בית הדין האזורי לעבודה בת"א קיבל בחלקה תביעה של עובדת נגד מעסיקה בטענה כי פוטרה בעודה בחופשת לידה ללא היתר ובניגוד להוראות חוק עבודת נשים. בית הדין קבע כי מכתב ששלח המעסיק לעובדת חודשיים לאחר צאתה לחופשת לידה יכול להתפרש רק כמכתב סיום עבודה וכי ניכר שהמעסיק כעס על ההיריון ועל הפגיעה בעסקו כתוצאה מכך
התובעת היא מנהלת חשבונות בהשכלתה, שהועסקה כעוזרת פקידת הנהלת חשבונות ומזכירה אישית בבית עסק. במהלך חודשים אפריל – מאי 2011 גילתה התובעת כי היא בהריון. בתחילת ההיריון היא נעדרה מעבודתה, לטענתה בשל עייפות וחולשה פיזית, אך היא לא שיתפה את מעסיקה בדבר הריונה ולא המציאה לו אישורים רפואיים, אלא תירצה את היעדרותה בנימוקים אישיים. בהמשך, התקיימה פגישה שבה נכחו התובעת, המעסיק ורואה החשבון שסיפק שירותים לבית העסק. בפגישה זו בישרה התובעת על הריונה, ובסיום הפגישה סוכם בין הצדדים כי מאותו מועד ואילך תציג התובעת אסמכתאות לכל היעדרות.
במהלך חודש נובמבר 2011, במהלך אחת מהבדיקות השגרתיות שאותן עברה, אובחנה התובעת כסובלת ממיעוט מי שפיר ובשל מצבה הרפואי אושפזה למשך מספר ימים וזומנה לניתוח קיסרי. במהלך תקופת אשפוזה, ולאחר שחרורה, התגלעה מתיחות בינה לבין מעסיקה, שלטענתה כעס על היעדרותה מהעבודה מבלי להתחשב במצבה הרפואי. לאחר שחרורה מהאשפוז ובעודה שוהה בימי מחלה, דרש המעסיק מהתובעת להתייצב לעבודה על אף אישורי המחלה. בסופו של יום הניתוח הקיסרי הוקדם והעובדת ילדה. במהלך חופשת הלידה התנהלו בין הצדדים שיחות והתכתבויות שתוכנן היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, כשבין היתר כחודשיים לאחר הלידה שלח לה המעסיק מכתב שכותרתו "הפסקת עבודה". לטענת התובעת היא פוטרה, בעוד שהמעסיק הכחיש זאת מכל וכל וטען שהתובעת התפטרה, ולאחר שהוא הבין שהיא סבורה שפוטרה ומתכוונת לעמוד על זכויותיה, אף הבהיר לה זאת והדגיש שהיא מוזמנת לחזור לעבודה, אך היא לא נענתה לכך.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
העובדת טענה כי במהלך חופשת המחלה שקדמה ללידה, וגם אחרי הלידה, המעסיק פנה אליה ואל בעלה טלפונית וביקש שתגיע לעבודה ומשסירבה הוא זעם וגרם דרש שתחזיר את מפתחות העסק. העובדת טענה כי היחסים בין הצדדים החמירו לאחר שפנתה אל המעסיק וביקשה לקבל משכורת מלאה עבור חודש עבודתה האחרון, לרבות בגין ימי המחלה בהתאם לאישורים שהציגה, אלא שהמעסיק התחמק והיא נאלצה לפנות ישירות למנהלת החשבונות פנייה שאף היא הכעיסה את המעסיק.
השופט דורי ספיבק קבע כי התובעת אכן פוטרה שלא כדין במהלך חופשת הלידה. ראשית, קיבל בית הדין את טענת התובעת אודות מכתב "הפסקת העבודה" שנשלח אליה כחודשיים לאחר הלידה, וקבע כי הוא מכתב שהדרך הנכונה לפרשו היא כמכתב פיטורים. זאת, כנלמד מהכותרת שלו, שאינה משתמעת לשתי פנים, מהדרישה הקטגורית מצדו של המעסיק שהתובעת תחזיר את מפתחות העסק ומקריאה כוללת במכתב והתרשמות מהטון האגרסיבי שננקט בו כלפי התובעת.
עוד ציין השופט כי המעסיק הודה במהלך ההתדיינות שמדובר היה גם לשיטתו במכתב סיום עבודה, אלא שהוא טען שמדובר במכתב אותו שלח לתובעת לאחר שהיא עצמה הודיעה לו שהיא מתפטרת. עם זאת, מעיון הן בכתב ההגנה והן בתצהירו עולה שאין בהם גרסה עובדתית מצדו בדבר המועד והדרך שבו מסרה לו התובעת על התפטרותה. זאת ועוד, אף במכתב הפסקת העבודה עצמו אין התייחסות לכך שהתובעת הודיעה על התפטרות, ומכאן שהפרשנות היחידה והסבירה לתוכנו של המכתב הינו שמדובר בהפסקת עבודה שהמעסיק הוא שיזם אותה. נקבע בנוסף כי המעסיק בעצמו טען שהוא חתם על מכתב הפסקת העבודה ושלח אותו לתובעת על אף שהתנגד נחרצות לתוכן שלו, שכן לשיטתו מי שניסח אותו היה רואה החשבון שלו. נקבע כי בנסיבות אלה, ניתן היה לצפות כי המעסיק יביא לעדות את רואה החשבון על מנת שיתמוך בגרסתו בעניין זה ואי זימונו מהווה מחדל העומד לחובתו.
כן דחה השופט את טענת המעסיק כי גם אם היו פיטורים, הרי שאלה בוטלו בכך שהציע לתובעת לשוב לעבודה לאחר שקיבל את מכתב ההתראה לפני פתיחת הליכים. צוין, כי מדובר במכתב שנשלח כארבעה חודשים לאחר פיטוריה של התובעת, ושלושה חודשים אחרי המכתב השני שבו הדגיש הנתבע בפני התובעת כי הוא מגייס עובדת אחרת במקומה. בנוסף, המכתב כלל גם איומים ברורים על התובעת - הן בהגשת תביעה נגדית בסך 100,000 שקל והן בשורת עדים שצפויים לפי הנטען בו להעיד נגדה - כך שממכלול הדברים ברור שלא מדובר בהצעה תמת לב מצד המעסיק להשיב את התובעת למשרתה. לזאת הוסיף השופט כי נתן אמון בעדותה של התובעת כי בשלב הזה היא כבר פחדה מהמעסיק, ואף מטעם זה ברורה החלטתה שלא להסכים ולחזור לעבודה.
כמו כן, נקבע כי התייחסותו הלא מכבדת של המעסיק כלפי העובדת בכל הקשור לימי המחלה שאותם נאלצה לקחת בחודש האחרון להריונה אף היא מחזקת את התחושה שכעס על ההיריון, ועל הפגיעה בעסקו כתוצאה מכך.
לעמדתו של השופט ספיבק הצטרף גם נציג ציבור המעסיקים. מנגד, נציגת ציבור העובדים סברה כי התובעת אכן פוטרה בחופשת לידתה, ואולם לדידה המעסיק לא התכוון לפטרה ואף תחילה לא הבין שהוא פיטר אותה. על כן, לשיטתה, אין לחייבו בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וגם אין מקום לחיובו בפיצוי על אי עריכת שימוע.
לסיכום, התביעה התקבלה בחלקה. המעסיק ישלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עבודת נשים בסך 10,000 שקל בנוסף לסכומים שישולמו לה על אובדן הכנסה, דמי הבראה, אי הפרשות לפנסיה, פיטורים ללא עריכת שימוע ופיצויי פיטורים והלנה. סך הסכומים שישולמו לתובעת עומד על 65,480 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט בגובה 10,000 שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד אורטל מור. הנתבע יוצג ע"י עו"ד רמי רחבי.
