסתייגות בודדה וכללית, שאינה מיוחסת ספציפית לנידונים למיתות בית דין
המאוזכרים בדרשה.
בכל הנוגע לכתבה השניה ששודרה, קבעה השופטת כי
ההשוואה בין רוצחה של שירה בנקי ז"ל לתובע לא נאמרה על ידי בורנשטיין ואין
בדבריו כדי לרמז על השוואה אפשרית בין שני האישים. לדעת השופטת, דומה כי הדברים
פורסמו בתוכנית כדי לחדד את חומרת הדברים שנאמרו על ידי בגדדי, וזאת לשיטתו
של בורנשטיין ועל דעתו בלבד. בנסיבות אלו, מדובר לשיטתה בהבעת דעה אישית ותו לא.
אשר לעניין היעדר פרסום תגובת התובע לפני הפרסום השני, ציינה השופטת כי אכן אין
מחלוקת שמי ממערכת התוכנית לא פנה אליו כדי לקבל תגובתו. עם זאת, מאחר שהוא לא
הכחיש כי אמר את הדברים, הרי שגם אם היה מקום לבקש תגובתו – היעדר פרסום התגובה
בנסיבות אלו לא פגע בו באופן הבא בגדר הוצאתו דיבתו. עוד סברה השופטת כי בהקשר זה
יש להתחשב בכך שהתובע הציב דרישות שונות ובלתי מקובלות על מערכת התוכנית כתנאי
למתן תגובה בקשר לדברים וכי מעבר לכך לא נטען וממילא לא הוכח כי ביקש ליתן
תגובתו בקשר לדברים שפורסמו בתוכנית ונדחה.
עוד התייחסה השופטת לתלונה שהגיש בורנשטיין
במשטרה ופרסומה בעמוד "הפייסבוק" שלו, ובאתרים נוספים כגון "MAKO",
"וואלה", אתר "ככר השבת", ואתר "חרדים 10". בעניין
זה שוכנעה השופטת כי הפרסומים הללו היו לאור חשש אמיתי, סובייקטיבי, וכן לחייו של
בורנשטיין, וזאת לאור אמירותיו של התובע בדרשות. לשיטתה, עדותו של בורנשטיין הייתה
עקבית, סדורה ולא נסתרה בחקירתו וכי בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות הרקע לדברים
ועוצמתם של הדברים שנאמרו על ידי התובע, הפרסומים לא היו בגדר התרסה אישית כנגד
התובע, אלא נועדו כדי למנוע חלילה פגיעה בציבור ההומוסקסואליים ובפרט בבורנשטיין
אשר חשש שמא הדברים עלולים להוביל לתוצאה מרה, בעיקר לאור המציאות האובייקטיבית
ואירועי העבר. נוכח האמור נקבע כי אין לראות בהגשת התלונה במשטרה, כמו גם בפרסומים
שפורסמו באתרים האלקטרוניים, כבאים בגדר לשון הרע.
למעלה מן הצורך קבעה השופטת כי גם אם היה מדובר
בלשון הרע, הרי שהייתה עומדת לנתבעים הגנת "אמת בפרסום". לדבריה, מניתוח
העובדות עולה כי התובע אכן אמר את הדברים שפורסמו, הן לגבי הפרסום הראשון והן לגבי
הפרסום השני, וכי ההסתייגות הנטענת שעיקרה שהדברים הנם פרשנות הגמרא וההלכה ותו
לא, לא הופיעה בדרשה המקורית וממילא אין בהסתייגות זו פעם אחת בלבד כמורידה ו/או
מעלה מעוצמת הדברים שנאמרו. עוד הוסיפה השופטת כי מאחר שדרשותיו של הרב בגדדי
מועלות למרחב הווירטואלי וחשופות לכל המשתמשים ברשת האינטרנט, הרי שאף האינטרס
הציבורי מתקיים כאן.
לסיום קבעה השופטת כי הדברים שפורסמו בעמוד
הפייסבוק האישי של בורנשטיין מהווים הבעת דעה אישית שלו, וזאת בין היתר לאחר שהיה
בטוח בכך שאמירותיו של בגדדי כוונו בצורה ישירה כלפיו. בנוסף, גם את שאר הפרסומים
באתרי האינטרנט אשר מצטטים את אשר נאמר בעמוד הפייסבוק ומסתמכים על פרסום זה, יש
לראות כהבעת דעה אישית שכן הקורא הסביר מבין את הרקע לדברים שנאמרו וההקשר שבהם
נאמרו. מלבד האמור סברה השופטת כי לא דובר בתלונת שווא שנועדה להכפיש את התובע
ובנסיבות אלו עומדת לנתבעים גם הגנת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, קרי מתן הגנה
למתלונן המאמין בלב שלם בנכונות תביעתו.
כפועל יוצא, התביעה נדחתה במלואה, התובע יישא
בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בגין ניהול ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של
100,000 שקל.
